לא מעניינים אותי פרסים, אני רוצה להצחיק אנשים: ראיון עם דיוויד צוקר

השם שלו אולי לא מוכר כמו של הקומיקאים הגדולים בתולדות הקולנוע, אך ההשפעה שהייתה לדיוויד צוקר על הקומדיה העולמית לא פחותה מהם. לראיה, 3 מהקומדיות שביים הגיעו למצעד 100 הקומדיות הטובות בכל הזמנים של מגזין "טיים אאוט" הבריטי, כשסרט הפולחן "טיסה נעימה" תפס את המקום השני המכובד.

בכלל, ניתן לומר שצוקר, לצד אחיו ג'רי וג'ים אברהמס המציאו את ז'אנר ה-Spoof – הסרטים שעושים צחוק מסרטים אחרים ומגחיכים אותם לאבסורד מוחלט. כמה מהשמות הבולטים בז'אנר הם על שמו, בהם "טיסה נעימה", "סודי ביותר", סרטי "האקדח מת מצחוק" ושלושה מסרטי "מת לצעוק". פגשתי אותו כשהגיע לישראל לכבוד הפרמיירה של סרטו של אלון גור אריה "המוסד", שפתח את פסטיבל קולנוע דרום, ולו שימש צוקר כיועץ תסריט.

מה משך אותך לסרט "המוסד"?

"פגשתי את אלון בישראל לפני מספר שנים. לאחר מכן הוא בא לארה"ב להראות את 'המוסד הסגור' (הסרט הקצר של גור אריה שקדם ל"מוסד", א.ש) ושאל אותי אם אני רוצה לבוא לישראל לייעץ בסרט. אהבתי את העבודה שהוא עשה, חשבתי שיש בה ניצוץ ושהוא יודע מה הוא עושה וצחקתי מהבדיחות, אז באתי לעזור בתסריט, וגם על הסט עצמו. הוא קולגה וחבר ואני אשמח לעבוד איתו שוב, אולי על סיקוול".

[*]

הסרט הוקרן בפני סוכני מוסד?

"עדיין לא, אבל אני חושב שהם יאהבו את זה. כשעשינו את 'טיסה נעימה' המעריצים הגדולים ביותר היו עובדי תעופה, טייסים ודיילים. היה לי חבר מבית הספר התיכון שהיה טייס ואמר לי שזה היה הסרט האהוב על כל הטייסים והם לא יכלו להאמין שהוא היה בבית הספר איתי. לפעמים הפקחים השתמשו בציטוטים מהסרט כחלק מהדיאלוג ביניהם".

"המוסד" הוא פרודיית ריגול מטורפת במסורת סרטיו של צוקר המתמקדת בסוכן מוסד (צחי הלוי) שמנסה להציל מיליונר אמריקאי לאחר שאשתו (עדי הימבלבוי) מבקשת את עזרתו. במקביל הוא מתחרה בסוכנת CIA (אפרת דור) מקצועית שנשלחת כדי לבצע את המשימה בעצמה ועל הדרך מגלה מידע מחודש על חבריו. כשצופים בסרט קשה שלא לחוש את השפעתו של צוקר - בנטייה להפוך כל דבר לבדיחה, לשמור על ארשת פנים רצינית תוך כדי, ליצור הומור מטורף שנע בין סלפסטיק, משחקי מילים לנוסנס מוחלט וכמובן לקחת מוסכמות של הז'אנר ולנפץ אותן לרסיסים.

הקונספט שעומד מאחורי הסרטים שלך הוא לקחת סצנות מסרטים קיימים ולהאיר אותן באור אבסורדי.

"כן, אני רוצה להראות עד כמה הם מגוחכים. אני חושב שאני, אחי וג'ים אברהמס לא היינו צוחקים מקומדיות, אלא מסרטים דרמטיים. היינו מדבבים מחדש סרטים ישנים באופן מטופש, לקחנו דברים שנעשו בצורה רצינית ועשינו אותם בצורה טיפשית. אני אוהב לעשות קומדיות, זה תמיד היה כיף עבורי. אני רואה מה יש בסרטים שנחשבים רציניים ואני רוצה לעשות קומדיה מכך". למה התמקדת בסרטי ז'אנר?

"מפני שסרטי ז'אנר נעשים שוב ושוב וזה מעלה קלישאות. אנחנו זיהינו את הקלישאות עבור הקהל עוד לפני שהם הבינו עד כמה הסרטים קלישאתיים ועד כמה הם חוזרים על עצמם, וכשהם הבינו את זה, זה הצחיק אותם. אחרי שעשינו את 'טיסה נעימה' זה סיים את כל ז'אנר סרטי אסונות התעופה. פוצצנו את כל הקלישאות והקהל כבר לא יכול היה לקחת אותם ברצינות יותר".

בניגוד לסרטים שלך, היום ז'אנר הספופים נחשב ללא איכותי. מה גרם לשינוי?

