ידעתי מגיל צעיר שאני רוצה להיות במאי: ראיון עם רם נהרי

"תמיד אני מואשם שאני לוקח קומדיות והופך אותך למדכאות. כמו הסדרה החדשה עם דנה מודן ואסי כהן, 'ככה זה'. אני אוהב שאתה צוחק ואז הצחוק נתקע לך בגרון ואתה לא יודע אם אתה אמור לצחוק או לבכות. אני אוהב שזה לא מוגדר כל כך ומצד שני יותר קל לרגש מאשר להצחיק כי בלהצחיק יש ממד של ריחוק ואירוניה. אני מאוד אוהב את קו התפר בין דרמה לקומדיה. אני אוהב דרמה שמבוססת על דמויות, עומק ויחסים ובו זמנית אני אוהב את האירוניה וההסתכלות מהצד", מסביר הבמאי רם נהרי על העדפתו את סוגת הדרמה הקומית.

נהרי (49) הוא במאי סדרות טלוויזיה מוכר. אם השם אינו מוכר לכם, בטח תזהו את הסדרות שביים, ביניהן "אהבה זה כואב", "אמאל'ה" ו"ככה זה". הוא במקור מרמת השרון, אח אמצעי מבין שלושה וכיום מתגורר בתל אביב עם אשתו ושני ילדיו הקטנים. כבר בכיתה ד' הבין נהרי כי ייעודו הוא להיות במאי. "אני משער שזה בא משחקן מתבייש שלא העז להיות שחקן. הייתה לי ידיעה מוקדמת שזה מה שאני רוצה לעשות ולא העזתי לפקפק בזה", הוא מספר.

בתיכון למד רם במגמת קולנוע בתיכון "אלון" ברמת השרון. "זה הציל לי את התיכון. זו הייתה התשוקה והחיים שלי", הוא מספר עם חיוך. לאחר שירותו הצבאי התחיל ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב, "אבל כבר בשנה השנייה פתחו את ערוץ 2 ובעזרתן של שתי חברות טובות שלי, הצלחתי להיכנס ולעבוד במחלקת פרומו של קשת. אמנם סיימתי את התואר בקולנוע אבל לא כל כך ביקרתי באוניברסיטה", הוא מסביר. מאז הספיק לקבל שבחים רבים על הסדרות שיצר ובנוסף לכך, השפיע נהרי גם על הוריו. "במהלך הפנסיה, החל אבי ללמוד תסריטאות ואמי החלה בלימודי קולנוע ואף יצרה סרט על תנועת הבריחה". (התנועה שריכזה את היהודים באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, לפני העלייה על אניות המעפילים).

[*]

(הבמאי רם נהרי. צילום: צחי צלניקר)

הריאיון בינינו התקיים בעקבות יציאת סרטו הראשון "אל תשכחי אותי" לאקרנים היום. הסרט מתאר קשר שנרקם בין ניל (ניתאי גבירץ), נגן טובה בעל הפרעה נפשית שמצטרף ללהקה מצליחה בה אחד הנגנים הוא חבר ילדות שלו, לתום (מון שביט), בחורה שסובלת מהפרעת אכילה ומאושפזת במוסד. השניים נפגשים במוסד בו מאושפזת תום, בורחים ממנו ובמהלך הבריחה מתכננים את עתידם המשותף יחד. הסרט היה מוכן להקרנה ב-2017 ורק עכשיו עלה לאקרנים בישראל. "הוא היה מוכן לפני שנתיים ואז התחיל מסע בעולם של פסטיבלים. הוא זכה בפסטיבל טורינו בפרס השחקנים הטובים ביותר והסרט הטוב ביותר. הוא הופץ בצרפת ובאיטליה ועכשיו הוא סוף סוף בארץ ואנחנו מאוד מתרגשים ושמחים", הוא מספר בהתרגשות.

יש שוני באופן שאתה רואה את הסרט כיום מכיוון שעבר כל כך הרבה זמן?

"זה סרט ראשון שלי אבל בדרך כלל עם סדרה, כשהיא עולה לאוויר אז אתה נפרד ממנה – משלח אותה לדרכה והיא כבר לא מעסיקה אותך. עד אז, זה גובה הרבה מחשבות, חרדות ודמיונות. מצד אחד זה משהו רע כי אתה רוצה להגיד לו: 'יאללה תלך כבר' ומצד שני יש בזה משהו נחמד כי זה עוד איתי. עוד לא נפרדתי ממנו". זהו סרטך ראשון – איך הוא בהשוואה לסדרות?

