חי את הבמה: ראיון עם אלון אופיר, במאי ההצגה מחוברים לחיים

אלון אופיר (54) הוא שחקן, במאי ומדבב שהותיר את חותמו בבימוי ומשחק בתאטראות השונים בשלושים השנים האחרונות. בצבא שירת בלהקת פיקוד מרכז ומשם התחיל את לימודי המשחק בבית הספר למשחק "בית צבי". לאורך השנים הופיע במחזות רבים בתיאטראות הגדולים, היה מחלוצי הדיבוב בישראל והפך לאחד מבמאי התיאטרון המובילים בארץ. הסיבה לראיון בינינו היא ההצגה "מחוברים לחיים" שחזרה לרוץ לאחר פגרת הקורונה הארוכה בתאטרון הקאמרי.

ההצגה מבוססת על הסרט הצרפתי המצליח בעל אותו השם של הבמאים אוליבייה נקש ואריק טולדנו, שהיה לאחת ההצלחות הגדולות אי פעם של הקולנוע הצרפתי עם הכנסות של 444 מיליון דולר ברחבי העולם ואף זכה לרימייק אמריקאי בשם "אפסייד". העלילה עוקבת אחר הסיפור שסופר בסרט על ידידות מיוחדת הנרקמת בין דריס, מטפל שחור מהשוליים, לפיליפ, מיליארדר נכה המשותק עד צווארו. הפיכת הסרט להצגה אולי נשמעת פשוטה אבל הייתה תהליך מורכב וארוך. יוצרי הסרט פנו לאלי ביז'אווי שיכתוב את העיבוד המקומי בארץ לסרט . ביז'אווי פנה למספר תאטראות עם המחזה יחד עם שון מונגוזה (שמגלם את דריס) וקיבלו תשובה שלילית. בפנייתם לתאטרון הקאמרי ביקש לצרף אליו את אלון אופיר כבמאי. אופיר המליץ ללהק את שמואל וילוז'ני לתפקידו של פיליפ ולאחר שביצעו קריאה בקאמרי הוחלט להעלות את ההצגה בתאטרון.

לאחר שצלחו את משוכת העלאת ההצגה, נותרה בעיית עיבוד התסריט למחזה. "אתה לא יכול לגמרי להעתיק מהסרט ונתקלנו בבעיה הזאת כשעשינו את העיבוד. יש סצנה שבאים המועמדים השונים לטיפול ובדקה מעבירים עשרים מועמדים, כשכל אחד אומר משפט. על הבמה אתה לא יכול לעשות את הקאט הזה. אז מצאתי טריק בתפאורה שמשנה את הבמה, אבל לאו דווקא אומר איפה אנחנו נמצאים. אנחנו יודעים שעברנו מקום ומתוך הסצנה אתה מבין לאן עברנו. עוד קושי היה שפיליפ גר בבית שהעושר שלו קשה לתפיסה לנו כישראלים. זו אחוזה עם מחסן מלא מכוניות וצוות עובדי בית. איך אתה מעביר את העושר הזה ואת הסנוביות בעיקר? אז אמרנו שנלך דרך עולם האמנות. יש צייר הולנדי בשם פיט מונדריאן שמצייר בעיקר מרובעים בכל מיני צבעים וכל התפאורה נראית כמו ציור של מונדריאן. כאילו אתה כל הזמן במוזיאון", הוא מסביר.

[*]

(תמונה מתוך ההצגה "מחוברים לחיים". צילום: רדי רובינשטיין)

למה בחרת דווקא בצייר הזה?

"בגלל הגרפיות שלו יותר קל לייצר אפקט על הצופים. תמיד כשאומרים אמנות חושבים על כל הציורים הכבדים עם המסגרות. את זה יש באופרה, כשהוא הולך לאופרה אז יש לי את העולם הישן. אם כל ההצגה הייתה נראית ככה, היית מרגישה שאת בתוך כדור נפטלין. זה צריך להיות קליל, ג'אזי. זאת הייתה המחשבה".

לא רצית להכניס קטעים קולנועיים להצגה?

"אני מאוד לא אוהב את זה. בשבילי מקרני וידאו ומצלמות וכל ציוד אלקטרוני שמתווך את האינפורמציה של השחקן אל הקהל זו התרחקות מהבית שלי. להיפך, גם הרבה פעמים אני מבקש מהתפאורנים ללכת בתפאורות לטכניקות הכי פרימיטיביות, של פעם". עד כמה הכותבים המקוריים היו מעורבים?

