Seret מהעבר: עשור לברבור שחור

היום לפני עשר שנים בדיוק יצא הסרט "ברבור שחור" לאקרנים, זמן מצוין לחזור לסרט הבלתי נשכח הזה שהפך לשובר קופות מפתיע ובחמש מועמדויות לאוסקר, כולל פרס יוקרתי לשחקנית הראשית. את הסרט ביים דארן ארונופסקי, שידוע כמי שאוהב להתעסק באכזריות עם המוח והגוף של הדמויות הראשיות בעבודותיו ועם המבנה הקולנועי והאופן הייחודי בו נפרשים ונערכים סרטיו ("רקוויאם לחלום", "פאי", "המעיין"). לסרט גייס ארונופסקי את נטלי פורטמן ומילה קוניס ("מופע שנות ה-70"), שמגלמות רקדניות בבלט יוקרתי בניו יורק, שמעלה הפקה של "אגם הברבורים" הידוע, ונאבקות שתיהן על תפקיד הברבור הראשי – הוא גם הברבור הלבן וגם השחור.

למי שלא שמע או לא יודע, השימוש במונח "ברבור שחור" משמש כדי להתייחס גם למאורעות היסטוריים שלכאורה הפתיעו את העולם, אך היה ניתן לצפות אותם מראש. כמו למשל הקורונה ששינתה את חיינו בתקופה האחרונה - יש שיחשיבו אותה "ברבור שחור". למעשה, הסרט "ברבור שחור", שאמנם נקרא על שם דמות בתוך הפקת "אגם הברבורים", הוא "ברבור שחור" של עולם הקולנוע אז בשנת 2010, כשנחשב לפורץ דרך בקולנוע ההוליוודי, כאשר זכה במקום השישי בטבלת שוברי הקופות עם הכנסות של 304 מיליון דולר מול תקציב של 13 מיליון דולר בלבד. ההצלחה המסחרית של סרט מסוג זה מפתיעה ביחס לסוגו - שהולם יותר קולנוע אירופאי אפל ומורכב מאשר בלוקבאסטר הוליוודי, ומתעסק במרכז עלילתו באומנות שמצטיירת כנישתית.

[*]

"ברבור שחור" מצמרר את הצופים ובחלקו אף מורט עצבים; היופי, העלילה, הבימוי והאווירה בסרט סוחפים לטירוף ולשיגעון אליו נשאבת הדמות המרכזית – נינה, הרי היא נטלי פורטמן. נינה, שנלחמת על מקומה בבלט ורוצה לזכות בתפקיד הברבור הראשי, נאבקת עם קשיי הבלט כשלעצמם – רעב, רזון, כאבים פיזיים עצומים, וכמובן עם התחרות והבנות האחרות שנושפות בעורפה – והבולטת שבהן, לילי הנועזת, שאותה מגלמת מילה קוניס.

לאורך הסרט, נינה נלחמת על מנת להוכיח את עצמה כאפלה ומורכבת, ולא רק כטהורה ועדינה, וזאת כדי שתוכל לגלם את תפקיד הברבור השחור והיצרי ולא להצטייר כמי שמסוגלת לגלם היטב רק את הברבור הלבן והעדין. הצורך של נינה לרצות אחרים ולהצליח, יחד עם הלחץ שמופעל עליה מבית, יוצרים אצלה הזיות, סכיזופרניה, עד שנדמה ומתעתע כאילו היא הופכת באמת לברבור כשעורה מתחיל להתקלף וצבע עיניה משתנה, ספק בדמיונה ספק באמת, ותוך שהיא נכנסת לסכסוך אלים ומופרע של יחסי משיכה-שנאה עם לילי. בעת יציאתו הסרט עורר עניין בשל סצנת אהבה בין שתי הגיבורות, שעניינה ובלטה אז כחדשנית ומלאת תעוזה. מאז ועד היום, עברו מים רבים בנהר, וסצינת אהבה לסבית הפכה לעניין שבשגרה בסרטים ובסדרות טלוויזיוניות. ארונופסקי שילב בסרט רפרנסים לקלאסיקות כמו "הכל אודות חווה" העוסק במאבק בין שחקנית מזדקנת לשחקנית צעירה שעלולה לתפוס את מקומה, "הדייר" של רומן פולנסקי על צעיר שהולך ומאבד את שפיותו כשהוא עובר לדירה חדשה וכמובן עלילת 'אגם הברבורים' העוסקת בדואליות שבין הברבור השחור ללבן. הוא אף ראה בו כיצירה משלימה לסרטו הקודם "המתאבק" - "תחום ההיאבקות נחשב לאמנות הבמה הנמוכה ביותר ובלט נחשב לאומנות הבמה הגבוהה ביותר. אבל הדבר שהיה הכי מדהים עבורי זה עד כמה דומים האמנים המופיעים בשני העולמות הללו. שניהם עושים שימוש יוצא דופן בגוף שלהם על מנת להביע את עצמם", אמר הבמאי.

הליהוק המוצלח זיכה את פורטמן בפרס האוסקר לשחקנית הראשית הטובה ביותר בתפקיד שניתן באופן חד משמעי להגדירו כתפקיד חייה. אך הסרט מצליח לא רק הודות להופעות הטובות שבו, אלא בזכות רמת הגימור המצוינת של ארונופסקי שמתגלה פעם נוספת כאוטר קולנועי בעל שפה משל עצמו, ובזכות העניין שמייצרת העלילה. בסרט נמתחים הגבולות, וניתן להגדירו כסרט "אימה פסיכולוגי", מבלי שהוא מאבד מהתוכן וממורכבות הדמויות והסיפור – שלעתים נעלמים בסרטי אימה או מתח אחרים מז'אנרים דומים.

ההכנות לגילומן של תפקיד הבלרינות לא היו קלות. פורטמן וקוניס נכנסו למשטר אימונים קשה ומוקפד במשך זמן רב על מנת לעצב את גופן בהתאם לרקדניות המקצועיות בתחום, שלוהקו לתפקידי משנה. הרקדניות התאמנו כמעט 6 שעות ביום משך חודשים רבים, באימונים שונים וכמובן בבלט, על מנת להגיע לתוצאה אמינה, וגם אז, נעזרו במחליפות בחלק מהקטעים על מנת שהבלט שבמרכז העלילה יוצג ללא דופי. העבודה על התפקיד והאינטנסיביות סביבו, הם אלה שככל הנראה רקמו את סיפור האהבה בין פורטמן לכוריאוגרף שהכין אותה לקטעי הריקוד בסרט – בנג'מין מילפייה, והשניים נישאו בעקבות העבודה המשותפת.