אני שחקן שיכול לשחק הכל: ראיון עם מיקי לאון על הסוסיתא של הרצל

גם אם אינכם פוקדים את אולמות התאטרון או הקולנוע הישראלי, אתם בטח תזהו את מיקי ליאון ממסך הטלוויזיה מהעונה הראשונה והשנייה של הסדרה "כפולים" כשגילם את איש שירות הביטחון איתן קופל או כזהבי המג"ד מהסדרה "תאג"ד". כשהוא לא על המסך הקטן, לאון מתמרן בין מחויבותו לתאטרון "גשר": חזרות להצגה חדשה "קליעים מעל ברודווי" (מבוסס על סרטו של וודי אלן), כיכוב בארבע הצגות במקביל ולימוד קורסי משחק. בחור עסוק.

לאון בן ה-46 הוא יליד בת-ים ולאחר שנים בהם חי בתל-אביב חזר לגור בעיר הולדתו. את משיכתו לעולם המשחק גילה בגיל 26, כשעשה אודישן מול ניסן נתיב ועלה על הבמה לראשונה. "קפצתי על הרכבת ברגע האחרון. ניסן היה מקבל עד גיל 25 כי לא רצה להשלות אף אחד. גם אותי הוא לא רצה עד שביקשתי להיפגש אתו", הוא מספר. אבל בדיעבד הניצנים התחילו בגיל צעיר יותר: "אני זוכר שכשהייתי בכיתה ג' הגיעה אלינו מורה לדרמה, שמאוד אהבה אותי ואמרה להוריי שיבטיחו לה שאלך ללמוד משחק. עברו הרבה שנים עד שמימשתי את האמירה שכל הזמן הדהדה לי בראש", הוא מסביר. לאחר סיום לימודי המשחק בבית הספר למשחק "ניסן נתיב", הוא התברג בתאטרון "גשר" שמשמש לו בית כבר 17 שנה. "זה הבית שלי. המקום שאני הולך אליו וחוזר אליו וגם הקרקע שלי להתפתחות", הוא מספר בחיוך.

בתאטרון גשר אתה מגלם שלל תפקידים: דרמטי, קומי, טראגי ובטלוויזיה ובקולנוע אתה מלוהק יותר בכיוון סמכותי ופיקודי. אתה חושב שבטלוויזיה אתה בנישה מסוימת ובתאטרון יש יותר מרחב?

"לא רק בתאטרון. מה שהציבור הרחב יודע ורואה זה מה שקורה בטלוויזיה. בתאטרון מכירים אותי. באו ליבגני אריה ואמרו לו 'לא ידענו שהוא קומי'. והוא אמר שהוא ידע את זה מזמן. זו ראייה מאוד שטוחה של הדברים. ניסן נתיב שנא את ההגדרה הזאת. שחקן טוב הוא שחקן טוב. הוא יכול להיות גם קומי וגם טראגי. אם אתה שחקן טוב, אתה תגרום לאנשים לחשוב שזה מי שאתה. אני מעולם לא הייתי בשב"כ ולא במוסד ולא הייתי שוטר. כל מה שנראה חסר מאמץ – יש המון עבודה מאחוריו כדי שיראה כך, ובאותה מידה אני שחקן שיכול לשחק הכול".

[*]

(מיקי לאון מתוך "הסוסיתא של הרצל". צילומים בכתבה: רפי דלויה)

