הדור החדש: ראיון עם דניאל מן, במאי מוצא אל הים

"סרט טוב בשבילי זה סרט שמצליח לפרוץ את הגבולות המצומצמים של האופן שאנחנו מסתכלים על דברים, מגדיר אותם מחדש אפילו. מה שאני מחפש בקולנוע טוב זה לראות בזווית אחרת את מה שמוכר וידוע לי. ככה אני מגלה צדדים נוספים במציאות המוכרת לי ואז אני מגלה כי ישנן עוד זוויות בתוך הסרט", מספר הבמאי דניאל מן שסרטו "מוצא אל הים" יצא בסוף השבוע לאקרנים.

מן הוא יוצר אמיץ ונחוש עם אמירה משלו ואהבה ליצירה. את דרכו התחיל בעשיית סרטים במגמת קולנוע בתיכון. "זה עורר אצלי את הדחף ליצור, לדעת כיצד לעבוד עם מצלמה. בכל פעם שסיימתי כביכול לצלם, רק רציתי עוד", הוא מספר. את המשך דרכו עשה הבמאי ביחידת ההסרטה בצה"ל, אשר בה עבד בין השאר בתיעוד מבצע חומת מגן. בהמשך, החל מן בלימודי קולנוע בבית הספר "סם שפיגל" ועזב כעבור שנתיים. "הרגשתי שנותנים לי הרבה חוקים הנוגעים לעשיית סרט. במקום לגרום לך להתרגשות בנוגע לקולנוע גרמו לי רתיעה, לפחד מהפקות ויצירת סרטים".

מן התפתח בו זמנית בתחומים נוספים ותיאר את עיסוקו הקודם כיותר אומנות ויזואלית. בין היתר עסק יותר בווידאו ארט, קליפים ואודיו ויזואלי. בהמשך התפתח מן כאשר סיים את לימודיו בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, אולם דריסת הרגל הראשונה שלו הייתה בסרט "איש הציפורים" אשר משלב בין קולנוע עלילתי לבין דוקומנטרי. "חשוב לי לעשות דברים שהם לא עוד מאותו דבר", אומר מן. "למדתי דווקא איך לא לעשות הבחנות בגבול הדק בין סרט עלילתי וסרט דוקומנטרי, רציתי לשבור את הגבול וליצור משהו שהוא גם וגם".

[*]

("בכל פעם שסיימתי לצלם, רק רציתי עוד", דניאל מן)

"איש הציפורים" יצא בשנת 2013 ועקב אחרי גבר שיוצא אל לוס אנג'לס על מנת לחפש את עברו. את הסרט ביים, כתב, מעט שיחק ואף הפיק מן בהפקה עצמאית עם תקציב כמעט אפסי. "כשאתה עושה סרט, אתה אף פעם לא תרגיש שלם לחלוטין ואחרי 'איש הציפורים' הבנתי שאני רוצה עוד סרט", אומר מן. אחרי שסרטו זכה להצלחה בפסטיבל דוקואביב והיה מועמד לפרס עומק השדה, לקח מן חלק בחממה הבינלאומית לפיתוח תסריטים BingerFilmlab.

"מוצא אל הים" הוצג בפסטיבל ברלין בהקרנת בכורה במסגרת 'הפורום' היוקרתית וזכה בפרס סרט הביכורים, פרס הצילום ופרס העריכה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. העלילה עוקבת אחר יואל (גל הויברגר) שמחליט לא להתייצב לשירות מילואים בעזה, אך זו לא הצרה היחידה שלו. נישואיו עם אשתו סיגל בצרות, אביו נפטר מהתקף לב והוא פוטר מעבודתו כמורה להיסטוריה בגלל בעיה בלתי צפויה עם הצהרת בלפור. הוא עומד בפני צומת דרכים: האם לנסות ולתקן את חייו הקודמים או למצוא דרך להתחיל שוב במקום אחר, כשנדמה שכבר לא נותרה תקווה. אני אקח אותך אחורה בזמן, אתה ניגש ל"מוצא אל הים" בפעם הראשונה כרעיון. מהו הדבר הראשון שרצית להשיג בסרט הזה?

"הסרט נולד בזמן שאירע מבצע עופרת יצוקה. זה מעניין כי הוא נולד שם וצולם בזמן צוק איתן, ככה שזה אירוני ומחזורי. יש משהו במחזוריות הזו של מלחמה הגוררת מלחמה אשר מחלחלת בנו כעם וזה הדבר הראשון שהוביל לסרט. זה סרט שדרש עקשנות מסוימת מפני שהוא לא עוד סרט מלחמה ישראלי אלא יותר סרט על מלחמה. מבחינתי רציתי לראות מצב חירום, עיר שלמה שנמצאת תחת מצב של לחץ ורגישות. אבל מאז הכתיבה הראשונה, הסרט כן התפתח והגרעיניות בסרט היא קבלת החלטות תחת מצב הלחץ הזה. יואל, הדמות הראשית בסרט, נקרא למילואים ומסרב ללכת. הוא לאט לאט מאבד את כל מה שהיה חשוב לו ונאלץ בכוח להתחיל מחדש. אני חושב שזה הגרעין של הסרט".

האם לדעתך זה הצלחת להשיג את המטרה אליה חתרת בכתיבת התסריט?

"זהו, שהאמת היא שלא (צוחק). אני לא חושב שבסרט אחד ניתן לכסות כמות כזו גדולה של זוויות ראייה. להציג מדינה שלמה במצב חירום זה פרויקט עצום ואינני משלה את עצמי שהצלחתי לגעת בכל זווית. מה שכן, אני כן חושב שעשיתי ניסוי במהלך הסרט הזה ויצרתי יצירה הנוגעת לאדם אחד המוצא את עצמו אבוד במצב של מלחמה".

