פסטיבל סרטי סטודנטים: הזוכים וסקירות סרטים

אמש (שבת) התקיים טקס הנעילה של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים ה-21 והוכרזו הזוכים בחמש מסגרות התחרות. ״חממה וקלונה״ של אנדריאס מוגלי משוויץ הכרז לזוכה בתחרות הבינלאומית. הסרט עוקב אחר חממה וקלונה שהשאירו הכל מאחור כדי להימלט מארץ מולדתם וכעת תקועים במחנה פליטים בצפון איטליה. יום אחד, הם מחליטים לעבור את הגבול הסגור לשוויץ תחת החשיכה ודרך הרי האלפים.

״תמונת ניצחון״ של עדי משניות הוא הזוכה בתחרות הישראלית ובפרס בסך 24 אלף ש"ח. בקיץ 2014 , שלושה חודשים לפני שחרורו מצה״ל, אורי אחיה הקטן של הבמאית נפצע במבצע ״צוק איתן״ בעזה. בבית החולים, עשרות מבקרים גודשים את חדרו מדי יום לעיניהם הטרודות של הוריה. בין טיפולי השיקום, לביקורים מתוקשרים של אנשי צבא, מפורסמים ותיירים.

זוכים נוספים: ״יום רגיל״ של לי גילת הוא הזוכה בתחרות העצמאית, בתחרות הישראלית זכו "סינדי" של שמר גאון בראבא בפרס התסריט, "מאמו" של רותם בכר בפרס הצילום ו"שלט החוצות" של אור אריאלי בפרס הסרט הניסיוני. זוכה ישראלי בתחרות הבינלאומית היה סרטו של אורי אהרון "דולפין מגומי" שזכה בציון לשבח של פורום המבקרים.

[*]

(מתוך הסרט "חממה וקלונה")

סקירות סרטים מהפסטיבל

דולפין מגומי

מבקר: אלעד שלו

לאחר שהוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל קאן 2018 במסגרת הסינפונדסיון שנחשבת לתחרות היוקרתית בעולם לסרטי סטודנטים, הגיע סרטו של אורי אהרון לתחרות הבינ"ל בפסטיבל הסטודנטים הישראלי בה זכה בציון לשבח של פורום המבקרים. ויש מה לשבח בסרט הזה שמצליח לקחת מפגש מיני בין שני בחורים (חן חפץ ועמרי לרון) המתרחש בלילה אחד בדירה תל אביבית ודרכו להצליח לתאר במדויק את החוויה שנעה בין זרות לקירבה, בין משיכה פיזית לרצון באהבה, שמתחוללת בקשר ראשוני בין שני אנשים.

הצילום של דוד רודוי מתעכב על פניהם של הגיבורים, גם בעת סצנות מיניות נועזות, ומצליח להעביר את קשת הרגשות שהם עוברים. כך גם השיחה בין השניים סובבת לכאורה סביב הסקס, ותפקיד האקטיבי והפסיבי בו, אך מצליחה לשרטט במדויק את האופן בו גייז תופסים את עצמם לפי תכתיבים חברתיים מובנים, ואת הגבול הדק בין מה שיכול להפוך להתאהבות לבין עוד סטוץ שממלא את הצרכים שלך לרגע אבל עלול להותיר אותך לעיתים בתחושת ריקנות לאחריו.

[*]

שוליים

מבקרת: מעיין הררי

פרויקט מיוחד שהנו אוסף סיפורים קצרים מחייהם הכואבים של דיירי רחוב שנוצר במסגרת החוג לאנימציה תיעודית בשיתוף פעולה עם מוסד המטפל באוכלוסייה בסיכון. הסיפורים מועברים ע"י ווייס אוברים של הדיירים, בעקבותיהם יצרו הסטודנטים עבודות אנימציה מרגשות שמתארות את רגעי האימה והטירוף והקושי להשתקם. השילוב בין קולם השברירי של הדיירים שמשתפים ברגעים כנים מתקופת השפל וההתדרדרות לחיי הרחוב, ההתמכרויות ומעגל הייאוש למשחק בדימויים ויזואליים מביא ליצירה מטלטלת ומעוררת הזדהות עמוקה עם האנשים השקופים שמעטים מאיתנו פוגשים בחיי היומיום ומדגיש שוב כמה עוצמה יש בחופש האמנותי והוויזואלי שמאפשרת האנימציה התיעודית.

שירה תמה

מבקרת: מעיין הררי

סרט דוקומנטרי המלווה את שירה, תושבת לשעבר של ההתנחלות "עמונה", ברגעים שלפני חגיגות הבת מצווה שלה שמתרחשת במקביל לפינוי המאחז. שירה מנהלת מאבק עיקש על ביתה, מראיינת את בני הבית על רגשותיהם בעקבות הפינוי המתקרב ומקבצת את חברותיה להתנגדות מול החיילים. באמצעות סרטי הווידאו הביתיים בשילוב עם מבט ה"זבוב על הקיר" של הבמאית שיר חורי אבו מובא סיפורה האישי של שירה ומשפחתה, רגעי שמחה לקראת החגיגות שמתערבבים ברגעי המשבר והכאב על אובדן ביתם המתקרב ובא. למרות הסיטואציה מעוררת המחלוקת, הסרט עושה מאמצים לא לנקוט עמדה פוליטית ממשית ומתמקד בסיפור ההתבגרות של שירה והמשבר שהיא חווה כאשר היא נאלצת לעזוב את הבית בו גדלה.