"יש הרבה חופש בטלוויזיה. היא מאתגרת, גם מאוד יצירתית, אז אני לא יודע להשוות. אני מחפש היכן יש לי חופש יצירתי. מצאתי אותו בטלוויזיה וגם בסרט הזה וזה מה שחשוב לי".

ספר על תהליך העבודה על הסרט.

"הסרט נולד בסדנת משחק שהעברתי אצלי ושם נפגשנו מון, ניתאי ואני (השחקנים הראשיים). הרבה פעמים שחקנים בארץ שעובדים על טקסט לפני אודישנים לוקחים את הטקסט אליהם, לבדוק איך הוא פוגש אותם ואיך הוא קשור אליהם. פה נתתי להם תרגיל הפוך – אמרתי להם ללכת ללמוד דמות אחרת. ניתאי הלך ולמד דמות של חבר ילדות שלו וחבר טוב שלו, נגן טובה חצי הולנדי וחצי ישראלי שהתמוטט בהולנד. ומון למדה וחקרה את נושא הפרעות אכילה שגם היא מכירה מעצמה וגם מחברות שלה. התוצאה הסופית הייתה שתי דמויות שהן לא הם. נורא התלהבנו ובסוף הסדנה ידענו שאנחנו רוצים להמשיך לעבוד יחד מבלי לדעת לאן זה יוביל. התחלנו להיפגש ולעשות אימפרוביזציות, לדמיין ולאסוף חומרי מציאות וחומרי דמיון ולאט לאט ניתאי לקח אחריות על הדמות של ניל. חקר ולמד אותה ומון לקחה אחריות על הדמות של תום. בסוף כל סשן היינו שולחים את ניתאי הביתה לעבוד ולכתוב וככה בעצם נולד התסריט".

הסרט הוא פרי עבודה קשה של שלושה אנשים: ניתאי, מון ורם. רם היה המכריע בשלב הבימוי והליהוק, אך שלושתם היו מעורבים לאורך כל התהליך, כאשר ניתאי היה אחראי על הכתיבה של התסריט. "לא היה פה תהליך מודע. זה פשוט קרה ויצא מזה משהו שהסב לנו הרבה הנאה, סבל וחרדה. יצא מזה משהו שהפעיל אותנו יצירתית. היה לנו כיף וקשה לעשות את הסרט", מסביר נהרי.

האם חל שינוי בנקודת ההסתכלות שלך על פגועי נפש כתוצאה מהסרט?

"אני נמשך לעולם הזה ואני במגע עם עולם פגועי נפש. אני מודע לעובדה שהנפש שברירית ואני לא רואה את עצמי חסין מפני זה. פשוט היה לי משהו מעניין ויצירתי לעשות עם זה".

אחת השחקניות המוכרות בסרט היא הסטנדאפיסטית תום יער ("ארץ נהדרת") שמשחקת לשם שינוי תפקיד דרמטי של בחורה בולמית שמאושפזת במוסד עם נערות שסובלות מהפרעות אכילה. "הבאנו לה את התסריט והיא הפכה את הטקסט לשלה. אני אוהב ששחקנים יוצרים. אני מאוד אוהב את תום יער, אני חושב שהיא נורא מוכשרת. מאוד רציתי לעבוד אתה ונוצרה הזדמנות", הוא מספר.

נהרי מספר כי הוא אוהב את תהליך העבודה המשותף עם הכותבים: "אני אוהב ליצור בקבוצה. אני אוהב אנשים יצירתיים, חכמים וקשים. לפעמים זה מטריף את השכל ואתה רוצה לרצוח אותם, אבל הם גורמים לך להיות טוב יותר וזה כיף". הוא מעדיף להשאיר להם את החלק הסיזיפי והקשה של הכתיבה ולהישאר על כס הבימוי: "אני תמיד חובר לכותב ועובד אתו ביחד. אני מרחם על מי שיושב לבד מול המחשב. זה נראה לי מאוד בודד".

רם אינו ממתין לתסריט הנכון שידפוק על סף דלתו. זוהי אינה צורת עבודתו. את הרעיונות לפרויקטים הוא מחפש בעצמו. הפרויקט הבא שלו הוא העונה השנייה של הסדרה "ככה זה" יחד עם דנה מודן ואסי כהן ב-yes שעומדת להצטלם בקרוב, שממשיך את שיתוף הפעולה הפורה ביניהם מאז "אהבה זה כואב": "עם דנה מודן אני עובד מגיל 17 כשליהקתי אותה לסרט גמר שלי בתיכון", הוא מספר. במקביל הוא עובד על עוד מספר פרויקטים שנמצאים בשלב הפיתוח וגיוס הכספים.