זה הסרט החשוב שביימתי בחיי: ראיון עם במאי פתאום משפחה

על פני השטח "פתאום משפחה" אולי ייראה לכם כעוד קומדיה קלילה בה משתף פעולה בפעם השלישית הבמאי שון אנדרס עם מארק וולברג, לאחר שני סרטי "גבר גבר" המצליחים. אבל הפעם מדובר במשהו קצת שונה. זהו סרטו האישי ביותר של אנדרס, וגם זה שמתקרב ביותר בטון שלו לדרמה-קומית מאשר לקומדיה פרועה, מאחר והוא מבוסס על סיפור חייו, לאחר שהוא ואשתו החליטו לפני 13 שנה לקבל לחזקתם שלושה אחים ביולוגיים כמשפחת אומנה ולבסוף אימצו אותם. בסרט מגלמים את בני דמותם מארק וולברג ורוז ביירן, שנאלצים להתמודד עם כניסתם לחייהם של שלושה ילדים – נערה בת 15 ובן ובת קטנים.

איך הגעתם להחלטה להפוך למשפחת אומנה?

"הסיפור שלנו התחיל כמעט כמו שהיה בסרט. במשך הרבה שנים לא יכולנו להרשות להביא ילדים כי לא הרווחנו הרבה כסף. כשהקריירה שלי התחילה להצליח, עשיתי את הבדיחה שמארק וולברג עושה בסרט ואמרתי שאני לא רוצה להיות אחד מאותם אבות מבוגרים והיה יותר נוח אם כבר הייתי מקבל את הילד בגיל 5. אשתי לא לקחה את זה בצחוק והתחילה לדבר איתי על אימוץ".

בסרט בני הזוג מאמצים גם בת נוער, שלא כמו בהליך האימוץ שאתם עשיתם. מדוע היה חשוב לך לשלב את זה?

"ביריד האימוץ אני ואשתי פגשנו בת נוער עם שני אחים צעירים. לא הלכנו לשם עם מחשבה על אימוץ של מישהי בגיל כזה. אך החלטנו לשים אותם ברשימה שלנו והייתה לנו התאמה איתם. היה לנו פחד גדול בתחילה מכך, אבל עם הזמן התחלנו להתאקלם לראיון. חיכינו מספר שבועות לניירת ובסוף קיבלנו שיחה מעובדת סוציאלית שהנערה מסרבת להשתבץ כי היא עדיין רוצה להתאחד עם אמה. אז בסוף לא אימצנו אותם, אבל מאוד רצינו לשים בת נוער בסרט כי הם מאוד בלתי מובנים בתחום משפחות האומנה ורציתי שזה ייוצג בסרט. נפגשתי עם הרבה משפחות שאימצו בני נוער והקשבתי לסיפורים שלהן".

האם מארק וולברג היה השחקן עליו חשבת מראש בעת כתיבת התסריט? עד כמה הוא התחבר לנושא בתור אבא?

"תמיד היה לי את מארק בראש כשכתבתי את הדמות של פיט. לא בהכרח ידעתי אם נצליח ללהק אותו כי הוא בחור עסוק. למארק יש ניסיון עם ילדים במערכת שהוא פגש דרך הקרן שהוא הקים. הוא היה בעל תשוקה לנושא והוא קפץ ישר לתוך הסרט. הוא גם אב לילדים בגילאים שלא רחוקים מהילדים שלו בסרט. גם רוז ביירן ילדה כמה חודשים לפני שהצטרפה לסרט אז היא הייתה מאוד בהלך רוח של אימהות". אנדרס ידוע במשך שנים בהוליווד כאחד מבמאי הקומדיות המצליחים עם סרטים כמו "סקס דרייב", "איך להיפטר מהבוס 2", "זה הבן שלי" עם אדם סנדלר ושני סרטי "גבר גבר". בנוסף כתב את התסריטים לקומדיות המצליחות "אנחנו המילרים", "מכונת זמן בג'קוזי" "וטיפשים בלי הפסקה 2".

עד היום כל הסרטים שביימת היו קומדיות. איך היה לעבוד לראשונה על סרט שיש בו גם לא מעט מאפיינים ונושאים דרמטיים ואיך שילבת בין הצד הדרמטי לקומי?

