Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל ירושלים: הזוכים וסקירות

פסטיבל הקולנוע בירושלים שמתקיים בימים אלו במתכונת מקוונת הכריז על הזוכים בתחרויות השונות. בתחרות חג'ג' לקולנוע ישראלי עלילתי בחר חבר השופטים (הבמאית טלי שלום־עזר, הבמאי ערן קולירין והשחקנית חנה לסלאו) בסרטו של דני רוזנברג "מותו של הקולנוע ואבא שלי גם" בפרס הסרט הטוב ביותר. "סרטו המקורי, החשוף, המדמם, של דני רוזנברג הוא סרט מלא באהבה לקולנוע ובאהבת אב, שבשילוב מבריק של חומרים דוקומנטריים ועלילתיים, מצליח לאפשר הצצה לנפשו האובססיבית של במאי קולנוע במרדף אחרי דמותו ההולכת ונעלמת של אביו החולה", נימקו השופטים את החלטתם.

בפרס סרט הביכורים זכה זוכה אופיר "אסיה" של רותי פרי בר, פרס התסריט הוענק לדנה אידיסיס על סרטו של ניר ברגמן "הנה אנחנו", פרס השחקן חולק בין שי אביבי לנועם אימבר על הופעותיהם ב"הנה אנחנו" ופרס השחקנית הוענק לאלונה איב על "אסיה". בתחרות הקולנוע הישראלי התיעודי זכה "ילדים" של עדה אושפיז בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. בפרס הסרט הקצר זכה "מותו של זה" של הבמאי אבישי סיון.

בתחרות הבינלאומית ע"ש נחמה ריבלין ז"ל העניק חבר השופטים (פאבל פאבליקובסקי, יוסף סידר ודניאלה מישל) את פרס הסרט הטוב ביותר לסרט האוקראיני "אטלנטיס", ציון לשבח הוענק לסרט הבוסני "לאן את הולכת אאידה?" ופרס סרט הביכורים הלך לסרטה של קיטי גרין "עוזרת אישית" בכיכובה של ג'וליה גארנר ("אוזרק"). הפסטיבל ממשיך להתקיים במתכונת מקוונת וכתבי האתר ממשיכים בסקירות בהן של סרט הפתיחה "סאבלט" והסרט הזוכה בתחרות הישראלית מותו של הקולנוע ואבא שלי גם".

[*]

(תמונה מתוך זוכה סרט הביכורים "אסיה". צילום: דניאלה נוביץ)

סאבלט

מעטים הבמאים בישראל ששורה ארוכה של להיטים קולנועיים מאחוריהם והם בעלי תמות מובחנות וקהל שמחכה לסרטיהם. איתן פוקס הוא אחד מהם, ושבע שנים לאחר סרטו העלילתי האחרון "בננות" הוא חוזר בסרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים "סאבלט", שגם מתגלה כיצירה השלמה ביותר שלו מאז "יוסי וג'אגר".

הסרט עוקב אחר מייקל (ג'ון בנג'מין היקי, "האישה הטובה"), עיתונאי יהודי-אמריקאי בן 50, המגיע לישראל לבדו לסקר את תל אביב עבור ה"ניו יורק טיימס". הוא משאיר את בן זוגו מאחור, שמעוניין בהבאת ילד בפונדקאות לעולם בניגוד למייקל. הביקור תופס תפנית כאשר תומר (ניב ניסים הכובש בהופעת בכורה קולנועית), קולנוען צעיר אשר מסבלט למייקל את דירתו, מחליט להראות לו את תל אביב האותנטית והצעירה, ומנער את היציבות והנוחות להן התרגל העיתונאי הוותיק. המפגש בין הבחור הצעיר וחסר העכבות למבוגר שנמצא בצומת דרכים, בין הישראלי על כל גינוניו הישירים לבין האמריקאי המנומס, הוא מרכז הסרט ועובד בהצלחה בזכות המשחק המשכנע של השניים, התסריט שמאיר בהומור וברגישות את ההבדלים ביניהם והצילום הנפלא של דניאל מילר שמעורר געגועים נוסטלגיים לתל אביב שלפני הקורונה. אז נכון שבדומה לסרטים קודמים של פוקס אין בסרט יותר מדי סאב-טקסט והדמויות מרגישות לעיתים חד ממדיות, אך יש ב"סאבלט" קסם קולנועי פשוט ומרענן ששואב את הצופה אליו בהנאה. (מבקר: אלעד שלו)

[*]

(תמונה מתוך הסרט "סאבלט". צילום: דניאל מילר)

מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם

סרטו המרגש של דני רוזנברג, שזכה בפרס חג'ג' לסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל, משלב בתחכום ובעדינות בין מציאות לדמיון. הסרט עוסק בבימאי קולנוע המביים סרט העוסק במסע של אב ובנו. רוזנברג מצלם את בני משפחתו וגם מביים סרט בתוך סרט שבו מגלמים העיתונאי רוני קובן את הבן והמפיק מרק רוזנבאום את האב. שניהם מספקים הופעה עוצרת נשימה. "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" הינה יצירה מתעתעת וחמקמקה, יצירה שלא מתפשרת לרגע .הסרט מוכיח את התעוזה ואת יכולותיו הקולנועיות של רוזנברג לספר סיפור בצורה היפה והטהורה ביותר האפשרית . (מבקר: רון פוגל)

[*]

(תמונה מתוך "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם". צילום: דוד סטרז'מייסטר)

האשה שברחה

שנתיים שלמות עברו בין הסרט האחרון של הונג סאנג סו, אמן המינימליזם הקוריאני, לבין "האשה שברחה". זה לא עניין של מה בכך עבור במאי שרגיל להוציא שני סרטים בשנה ולא מפסיק להפתיע ולשכלל את הווריאציות שלו על תמות של מערכות יחסים והאפקט המתמשך שלהן, תקשורת בין אישית קלוקלת וגברים פתטיים. במרכז הסרט נמצאת גאם-הי (קים מין הי, המוזה והשחקנית הכמעט קבועה של הונג) שלאחר חמש שנות נישואין בהן היא ובעלה לא נפרדו אפילו ליום מוצאת עצמה לבדה בזמן שהוא בחופשת עסקים.

לסרטיו של הונג ישנו תמיד מבנה מובחן והפעם הסרט מורכב ממפגשים של גאם-הי עם שלוש חברות או מכרות, בהם צפים רגשות וקונפליקטים גם אם בעיקר מתחת לפני השטח. כל מפגש מייצר וריאציה שונה אך דומה של המפגש שלפניו והסרט חושף את עצמו, את ליבו, מתוך המבנה שלו.

ישנה עדינות מורכבת לסרט שיכולה לתת תחושה של "כלום לא קורה" בזמן שהכלום לכאורה הזה הוא בדיוק מה שמרכיב את החיים והחוויה האנושית. כל סרט של הונג הוא מעין פאזל בו המסתורין לא מונע ממתח או דרמה נרטיביים, אלא מתוך המשמעות החמקמקה והלא מודעת של מה שהופך אותנו לאנושיים. זהו סרט חם, מצחיק ועצוב שמרגיש קטן על הנייר אך טומן בחובו עולם שלם. (מבקר: דין קליין).

אבי המשפחה

סרטו של הבמאי הסרבי סרדן גולובוביץ' מביא סיפור שיכול היה בקלות לעמוד במרכזה של מלודרמה קורעת לב ומרגשת, אך עושה זאת באמצעים של קולנוע אירופאי אמנותי, עתיר שוטים ארוכים ושתיקות ממושכות. זה מעניק לו איכות וייחוד, אך מקהה את העוצמה הרגשית שעשויה הייתה להיות לסיפור שבמרכזו.

ניקולאי הוא פועל עני ואב לשניים שילדיו נלקחים ממנו לאחר שאשתו מנסה להתאבד מולם והרשויות קובעות כי אין בידיו את האמצעים הכלכליים לספק להם תנאי מחייה נאותים. בייאושו הוא מחליט לצעוד מהכפר בו הוא גר לבלגרד על מנת לעתור כנגד המהלך. הסרט מלווה את המסע על תחנותיו והאנשים בהם הוא פוגש ואת המאבק של אב אוהב משולי החברה להחזיר לידיו את היקר לו מכל.

הסרט לא מספק פתרונות קלים והעלילה אינה מנותבת בדרך אליה הצופה מצפה. זהו סרט בו המבע הקולנועי עומד במרכז והוא שיוצר את החיבור הרגשי לדמות האב, לא פחות ממעשיו. הסרט זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל ברלין, אך הוא אינו מסוג הסרטים הסנטימנטליים והנגישים שזוכים לעיתים קרובות בפרסים אלו, אלא יצירה מאתגרת יותר שגם מצליחה למתוח ביקורת נוקבת על המדינה בה היא מתרחשת. (מבקר: אלעד שלו)

לרשימת הסרטים המלאה ולצפייה בסרטים: לחצו כאן