פסטיבל ברלין: מילים נרדפות, פיראנות ועוד

מילים נרדפות

"מילים נרדפות" הוא סרטו החדש של הבמאי נדב לפיד, שבנה לעצמו בזכות שני סרטי הבכורה שלו "השוטר" ו"הגננת" שם של אחד מהקולות המסקרנים והייחודיים בקולנוע הישראלי. הסרט הינו הסרט הישראלי הראשון שמוצג במסגרת התחרות הרשמית בפסטיבל ברלין מאז שנת 2011 (אז התחרה יונתן סגל עם סרטו "אודם"), לכן הציפייה אליו הייתה גבוהה. אך מבחינתי כגודל הציפייה וההערכה שלי לסרטיו הקודמים (וגם לאלו הקצרים) של לפיד, כך גודל האכזבה.

עלילת הסרט עוקבת אחר יואב (טום מרסיה), צעיר ישראלי שמגיע לפריז לדירה נטושה, ללא כל ציוד פרט לבגדיו וכמעט קופא למוות. זוג שכנים צעיר בשם אמיל וקרוליין מציל אותו ממוות ומאמץ אותו לדירתם. יואב מסרב לדבר בעברית, הוא מספר כי הוא שונא את המדינה בה גדל וטראומה שעבר בשירותו הצבאי מרחפת מעל התנהגותו התמוהה לאורך כל הסרט. נטיותיו הפואטיות מרשימות את אמיל התומך בו כספית ויואב בתמורה מספר לו את סיפוריו. גם קרוליין נשאבת למשולש הזה ומתחילה בקשר עם יואב, המנסה למצוא את עצמו במדינה בה אין לו דבר.

בימים הקרובים אתם תשמעו ככל הנראה מקהלה של ביקורות חיוביות על הסרט, ייתכן שהוא אף הוא יזכה בפרס הגדול של דב הזהב. זאת מאחר ולפיד הוא אכן אוטר ייחודי, שיוצר סרטים בעלי מבע קולנועי מובהק משלו ושהינם בעלי יומרה אמנותית ומבטאים את קולם של היוצרים והחולמים שנבלעים בחברה הקפיטליסטית החומרנית. אולם מה שהוא עשה בהצלחה מרובה ב"גננת", עבר כאן מבחינתי כאוסף של טריקים יומרניים ומתישים, מסוג הסרטים שהם סרטי ארט-האוס לפסטיבלי קולנוע בלבד, אך שאינם יוצרים כל קשר רגשי עם הדמויות ולפיכך מאבדים את הקהל הרחב. אני עדיין אחכה לסרטו הבא של לפיד, בתקווה שהוא יהיה פחות מנייריסטי ומנוכר מהנוכחי.

[*]

Temblores

לעומת "מילים נרדפות", "Temblores" הוא דוגמה לסרט פסטיבלים שיודע לתקשר יפה עם הקהל הרחב ומספק חיבור רגשי עמוק לדמות הראשית בו. הסרט היפה והרגיש הזה מתרחש בגוואטמלה ומתחיל לאחר היציאה מהארון של פבלו, גבר נשוי ואב לשניים, באקט שקורע את המשפחה במדינה המסורתית והשמרנית. פבלו רוצה ללכת בעקבות הרגש שלו, אך מאבד בעקבות כך את עבודתו, מורחק מאשתו וילדיו וצריך להחליט האם הוא מעדיף לאבד את כל מה שיש לו עבור האמת שלו או להתפשר ולחזור לחיק המשפחה ולעבור טיפול "המרה" בכנסייה. סרט חזק ובעל עוצמה המראה את הדרך הארוכה שיש לזכויות הלהט"ב עוד לעבור במדינות רבות בעולם.

[*]

פיראנות

סרטו העוצמתי של הבמאי האיטלקי פבלו ג'ובאנסי מתרחש בנאפולי ועוקב אחר חבורה של שישה נערים בני 15 בראשות ניקולה (פרנצ'סקו די נאפולי בהופעה כריזמטית נהדרת) החיים בעיר מוכת הפשע והכנופיות. ניקולה שבע מדמי החסות שאמו נאלצת לשלם ומחליט להתקדם בסולם הדרגות בעיר כשנקרית הזדמנות בדרכו, וכך להשיג את הנערה שהוא אוהב, להקנות לחבריו חיי עושר ובילויים ולהפוך למוקד הכוח בשכונה הענייה. ג'ובאנסי משרטט חיים בהם אין באמת אופציה אחרת פרט לפשע ועושה זאת באפקטיביות מרשימה. לא קל לראות נערים הופכים לפושעים, אך זוהי מראה חשובה המתריעה מהמתרחש בחצר האחורית של איטליה.

[*]

O Beautiful Night

יורי הוא צעיר גרמני החי בברלין בבדידות. הוא סובל מכאבים בחזהו ומפחד מהמוות. עד שיום אחד הוא פוגש אותו בדמות גבר רוסי תמהוני בקזינו אפלולי ויוצא למסע לילי לצדו בחלקים הנסתרים של העיר, כשבמהלך המסע הוא ילמד להעריך מחדש את החיים ואף ימצא אהבה. זהו מסוג סרטי המסע הליליים שכוחם בסצנות ההזויות ובמפגשים המפתיעים שבהם, וגם אם לא כולו עובד, יש בו ייחוד והצילום הניאוני היפהפה מסייע לו להפוך לסרט ששווה צפייה.

[*]