ראיינתי את מיקי לרגל עליית סרטו של דויד קרינר, "הסוסיתא של הרצל"', בו גילם את התפקיד הראשי. עלילת הסרט מתרחשת בשדרות ומתמקדת במורה תל אביבי בשם יגאל שמגיע ללמד קולנוע בתיכון. בין טילים והתראות צבע אדום מתגלה לנו סיפורו האישי של יגאל ובמקביל נחשפים סיפוריהם האישיים של התלמידים כאשר הם מצלמים את פרויקט הגמר של המגמה: הסרט "הסוסיתא של הרצל". "יגאל הוא במאי קולנוע כושל. מסובך עם אשתו, מסובך במשפטים על הילדה. יש נגדו צו הרחקה. הוא הגיע לשדרות כדי למצוא עבודה והוא עובד שם עם חבר'ה צעירים ויחד הם עושים סרט", מסביר מיקי על דמותו. תפקידו של יגאל שונה מהתפקידים שקיבל לאון בטלוויזיה ובקולנוע. את התפקיד הוא קיבל לאחר שהבמאי דויד קרינר צפה בו בסדרה "מטומטמת" ואהב את התפקיד שעשה. "דודי, הדמות ששיחקתי, הוא שוטר אבל הוא איש מאוד רגיש שזקוק לאהבה. משהו ברגישות של הדמות דיבר אל הבמאי והוא פנה אליי. התחלנו לדבר, נפגשנו והבנו שיש הרבה נקודות ממשק", הוא מסביר.

איך היה החיבור הנפשי לדמות?

"קודם כל אני בעצמי מלמד משחק. דבר שני אני מכיר את החבר'ה. אני גם ישבתי הרבה עם דויד ודיברנו המון וניסיתי להבין וליצור נקודות ממשק ביני לבינו. זה המון שעות של שיחות לנסות להבין אותו ולנסות להבין את הסיפור שלו. ובתוך הדבר הזה אתה מזהה את עצמך".

בסרט יגאל קרוע בין המחויבות כלפי בית הספר לבין המחויבות לתלמידים. במבחן המציאות, לאון מזדהה עם המחויבות לתלמידים, לאמנות ומחויבות נגד צנזורה. "אני חושב שצנזורה זה מקולל בתחום האמנות", הוא מסביר. מיקי מגלם אב לבת 12 כאשר בפועל עדין לא התנסה באבהות. את החיבור לדמות האב מצא באמצעות חיבור לכמיהה שלו להיות אב. על פניו לתפקיד המורה ניתן לחשוב שיותר קל לו להיכנס מכיוון שהוא מלמד, אך לטענתו "זה לא היה קל. אתה יודע לעמוד מול כיתה, אבל מעבר לכך צריך להבין את המניעים של הדמות. זה מורה מאוד ספציפי וניסיתי כמה שיותר להבין את הסיפור שלו ומה עומד מאחורי העבודה שלו. להבין את הדרמה שלו".

מה אתה מלמד?

"לימדתי משחק בקורסים וזה נורא כיף. אני בא ללמד אבל באיזשהו מקום בא ללמוד כי אני מקבל זוויות רעננות ושונות מהתלמידים ודברים שלא ידעתי. אצל כל אחד זה כל כך אחרת שזה מרתק. משחק זה כמו טביעת אצבע – לכל אחד יש טביעה אחרת. זה מעניין בעיני לתקשר עם חבר'ה צעירים ולנסות להבין את השקפת עולמם דרך העבודה".

קאסט הצעירים מורכב משחקנים צעירים וחלקם לא מוכרים. איך התחברתם?

"זה היה מאוד כיף ומרענן לעבוד איתם. הם חבר'ה לא עם הרבה ניסיון וחלקם לא באו מהתחום אבל דווקא יש משהו מאוד כיפי בלעבוד עם אנשים כאלה. מה שכן, כדי לחזק את הקשר בינינו וגם בגלל שלא היה לנו הרבה זמן לחזרות, הייתי לוקח אותם בין הצילומים ועושה איתם חזרות ועוד פעם חזרות. גם כדי שזה יעבוד ויתקתק וגם שזה יחזק את הקשר בינינו".

צילומי הסרט התרחשו בשדרות, אזור מלחמה עם איום שמרחף מעל. למרות הפחד מהסכנה, המחשבה על חיי האנשים שחיים זאת בחיי היומיום כחלק משגרת חייהם היא שמילאה אותם במהלך ימי הצילומים. "אני זוכר שבאחת הפעמים שצילמנו הייתה אזעקת צבע אדום. כמה דקות לאחר מכן צילמנו שוב כך שהייתה לנו חזרה אורגינל לפני שעשינו את זה", הוא נזכר וצוחק.

