Seret מהעבר: 20 שנה לאיש שלא היה שם

"האיש שלא היה שם", סרטם של האחים כהן, הוא מחווה לסרטי הפילם נואר של שנות ה-40. הסרט, המצולם בשחור-לבן מסוגנן (שעליו היה מועמד שותפם הקבוע של האחים כהן רוג'ר דיקינס לפרס האוסקר) מספר על אד קריין (בילי בוב תורנטון), ספר שתקן במיוחד, שתמיד נצפה עם סיגריה בזווית פיו שמסתבך ברשת אפלה של שקרים ורצח.

ההשראה לסרט באה מאביזר בימתי בסרט אחר של האחים כהן, "הקפיצה הגדולה" (1994), כרזה שבה הופיעו סגנונות תספורת אופייניים לשנות ה-40. "הקפיצה הגדולה" מספר בין היתר גם על המצאת ההולה-הופ, מעין חישוק מעגלי. אותו מוטיב, בצורה אפלה הרבה יותר, מופיע ב"איש שלא היה שם" בדמות צלחת גלגל (טסה) של מכונית המתגלגלת לאחר תאונה, וצלחת מעופפת שרואה גיבור הסרט. אולי יש כאן אמירה על החיים כלולאה, גלגל שאין לו התחלה וסוף ברורים.

העלילה המפותלת של "האיש שלא היה שם" מתרחשת בקליפורניה ב-1949 ומכילה בתוכה את האלמנטים המאפיינים את הסרטים ה"אפלים" של שנות ה-40 וה-50: אישה בוגדנית, גבר קשוח, מעילה בכספים שמסתבכת, ורצח. התחושה והמראה של הסרט מתכתבים עם הסרטים האייקונים בז'אנר כמו "מילדרד פירס", "הדוור תמיד מצלצל פעמיים" ו"ביטוח חיים כפול". השימוש בקול המספר של הגיבור ברקע הסרט גם הוא מהלך אופייני לסרטי נואר. הוא מספר לצופים מה מתרחש עד ומעבר לרגע המוות שלו בכיסא החשמלי.

[*]

האחים כהן עוסקים בסרטיהם במצב האנושי על כל המוזרות, האכזריות ואי המשמעות שלו. זוהי התמה המנחה את סרטיהם בין אם היא מובעת באמצעים קומיים כמו בסרט הקאלט "ביג לבובסקי" או בשילוב בין הקומדיה לאפלה הקיומית בסרטים כמו "פארגו", "בארטון פינק" ו"צומת מילר". "האיש שלא היה שם" מציג אנטי-גיבור שכל ההוויה שלו מתמצת במשפט הלקוני: "אני לא מדבר הרבה, אני רק גוזז". הוא אפילו אינו הספר הראשי במספרה בה הוא עובד, אלא הספר המשני, כלומר לא הגיבור בסיפור חייו אלא מישהו שנקלע במקרה לחייו ונדמה אדיש לכל מה שקורה בהם, אפילו כאשר קורים לו דברים דרמטיים במיוחד.

בתפקיד אשתו של הספר משחקת פרנסס מקדורמנד, שחקנית קבועה בסרטיהם של האחים כהן ואשתו של האח ג'ואל, הזכורה במיוחד כשוטרת ב"פארגו". את עורך הדין שנשכר כדי להגן עליה, ומאוחר יותר גם על אד, מאשמת רצח מגלם טוני שלהוב ("מונק") שמספק לסרט כמה מהרגעים המוצלחים ביותר שלו. בפיו שמו האחים כהן את המוטו של הסרט, ואולי גם של היצירה שלהם: "אין לנו דרך לדעת. ככל שנתבונן יותר, נדע פחות. השאלה היחידה היא איזה סיפור נבחר לספר". עורך הדין אומר לאד שהוא "לא יודע כלום" הוא "רק ספר". הסרט מרחיב את האמירה על אי הידיעה לאלמנט הבסיסי של הקיום האנושי.

ה"איש שלא היה שם" מספר על איש שחש כרוח רפאים בעודו בחיים. הוא לא רואה אף אחד ואף אחד לא רואה אותו. הקיום שלו מקבל משמעות באופן אירוני רק ברגע ההוצאה להורג שלו על רצח שלא ביצע. באותו רגע, שבו מגלחים את רגלו לקראת ההוצאה להורג בכיסא החשמלי, רגע שמתכתב עם סצנה בתחילת הסרט בה הוא מגלח את רגלה של אשתו, הוא מהרהר על משמעות החיים והמוות. בעת תאונת הדרכים הוא נזכר בכך ששמע מקברן שהשיער ממשיך לצמוח במשך כמה זמן אפילו לאחר המוות. יש "חיים לאחר המוות" שמתגלמים דווקא בשיער, האלמנט שאותו מכיר הספר טוב יותר מכולם.

הסרט לא זכה להכרה כאחד מהסרטים הגדולים של האחים כהן והוא פחות ידוע מלהיטים מבית היוצר של האחים, אולם כן הקנה לג'ואל את פרס הבימוי בפסטיבל באותה שנה (לצד דיוויד לינץ') וגם היווה את אחד מהתפקידים המשמעותיים הראשונים של השחקנית הצעירה סקרלט ג'והנסון. מבקרים שהעריכו מאד את המשחק המצוין של בילי בוב תורנטון בתפקיד הראשי ואת הצילום המרשים, האשימו את הסרט באריכות יתר ובחוסר מחויבות רגשית לעלילה ולדמויות. אבל "האיש שלא היה שם" הוא דווקא סרט אופייני מאוד בגוף היצירה המפואר של צמד הבמאים.

הוא עוסק בנושאים שמעסיקים אותם בכל סרטיהם: האימה הקיומית של האדם מול יקום לא מובן ולא סלחני שבו המקריות היא העיקרון המארגן, שאין בו טובים ורעים, צדק ועוול, אמת ובדיה. ביקום הזה, האדם לא באמת "שם". גם מעשיו, הטובים או הרעים, אינם סיבה מספקת למה שקורה לו. כמו הטסה של המכונית המתגלגלת מעצמה, האדם מתגלגל בעולם ללא שליטה על חייו. הוא קורבן לנסיבות ולא אדון לגורלו. זהו אמנם מסר פסימי, אך אצל האחים כהן בדרך כלל יש קריצה מבודחת בלב האפלה הקיומית והיא מופיעה אפילו ברגעי המוות, ומעבר לו.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן