Seret מהעבר: 20 שנה לואת אמא שלך גם

במלאת 20 שנה לצאתו הבינלאומית לסרטו של הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון, "ואת אימא שלך גם", משמח לחזור לסרט היפהפה הזה, שהפך להצלחה מקומית ועולמית ב-2001, הועמד לאוסקר בפרס התסריט ונודע (גם) בשל הנועזות שלו בתיאור היחסים בין שני נערים ואישה אחת. קוארון הפך בעשרים השנים שחלפו מאז לבמאי מצליח, מוערך ועטור פרסים. הוא במאי מגוון, שגוף עבודתו משלב ז'אנרים שונים, ממדע בדיוני ועד לעיבודים ספרותיים, מסרטי נוער לשוברי קופות.

כמו אנג לי הטאיווני, עוד במאי "זר", שמצליח להביא להוליווד איכויות נפלאות גם בסרטים מסחריים, כך גם קוארון מביא לסרטיו את הטאץ' הקולנועי הייחודי שלו. בין אם הוא מביים סרט בסדרת "הארי פוטר", סרטי מדע בדיוני, או סרטים אישיים מאד שמתכתבים עם ההיסטוריה האישית שלו במולדתו מקסיקו. שנים לאחר סרט זה, קוארון זכה באוסקר כבמאי עם "כוח המשיכה", ובפרס האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר על "רומא"(2018), סיפור על שכונת ילדותו במקסיקו.

[*]

"ואת אימא שלך גם" נוצר לאחר שקוארון כבר עבר להוליווד בה ביים שני סרטים על פי ספרים נודעים: "נסיכה קטנה" על פי ספרה של פרנסס הודג'סון ברנט, ו"תקוות גדולות", עיבוד לא שגרתי לרומן הנודע של צ'רלס דיקנס. הוא חזר למולדת ליצירת הסרט הזה, אותו כתב יחד עם אחיו קרלוס. הסרט מתאר תקופה משמעותית בחייה של מקסיקו, באקורד הסיום של משטר סמכותני של "המפלגה המהפכנית המאורגנת" ששלטה במדינה במשך 71 שנים והוחלפה בשנת 2000 על ידי מפלגת האופוזיציה. "ואת אימא שלך גם" הוא בין היתר גם סיפור על מקסיקו ועל המתחים החברתיים והפוליטיים בה. גדולתו של קוארון היא ביכולת לספר סיפור מרגש על יחסים בין אנשים תוך שהוא מודע היטב לחשיבות של מעמד חברתי ומאבקים פוליטיים בסיפוריהם של גיבוריו.

הסרט מספר את סיפורם של שני נערים, טאנוץ' (דייגו לונה) וחוליו (גאל גרסיה ברנל שהפך לכוכב בינלאומי לאחר הסרט, וכיכב בין היתר ב"חינוך רע" של אלמודובר, ואף גילם את צ'ה גווארה בסרט "דרום אמריקה באופנוע") ממעמדות חברתיים שונים, שיוצאים למסע ברחבי מקסיקו, עם לואיסה (מריבל ורדו) אישה יפהפייה בשנות העשרים המאוחרות לחייה, שפגשו במסיבה בבית אביו של טאנוץ'. דרך המסע הזה הם מגלים את עצמם, ואת השינוי שעוברת המדינה. הסרט מלווה בוויס-אובר, שאיננו יודעים מיהו, המספר לצופים פרטים שאינם ידועים אפילו לגיבורים עצמם. כמו מספר כל-יודע ברומן, המספר בסרט לוקח את הצופים מעבר לזמן העלילה הקולנועית ומגלה להם את העתיד של גיבוריו. משפט הסיום בסרט מגלה ששני החברים, שהיו בלתי נפרדים, לא ייפגשו יותר לעולם. אותו טעם מריר-מתוק מאפיין גם את הסרט, שהוא מסע פרידה מהנעורים, וגם מהחיים, לפחות עבור גיבורת הסרט, שמתה מעט לאחר סיום המסע. עובדת מותה מתגלה רק בסוף הסרט, אך מסתבר שצל המוות היה מעליה לאורך כל המסע הזה. עובדת המוות המתקרב היא עבורה הסיבה למסע הפרידה מהחיים החושני והיפה הזה. כך סצנות בסרט נגלות במבט שני, ולאור התובנה הזאת, באור אחר.

קוארון כורך את שני הכוחות המניעים בחיים: אהבה\סקס ומוות ובדרך גם מספק כמה תובנות על מהות הגבריות המאצ'ואיסטית . ברגע מכונן בסרט מטיחה לואיסה בשני הנערים: "אתם גברים טיפוסיים. מסמנים את הטריטוריה שלכם כאשר כל מה שאתם באמת רוצים לעשות הוא לזיין אחד את השני". האהבה (שהיא גם ארוטית) בין שני הנערים בסרט היא תגלית המאיימת עליהם כל כך שהם נפרדים זה מזה לנצח, מאוימים מהמשיכה ההדדית שלהם אחד לשני וממימושה.

כסרט מסע, "ואת אימא שלך גם" מושפע, כפי שמעיד יוצרו, מסרטי מסע אמריקנים, אך מספר אותם מחדש. המסע של הנערים ייקח אותם לחוף ששמו הסמלי הוא "חוף השמיים", מעין גרסה ארצית של גן עדן. לואיסה הנכנסת לתוך הים אומרת שהחיים הם כמו הקצף שעל הגלים. צריך להרשות לעצמנו להיסחף לתוך הים הזה. האמירה הזאת מתכתבת גם עם ארעיות החיים והשבריריות שלהם. כמו סרטי מסע אחרים, המסע הוא גם לתוך הנפש האנושית.

המספר מתאר את הסיפורים שמספרים הנערים על עצמם כ"אמת" אך כזו ש"מעוטרת במיתולוגיות פרטיות". זוהי "אמת חלקית". כסרט שמצולם במוד כמו דוקומנטרי, ומספר סיפור שנטוע בתוך ההיסטוריה של המדינה אותה הוא מתאר, יש כאן גם אמירה על הקולנוע כמספק "אמת חלקית" שמתווכת דרך המיתולוגיות הפרטיות של יוצריו. זהו סרט פיוטי ויפהפה על הרגעים החמקמקים והחולפים בחיים, על קיץ אחד של אהבה שבסופו מוות ופרידה מהנעורים, מהחיים, וגם מהעידן המהפכני של מקסיקו.