"הם לא היו מעורבים. לא הייתי נכנס לזה אחרת. אצלי בהפקות אני הסוליסט. גם כשאני עובד עם מחזאים ישראלים – הם יודעים שבאיזשהו שלב הם צריכים לתת לי לעבוד".

קיימת לאחרונה מגמה של העברת סרטים לבמה כמו ההצגות "אפס ביחסי אנוש" ו"זרים מושלמים" שרצות במקביל ל"מחוברים לחיים". מה דעתך על כך?

"אני טוען שאם ההצגה היא טובה, זה מצדיק הכל. אני כן יודע שלכתיבה לתאטרון יש טכניקות שונות מהכתיבה לקולנוע כי צריך לחשוב כבר במהלך הכתיבה כמה שחקנים אתה צריך. למשל בסרט יש מסיבת יום הולדת שמשמיעים קטעים קלאסיים. טריס לא מבין מה זאת המוזיקה הזאת, אז הוא שם את המוזיקה שלו ומתחיל להרקיד את כולם. לכאורה היו צריכים להיות שם מאתיים איש פלוס ולי יש שבעה אנשים שחלקם הם בני הבית שזה לא שוק בשבילם שהוא רוקד. לכן כשכותבים צריכים להבין מה המסגרת שלך ומה הבמה יכולה להכיל".

איך הייתה העבודה עם הצוות?

"היה תענוג לעבוד אתם. שון הוא כוכב ברמה בינלאומית מבחינת היכולות שלו. עם וילוז'ני הקריירה שלי התחילה. ב'משרתם של שני אדונים' זה היה התפקיד השני או השלישי שלי כשחקן. כשלי טוב עם שחקן או שחקנית אני משתדל לעבוד איתם כמה שיותר. אין תקופת הכרות כי אנחנו כבר מכירים אחד את השני וזה מזרז את העבודה".

[*]

(הבמאי אלון אופיר. צילום: כפיר בולוטין)

על חייו האישיים ממעט אלון לדבר. כעת הוא מופיע בקברט מוזיקלי "שוק המציאות" לצד דפנה דקל בתאטרון חיפה, ושם גם מביים את הדרמה "הנשים של ג'ק" בכיכובו של רמי הויברגר ואת הקומדיה הרומנטית "האבולוציה של המינים" בכיכובם של ירון ברובינסקי וענת מגן שבו. אלון מקווה שבעתיד מחזה פוליטי שכתב יחד עם בועז אפלבאום יעלה ומחכה לרגע בו גיי יקבל תפקיד של סטרייט: "כי הם לוקחים לנו את כל התפקידים".

מתי ידעת שאתה רוצה להיות שחקן?

"מגיל אפס. אבא שלי היה זמר אופרה אז שרתי. לא הייתה התלבטות – זה היה ברור. אין לי זיכרון שרציתי להיות משהו אחר. אני חי את הבמה".

אתה בעיקר מתמקצע בעולם התאטרון. מה עם קולנוע וטלוויזיה?

"הלכתי פעם. בזמנו היה רק ערוץ אחד, לא היו כבלים אז לא היו הרבה דרמות ושניים-שלושה סרטי קולנוע. אז מראש האוריינטציה שהלכתי אתה ללמוד משחק הייתה לבמה. היום יש פחות במה ויותר טלוויזיה וקולנוע, אבל אני לא אוהב את המצלמה – לא מרגיש איתה נוח".

ומה עם לביים סרט קולנוע או טלוויזיה?

"אני לא יודע. אני חושב שצריך לדעת הרבה פרטים טכניים. אבל אני מוכן לנסות".

יש לך חרטות?

"אני מצטער על כל רגע. את מדברת עם אשכנזי: חצי פולני וחצי יווני. אז היווני שלי אומר 'יאללה עזוב' והפולני כל הזמן מנתח ומייסר. אני מאוד מודאג - אני מכור לפוליטיקה ושומע רק תכניות מלל ברדיו של אקטואליה".

ההצגה "מחוברים לחיים" מציגה בימים אלו בתיאטרון ה'קאמרי'.