בסרטים הכל מזויף אבל חייב להיראות אמיתי: ראיון עם סימון וויס

השם סימון וויס אולי לא אומר לכם הרבה אבל את העבודות שלו ראיתם באינספור סרטים כאחד מבוני המודלים ומעצבי האביזרים החשובים בתעשיית הקולנוע העולמית. וויס התחיל את דרכו על סט סרט "הרפתקאות הברון מינכהאוזן" של טרי גיליאם ומאז עבד בסרטים של גדולי היוצרים, כולל "ונדטה" של האחיות ווצ'אוסקי ו"גשר המרגלים" של סטיבן שפילברג. הוא ידוע בעיקר בזכות עבודתו כאחראי המודלים בסרטיו של ווס אנדרסון "מלון גרנד בודפשט" ו"אי הכלבים". כמו כן וויס לקח חלק בהפקת סדרות הטלוויזיה "הומלנד" ו"תחנת ברלין" ומתגורר בברלין בה הוא מפעיל סדנה עצמאית הכוללת 20 עובדים. נפגשתי עמו לכבוד הגעתו לפסטיבל סרטי הסטודנטים המתקיים בימים אלה בסינמטק ת"א במהלכו הוא יעביר היום (17.6 בשעה 18:30) סדנת אמן בה ישתף בטכניקות העבודה הייחודיות שלו ויספק הצצה למערכת היחסים המיוחדת שנוצרת בין במאי למעצב.

ספר על הסדנה שלך

"זו סדנה שאני חולק עם אנשים אחרים. אין לי חברה משל עצמי, אנחנו כולנו פרילנסרים, כי העסק כל כך מורכב, יכולים להיות שבועות או חודשים בהם שום דבר לא קורה. אז אנחנו נמנעים ממחירים קבועים בעבודה שלנו. אני מתמחה במיוחד ביצירת מודלים ובסטים מיניאטוריים, אבל גם ביצירת פרופס, שזה דברים שמבקשים ממני להרבה סרטים: נשקים, דברים היסטוריים, אפילו פצצות הם דבר די נפוץ. זה הכל מזויף, אבל חייב להראות אמיתי".

איך אתה מוצא חלל לעבודה יצירתית בתוך תחום שהוא כביכול טכני?

"זה ערבוב תמידי, כי בהפקה יש לך במאי, מפיק, וכל האנשים הללו שמעורבים במחלקת הארט שעושים המון מחקר ונותנים לך אלמנטים שונים. זה תלוי ושונה בכל הפקה. לפעמים הם נותנים לך ציורים מאוד מפורטים של מה אתה צריך לבנות, ציורים טכניים ולפעמים כמו בסרטים של ווס אנדרסון, זה הרבה יותר. הם נותנים לך רעיונות, ציורים מאוד פשוטים, רק להבין איך זה חייב להראות, ואז בתוך זה אתה עושה מחקר משל עצמך לבנות את הדברים שאתה צריך. ואז שוב אתה כמובן צריך להעביר את זה דרך הבמאי והארט דירקטור ולראות אם זה עובד או לא".

ספר לי על העבודה עם ווס אנדרסון

"ווס הוא אדם מעניין מאוד. הייתה לי ההזדמנות לעבוד איתו מאז 'מלון גרנד בודפשט'. הם צילמו ליד ברלין בחנות ישנה בה הם ארגנו את צילומי הפנים של המלון והם חיפשו מישהו שעושה בניית מודלים מסורתיים, מפני שהוא אוהב את כל האופנים המסורתיים לעשות סרטים. כמובן שאפשר כיום לדמיין ולעשות הכל באנימציה ממוחשבת, אבל הוא בוחר טכניקות ישנות. הוא לא מצלם במצלמה דיגיטלית אלא עדיין בפילם. אז הוא אוהב אנשים כמונו שעדיין יש להם את הכישורים הישנים הללו, כמו בניית מודלים, שזה אלמנט שהוא משתמש בו בכל אחד מסרטיו".