איך אתה מזדהה עם הדמויות?

"הדמות של יואל הגיעה אליי בזמן שעברתי לתל אביב ובדיוק קיבלתי טלפון חדש לדירה. לפתע במשיבון קיבלתי מענה אוטומטי שבו נמסרה לי הודעה של 'אתה מוזמן למילואים'. כמובן שמיד הבנתי שמדובר במישהו אחר וישנה טעות במספר. אבל יש משהו באנונימיות של שיחת הטלפון הזו והטעות במספר, אנונימיות שאתה לא יודע מי בצד השני וכל שאתה יודע הוא שהמערכת קוראת לך. הקריאה הזו היא משהו מאוד אינטימי מפני שהיא בין אדם לאדם, אבל קולקטיבי כי זה דבר המחלחל בכולנו. כאן הגיעה אליי הדמות של אדם מבולבל כמו יואל.

בצורה מסוימת, אני לא חושב שיש מישהו בחברה הישראלית שלא הרגיש כמו יואל. זו דמות שהגיעה ממש מתוכי וניסיתי להעביר דרכה הרבה מהאישיות שלי. מדובר בבן אדם שמנסה לפתוח דף חדש, מנסה למצוא תשובה להגנה ולחיים חדשים, אך כל שהוא עושה זה סוטה מהדרך בעוד שהתשובה לא ניתנת. שאר הדמויות בסרט הן כמו השתקפות של יואל. כמו יואל, כל הדמויות נמצאות במצב ביניים ומתמודדות עם כישלון כל אחד בדרכו שלו."

הסרט עושה אף שימוש בסרטוני יוטיוב אשר צולמו בזמן אמת ע"י תושבי תל אביב בעודם נמלטים למקלטים או בהימצאותם ברחוב

"זו עוד סיבה שיצאתי לצלם את הסרט הזה. סרטי הרקטות האלה מראים ריבוי נקודות מבט של אנשים אמיתיים אשר נדחפו אל תוך סיטואציה של מלחמה. תל אביב, עיר ללא הפסקה ורבת מקומות בילוי, לפתע נאלצה להתמודד עם רקטות. זו הייתה דרך מצוינת מבחינתי להראות את כלל החברה במצב של מלחמה".

[*]

(תמונה מתוך "מוצא אל הים". צילום: עמית ברלוביץ')

באלו אתגרים נתקלת בעשיית הסרט?

"תקציב. זה סרט שנעשה בתקציב של 500 אלף וזה עוד אחרי כל מיני תוספות של פוסט. למעשה, זה החלק הכי קשה אבל גם הכי יפה, מפני שהרגשנו גאווה על כך שעשינו סרט בתקציב אפסי. למדתי כיצד לפתור אתגרים עם תקציב מהסוג הזה בדרך יצירתית ודרך המצאות חדשות ודלות תקציב שעזרו לנו להפוך את החיסרון ליתרון. הסרט שוכתב גם הרבה במהלך הצילומים ושוכתב עוד יותר בחדר העריכה. הצלם זיו ברקוביץ' והעורך אור בן-דוד למעשה עשו את הסרט ביחד איתי. בצילום הסרט יצרנו כל מיני פתרונות יצירתיים כגון הסטטיות של המצלמה שכן הייתה מאולצת, אך הדגישה עבורנו את הסטטיות וההליכה לשום מקום אותה חווה הדמות".

ישנה סצנה קטנה ואהובה על כתב זה במיוחד בסרט זה בה פוגש יואל בדמות לא שגרתית אשר מנסה למכור עבורו קרם לקמטים שמקורו מים המלח. סצנה קטנה שהשפיעה על סרטו הבא של הבמאי, "סאלריום" שיראה אור בפסטיבל דוקואביב הקרוב. סרט שעוסק בתופעת הבולענים בים המלח. "למדתי המון מתוך 'מוצא אל הים' וב'סאלריום' אפשר לראות זאת. למדתי כיצד לשכתב את הדברים שכתבתי תוך כדי צילומים ועריכות, לא לבוא מתוך נקודת הנחה שסיימתי את הסרט בכתיבה שלו. זה סרט שצולם בתנאים אפילו יותר קשים מ'מוצא אל הים'. הסרט צולם בקיץ האחרון ונמצא כבר בשלבי סיום."

יש לך טיפ בעבור כל מי שנמצא בתחילת דרכו ומתחיל את סרטו הראשון?

"יש לי שתי עצות. העצה הראשונה היא לא לנסות להסתיר את הקשיים של עשיית סרט. תצאו, תעשו, תפיקו ותביימו. העשייה של הקולנוע זה הדבר הטוב ביותר וכולה גובלת בניסוי וטעייה. אז אל תפחדו, תעשו. העצה השנייה היא לא לפחד לעשות משהו שונה, משהו שאנשים דווקא ייראו בעין מוזרה. בסרטים שאני עושה אני מנסה להימנע מכל מגבלה של ז'אנר או חוק מסוים. אין דוקו ואין עלילתי, יש רק אותי".

האם יש לך מסר עבור קוראי האתר?

"הרגלים יכולים למחוק גם את ההתנהגות וההוויה האלימות ביותר. כשהם מוטמעים בגוף ובחיי היום-יום, הרגלים עוזרים לנו לשכוח, להדחיק ולהרחיק. הם מאפשרים את המשך השליטה הצבאית בעם אחר והפיכתה לעניין שנמצא בשגרה. הגיע הזמן לשנות את ההרגלים הקולקטיביים שלנו ולדמיין שגרה אחרת".