[*]

הצל של הצמות

מבקרת: מישל צ'יקו

בסרטה "הצל של הצמות" מציגה רותם דימנד את הקשר בין 3 דורות - סבתא יהודית, האם ורדה ורותם עצמה, קשר העולה מתוך התבוננות מחודשת בצילומי וידאו ישנים שצולמו על ידי סבתה ומתארים את חיי משפחתם בתל אביב בשנות השישים המאוחרות. הצפייה והשאלות שמעלה רותם לגבי אותם צילומים- מעלים זכרונות וחוויות שנותרו לא פתורות בין אמה של רותם- ורדה, ויחסיה עם אמה שלה.

הסרט מציג עמדה מעניינת לגבי הכוח של התיעוד בהצגת מציאות אל מול עמדתו להציג אמת. החוויות והאירועים השונים בדיבובה של האם ברקע מציגים את היחסים המוצגים, באור שונה ומעניין המעמיק את הפער בין תיעוד לאמת, ומציג את הקשר המסובך שבין אם לבת.

[*]

המבריחים

מבקרת: מישל צ'יקו

אם יש סרט מבין הסרטים הקצרים שהוצגו בפסטיבל, שהוא בעל פוטנציאל להפוך בסופו של דבר לסרט באורך מלא - זהו הסרט הספרדי "המבריחים". המבריחים מציג את תחילת מסעם הלא חוקי והמסוכן של קבוצת אפריקאים המבקשים להגיע לספרד. אנו נחשפים אליהם דרך נקודת מבטו של טאריק- דייג צעיר שחבר למאפיית המבריחים, ולדילמות שאיתן הוא נאלץ להתמודד לקראת הקשיים והבעיות שעתידות לו.

הסרט מציג סוגיות מעניינות רבות ,אולם בגלל אורכו הקצר- אינו מצליח לגעת באף אחת מהן בצורה רחבה ומותיר את הצופים בתחושה של חוסר מיצוי וכי מדובר בהקדמה למשהו גדול יותר. מעניין יהיה לראות מה גרם לדמותו של טאריק לפעול ומה עלה בגורלו ובגורל המוברחים במסעם.

המהנדסת פדרוביץ'

מבקרת: מישל צ'יקו

היוצרת הרוסייה אלנה מורגנובה מספרת כי מצאה חלופת מכתבים ישנים של סבתה- נינה לוסיפובנה פדרוביץ', מימי צעירותה. מכתבים אלו הובילו אותה ליצור את סרטה הדוקומנטרי "המהנדסת פדרוביץ'" המציג במרכזו דמות אישה אינטליגנטית ומעניינת המספרת ומשתפת את חוויות חייה הבלתי רגילים ואת יחסה לגבי נושאים כמו משפחה, הגשמה עצמית ואהבה.

גילה של נינה, בת ה-96, הטיל מגבלות שונות בעת יצירת הסרט, כמו העובדה שעל הסרט היה להיות מצולם אך ורק בגבולות חדרה של נינה. מגבלות אלו הובילו ליצירה מעניינת ולשימוש מגוון בטכניקות שונות כמו קטעי ארכיון, אנימציה וצילומים מופשטים התורמים ליצירת האווירה המיוחדת של הסרט.

יום רגיל

מבקר: אלעד שלו

סרטה של שזכה בתחרות העצמאית לי גילת לופת אותך מהתחלתו ולא מרפה. הוא אינטנסיבי, בוטה ולא תמיד נעים לצפייה, אך מעביר בצורה מצוינת את הקושי בהתמודדות עם מחלת נפש של בן משפחה קרוב על ידי סיפורן של שתי אחיות (ליטל שוורץ ובת אל מוסרי שגם כתבה את התסריט) שנאלצות להתמודד עם אביהם הסובל ממאניה-דיפרסיה, שאיבד שליטה אך מסרב ללכת לאשפוז. את דמות האב מגלם לא אחר מהבמאי דובר קוסיאשווילי שמזכיר כמה הוא חסר על מסך הקולנוע.

[*]

אחיות

מבקרת: מישל צ'יקו

"אחיות" של דפני לוקר ההולנדית הוא בעיני ללא ספק הסרט הכי מעניין ומרתק מבין אלו בהם צפיתי בפסטיבל. הסרט מציג את דמויותיהן של 3 אחיות הנתונות לחיים במשפחה מתעללת. הסרט נטול דיאלוגים, אך האווירה הנוצרת באמצעות כוראוגרפיה וצילומים מהפנטים של שלוש האחיות לא מותירה מקום לטעויות בדבר האירועים המצמררים אשר קורים מחוץ לחדרן של האחיות - ולשדה הראייה שלנו הצופים.

הדינמיקה המרגשת בין האחיות המועברת דרך שפת גופן המסונכרנת, והדרך שבה הן מצליחות לשרוד את מציאותן האיומה האחת בעזרת השנייה מתארות עבורנו את החוויות אותן הן עוברות, הטראומות ובעיקר מראות את האהבה שלהן האחת לשנייה. הסרט הוא דוגמה לדרך שבה מוזיקה, ריקוד וקולנוע יכולים להתכתב האחד עם השני וליצור שפה וחווית צפייה מרתקת ומצמררת המלווה אותך גם הרבה אחרי שהסתיימה.

גחליליות בג'ונגל

מבקרת: מישל צ'יקו

סרט דוקומנטרי קצר ומשעשע המציג את פילוסופיית חייה של אישה מסקרנת ובלתי רגילה העונה לשם המה סנה - פרופסור לבוטניקה וסופרת אשר בוחרת לחיות את חייה מחוץ והרחק מהכאוס המודרני. עם המון סיפורים, בדיחות והגיגים משעשעים ולאו דווקא תמיד הגיוניים, סרטו של ראמאנה דומפאלה ההודי הוא סרט כיפי בהחלט, ולדבריו מהווה את נקודת הפתיחה ליצירת סרט דוקומנטרי באורך מלא.