עבדת עם ווס גם על "אי הכלבים". ספר גם על הסרט הזה ועל העבודה עם סטופ-מושן. "סטופ-מושן זה מאוד שונה כי אתה יוצר הכל, ואתה עובד על זה כל כך הרבה זמן. לקח 4 שנים ליצור את הסרט הזה, ומתוכם אנחנו עבדנו עליו שנה וחצי. היו שתי מחלקות שונות למיניאטורות - אחת בלונדון בה בנו את כל הסטים לאנימטורים איפה שיצרו את הבובות, שהן בובות בערך בגובה של בובת ברבי. והייתה לנו עבודה נוספת - אנחנו בנינו סטים מיניאטוריים הרבה יותר קטנים בלי מקום לאנימציה או בובות, סטים של נופים, ערים וכל החלקים הללו שאתה רואה, כמו בסרט רגיל שיש שוט של נוף. אבל היינו צריכים לבנות לפרטים את כל הנוף הזה. בנו בערך 200 סטים גדולים בלונדון, ואנחנו בנינו בערך 40 סטים קטנים הרבה יותר במידה שלהם".

היית מחשיב את תחום העבודה שלך קרוב יותר ליצירה קולנועית או לאדריכלות?

"אני הייתי אומר שאני קרוב יותר לקולנוען. כי אני מכיר אנשים שעושים מיניאטורות לאדריכלות, וזה ממש לא אותו הדבר. אנחנו בקולנוע מרמים כל הזמן. כשאתה עושה מיניאטורה אדריכלית זה חייב להיות באמת 100 אחוז מדויק. אני חייב לומר שהעבודה על מודלים דינמית יותר, אפילו עם ווס למשל- הוא משנה דברים ברגע האחרון, מול המצלמה ואנחנו משנים ומדביקים, פשוט עם חתיכת סלוטייפ. זו לא המיניאטורה עצמה שחשובה, אלא מה שאתה רואה על המסך לכן בשבילי זה באמת יצירה קולנועית".

אשמח לשמוע עוד על הקונפליקט בין האמנות לאומנות (יצירה שנועדה לשימוש מעשי) במה שאתה עושה

"האומנות והאמנות עובדים ביחד. אבל יש לך המון אנשים שעובדים במחלקת הארט ויוצרים ציורים יפהפיים, אבל הם לא יודעים איך להשתמש באומנות. הם לא יודעים איזה עבודה אנחנו עושים כדי לעשות את זה אמין. כשאני עובד עם במאי זה מורכב לפעמים לתווך את הרעיונות שלי עם שלו. תמיד צריך לדון בזה. ביצירת פרופס קורה דבר כזה: משרטטים לי משהו כזה או אחר והרבה פעמים אני מייצר את זה וזה שונה מאוד ממה שהיה להם בראש בהתחלה. זה תהליך קבוע של עבודה- אתה בונה משהו ואז אומרים לך 'אולי אפשר יותר טוב'. לפעמים קורה שאתה עובד על זה שבועות ואז נשארים לך כמה ימים לבנות הכל מחדש. וזה לא נראה טוב".

איך העבודה על סרט כמו למשל "ונדטה", סרט עם המון אפקטים ממוחשבים, שונה מסרט עם פחות כאלו?

"ב'ונדטה' היו הרבה פרופס ועבודה עליהם. היו המון פצצות והכנו את תחנות המטרו המלאות בפצצות. בסוף הסרט המיניאטורה של ווסטמינסטר שמתפוצצת היא מיניאטורה אבל לא אחת שאנחנו יצרנו, זו חברה בלונדון. אנחנו עבדנו על כל הנשקים והפרופס. העניין עם ה-CGI, אני תמיד נשאל אם עדיף שיהיה לך סטים מיניאטוריים או ממוחשבים? ואני אומר שזה תלוי, זה לא השאלה של האם הם טובים יותר או פחות. זו בחירה אמנותית של הבמאי. לא הייתי עושה תחרות בין כל הטכניקות הללו- CGI הוא פנטסטי אבל זה הכל כלים שונים. אם אתה שם את כל הכלים הללו ביחד, (סי-ג'י, בניית מודלים, בניית פרופס, ציור ביד), זה נותן עולם מעניין".

להרשמה לסדנת האמן של סימון וויס: טקסט הקישור כאן