קית' הרינג: אמן רחוב: ביקורת סרט דוקומנטרי

גם אם השם קית' הרינג לא מצלצל לכם מוכר, אל תפספסו את הסרט הדוקומנטרי "קית' הרינג: אמן רחוב", שמוקרן בימים אלו במסגרת פסטיבל דוקאביב גליל- מעלות תרשיחא המתקיים באופן מקוון. סגנון הפופ-ארט דמוי הקומיקס והדמויות המוכרות מיד יזוהו, ואתם תישאבו לסרט, שכמו האיש, פשוט חוגג את החיים.

"קית' הרינג: אמן רחוב" מתעד את חייו ומותו של הצייר האגדי שהשפה שיצר, אי שם בשנות השמונים, מוכרת ומוערכת עד היום. הרינג, שגדל בעיירה קטנה בפנסילבניה, עבר לניו יורק המסוכנת בסוף שנות ה-70, שם למד אומנות ויצא מהארון. ברגע של הארה, החל לצייר על לוחות בסאבווי המיועדים לפרסומות. לאט לאט ובעבודה קשה, זיהו אנשים את סגנונו הייחודי והוא פרץ לתודעה של העיר התוססת בעולם, בציורים צבעוניים ובגיר פשוט.

הסרט בבימויו של בן אנטוני מורכב מאוסף ראיונות קלילים ומחמיאים וקטעי עבר, בהם מספרים חבריו והוריו של הרינג אודותיו, ומעידים על מי שהיה. הם מציגים פן אנושי, צנוע ועדין, ושלא כמו בסרטים דוקומנטריים ביוגרפיים רבים, מוסיפים גם ביקורת על אורח חייו, הסמים והמסיבות. רגע חמוד במיוחד הוא כאשר אביו ואימו נועלים נעליים עם ציוריו של קית', ואביו אומר שהוא אינו אדם ראוותני, ולכן אינו מרבה ללבוש את הנעליים שצבען צהוב ואדום.

הסרט מהודק ומדויק. כל דקה בו מצדיקה את עצמה, חפה מתחושת מריחת זמן. קולו של הרינג שמקריין את מהלך חייו מוסיף נופך אישי, שמאפשר להיכנס לראש שלו, להשראה שלו, למחשבות, בעת שיצר יצירות שישפיעו על עולם האומנות גם שנים רבות לאחר מותו בשנת 1990 מסיבוכים רפואיים שנגרמו בשל מחלת האיידס.

כאשר תחושת צער אמיתית, כנה, עלתה בי בדקותיו האחרונות של הסרט, ובמיוחד בכתוביות האפילוג, על היצירות שלא הספיק הרינג ליצור, הבנתי שהסרט עושה את עבודתו נאמנה. רק לרגע קט, הוא נותן לך להרגיש, מה היה קורה אם הרינג היה ממשיך ליצור ולמלא את העולם בטוש שחור, בטוח ובקווים יפים.

הסרט "קית' הרינג: אמן רחוב" זמין לצפייה באתר "דוקאביב" עד ה-31.12 בעלות של 20 ש"ח. לצפייה: לחצו כאן