"רצינו לקחת קומדיה מצחיקה ולשלב אותה עם דרמה כנה. זה יצר טון שאני מאוד גאה בו ושהיה מאוד קשה לעשות בצורה נכונה. אני מאמין שהסרט מאוד מצחיק אבל הוא לא בורח מכמה הנושאים הטראומתיים והטרגיים שקשורים בסיפורים כאלה. הניסיון שלי עם המשפחה שלי הוא מעל הכל מחמם לב, אבל לא הכול נוצץ וללא פגמים".

[*]

הרבה מהסרטים שלך, למרות שהיו קומדיות על פני השטח, עסקו במשפחות אלטרנטיביות. עד כמה הנושא הזה העסיק אותך עד היום?

"ביימתי את 'זה הבן שלי' כשהייתי בשיעורים על משפחות אומנות. כבר אז הייתי בהלך רוח הזה שהולכים להיות לי ילדים. ברגע שהיו לי ילדים, זה הפך להיות הדבר החשוב ביותר בחיי. זה השתקף בהרבה מעבודותיי בעבר ואני בטוח שזה יהיה כך גם בעתיד".

עד כמה היה קל לקבל אור ירוק מהאולפנים לסרט בנושא?

"הייתי מופתע עד כמה האולפן היה מוכן ללכת על סרט בנושא הזה. הם היו ממש מאחוריו וממש אימצו את הנושא של משפחות אומנה ואימוץ. הם הראו את הסרט לכל כך הרבה משפחות אומנה ואנשים שעובדים בתחום והם היו מאוד תומכים".

הסרט זכה לפתיחה יפה בקופות, אבל אני מנחש שבמקרה הזה לא פחות חשובה לך כמות האנשים שבעקבות צפייה בו יחשבו על אימוץ.

"זה יהיה מדהים. אני מקווה שיהיו אנשים שיקבלו השראה ואולי אפילו יחשבו על אימוץ ילדים כתוצאה מצפייה בסרט, אבל אפילו אם הגישה שלהם תשתנה בעקבות הסרט זה כבר טוב. יש כל כך הרבה דעות שליליות על ילדים ממשפחות אומנה. הרבה קרובים אלינו פחדו שיהיו לנו חוויות נוראיות עם ילדי אומנה, אבל ברגע שהם פגשו את הילדים והם נהיו בני אדם עבורם, הם הרגישו אחרת לגמרי. אני מקווה שככה זה יהיה גם עם הסרט וכשאנשים יראו מי הילדים האלה והמשפחות האלה, אז הם יפגינו כלפיהם יחס חיובי יותר".

[*]

כיצד במשפחה שלך הגיבו לסרט וכיצד הגיבו לו במשפחות אומנה?

"המשפחה שלי אהבה את הסרט. הם היו חלק מכתיבת התסריט, הם באו לסט, ראו את העריכה הם היו חלק מהתהליך כל הדרך. ההקרנה הראשונה לפני קהל הייתה מול משפחות מאמצות ועובדות סוציאליות במינסוטה. זה היה מאוד מפחיד. הם היו מאוד סקפטיים לגבי הסרט טרם ההקרנה. אחרי שהסרט נגמר הם נעמדו ומחאו כפיים. היו כאלה שבכו וקיבלתי המון תגובות שקלעתי בול ושהם מצאו את עצמם בסרט. זו הייתה כזו הקלה וזה היה אחד הרגעים הגדולים בחיי לראות איך אנשים אמיתיים הגיבו לסרט. רציתי שזה ירגיש אותנטי עבורם כי זה מאוד אותנטי לסיפור ולחוויה שלי".

הבנתי שניצבים רבים היו ממשפחות אומנה. עד כמה היה חשוב לך לשלב אותם בסרט?

"זה היה מאוד חשוב. בחלק מהסצנות רואים משפחות מאמצות ברקע, הורים, ילדים ולפעמים גם עובדות סוציאליות. רצינו להביא ולשלב אותם כחלק מהסרט כדי להוסיף לאותנטיות. שאנשים בצוות ישמעו את הסיפורים שלהם וכדי לשתף אותם בהנאה מעשיית סרטים".

מה הפרויקט הבא עליו אתה עובד?

"כרגע הסרט הזה הוא כה חשוב לי שאני לקחתי קצת זמן רק לקדם אותו ולא לנסות לקדם פרויקט חדש. מבחינתי זה הסרט החשוב ביותר שעשיתי בחיי".