בתחילת הסרט אמרת על הדמות שלך שחוותה התעללות פיזית מאביה שהובילה לאשפוז בבית חולים. עד סוף הסרט לא היה ברור אם זה קרה או לא.

"זה אחד הדברים שאני זוכר בבית ספר למשחק שלמדתי. ניסן (נתיב) אמר: 'תספרו סיפור על החיים שלכם, אבל לא חובה שזה יהיה אמת. גם לשקר הכי גדול יש אמת מאחוריו'. אפשר להגיד את זה על כל סיפור, על כל זיכרון שלנו. האם הזיכרון היה או שזה סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ועד כמה יש אמת בשקרים שלנו. המורה למשחק מייקל צ'כוב אמר ששחקן בסופו של דבר מספר את הסיפור של עצמו גם על הבמה וגם בקולנוע. הסיפור הוא שלך כי אנחנו לא עושים את הדמות אלא מביאים את הדמות אלינו. הרי מה זאת דמות? זה טקסט כתוב, מילים ואתה צריך להביא את עצמך, את האמת שלך, מהמשאבים הנפשיים שלך".

[*]

אם מיקי לא היה שחקן הוא היה היסטוריון או ארכיאולוג: "כי אני פריק של היסטוריה". תפקיד חלומותיו הוא לגלם את ריצ'ארד השלישי והוא משתעשע עם רעיון הכתיבה: "יש לי כמה רעיונות לכתיבת סדרה לטלוויזיה וזה ייקח קצת זמן אבל אולי זה עוד יקרה". הוא נהנה לדובב: "עשיתי את שירחאן ב'ספר הג'ונגל' ואת באטמן ב'לגו באטמן'. זאת עבודה קשה, מלאה בפרטים וסיזיפית. אפשר להיתקע באולפן שעות על רפליקה אחת אבל זה כיף כי אפשר ללטש את היכולות שלך". לאון חגג לפני מספר חודשים יום הולדת 46 אך נראה הרבה פחות הודות לפעילות ספורטיבית ומדיטציה. עד לאחרונה היה בזוגיות וכעת הוא שוב רווק.

הבנתי שאתה אחרי פרידה – בנות הזוג שלך הן מתחום המשחק או שלא?

"האחרונה לא מהתחום, ובאופן כללי כבר לא. לא מתוך בחירה כזאת. היו גם כאלה וגם כאלה. נכון שיש דברים מסוימים שבחורה שמהעולם הזה יכולה יותר להבין אבל מצד שני יש לזה גם חסרונות. יצא לי להיות עם בנות זוג שלא עבדו ואז נוצר מתח ונוצרת קנאה טבעית".

הסדרה הטלוויזיונית המצליחה "כפולים" בה כיכב לאון בשתי עונות הופצה ברחבי העולם. העונה השלישית בתהליך כתיבה ולאון מקווה לחזור לנעליו של איתן קופל. הסדרה טומנת בחובה אפשרות לקריירה מעבר לים. לאון אינו פוסל זאת: "לכולם יש מחשבות וחלומות. לא אגיד לא אם תבוא הצעה, אבל לא אסע במיוחד לחו"ל. היום הזמנים השתנו – לא חייבים לנסוע כדי לשלוח אודישנים. זה יכול לקרות ואולי עוד יקרה". ועד שתגיע ההזדמנות הגדולה, הוא ממשיך לעשות מה שמסב לו אושר וזה לשחק, לדובב וללמד משחק ובעיקר להמשיך לעבוד וליצור בצורה מגוונת. "שאלו את אוסקר ווילד פעם - מתי הוא מאושר? תשובתו הייתה 'כשאין לי זמן לחשוב על השאלה הזאת', אז אני חושב שאני מאוד מזדהה עם זה", הוא מסכם בחיוך.