"זה קרה מפני שכל כך הרבה אנשים עשו את זה בצורה רעה. אני חושב שהיו הרבה סרטים רעים בז'אנר הקומדיות המטורפות, במיוחד אלו שהסתיימו במילה Movie. אבל לדעתי הז'אנר הזה תמיד יכול להיות טוב, כל עוד יעשו סרטים שמדגישים את הקלישאות שחוזרות באותם ז'אנרים. תזכור שהספופים כבר מתו וחזרו מחדש עם האחים ויינס שהחזירו אותם עם סרטי 'מת לצעוק' שהצליחו וגם ביימתי שלושה מהם".

אתה חושב שהפוליטיקלי קורקט הנהוג בארה"ב היום פוגע בקומדיות?

"כן. תקינות פוליטית הרגה חלק מהקומדיה האמריקאית היום, אבל זה לא משפיע עליי כי הסרטים שלי מנותקים מביקורות חברתיות או פוליטיקה עכשווית. אנחנו צוחקים על סרטים אחרים, המציאות היא מספיק משוגעת. לצערי, אין כמעט קומדיות טובות כיום. הקומדיות הטובות נעשות כיום בטלוויזיה. האהובה עליי זו תכנית מתיחות בשם 'Impractical Jokers', זה הדבר היחידי שגורם לי לצחוק. שום דבר אחר לא מצליח להצחיק אותי כיום בקולנוע".

רבים מהקומיקאים הגדולים הם יהודים. כיהודי, אתה חושב שיש משהו ספציפי שגורם להם להימשך להומור?

"זו שאלה טובה, אני לא יודע את התשובה. מעולם לא חשבתי שאני האדם הכי מצחיק בתיכון, אבל פשוט המשכתי לרדוף אחר תחום הקומדיה אחרי שסיימתי איתו. בתיכון לא הייתי בסכנה פיזית, אבל תמיד מישהו יכול היה לתקוף אותי מילולית והייתי צריך לענות לו בקאמבק שישתיק אותו. הומור זו דרך הגנה. דוגמה טובה לכך הם האחים מרקס. בתקופתם רוב הסרטים היו רציניים עם גיבורים גדולים מהחיים וגראוצ'ו היה עם השפם המוזר וצ'יקו היה מהגר. הם היו יהודים משוגעים ועשו מהשונות שלהם הומור. הם הפייבוריטים שלי בז'אנר".

עם כל הפרויקטים אותם צוקר ביים, כתב והפיק תמיד ייזכר לו יותר מכל סרטו הראשון כבמאי "טיסה נעימה" משנת 1980, אותו ביים לצד אחיו ג'רי ויחד עם ג'ים אברהמס. הסרט היה פרודיה על ז'אנר סרטי האסונות שהיה פופולרי באותן שנים. העלילה עוקבת אחר טייס שסובל מפחד טיסה שנאלץ להתמודד עם הפחד שלו בטיסה שיוצאת משליטה. הסרט הפך להצלחת ענק עם הכנסות של 83 מיליון דולר (מול תקציב של 3.5 מיליון דולר בלבד), זכייה בפרס הבאפט"א ומועמדות לגלובוס הזהב, נבחר באופן קבוע לאחת מהקומדיות הגדולות בכל הזמנים ואף זכה לכבוד להיכנס לארכיון הסרטים הלאומי של ארה"ב.

איך נתנו לשלושה חבר'ה לא מנוסים בסרט ראשון שלהם להרים הפקה בסדר גודל כזה?

"זה היה קשה לקבל אור ירוק לסרט, כי אנחנו העלמנו את הקומיקאי ממרכז הבמה. אף אחד לא הבין את זה שרצינו לקחת שחקנים רציניים ולשים אותם בתפקידים קומיים. אבל היה אחד שהסכים וזה היה מייקל אייזנר ראש אולפני 'פראמאונט' שקרא את התסריט ואיכשהו הבין אותו ונתן לשלושתנו לביים אותו כבמאים בסרט הראשון שלנו. האיש הזה משוגע, בלעדיו אולי כל זה לא היה קורה וזה מפחיד שהכל היה תלוי באדם אחד. הקריירה שלנו היא תודות לו".

חשבת שהסרטים האלו יהפכו לקלאסיקה?

"לא ידענו שהם יהפכו לכל כך קלאסיים. רק חשבנו שאנחנו רוצים לעשות סרט מצליח ומצחיק. התרכזנו בסיפור, הדמויות והגגים. בלי הסיפור והדמויות שיהיו חזקים, הגגים לא יעבדו. הקהל יתעייף. אתה חייב לתת חשיבות שווה לעלילה. זה מה שהכי פחות הכרנו והיינו צריכים ללמוד איך לעשות את זה".

מה גורם לקומדיה לשרוד לאורך שנים?

"אם יש הרבה רפרנסים עכשוויים, הסרט לא ישרוד הרבה זמן, חיי המדף שלו יהיו מקסימום כמה שנים ואז הוא מתיישן. הסיבה ש'טיסה נעימה' ו'האקדח מת מצחוק' לא התיישנו והחזיקו מעמד היא שאין להם כמעט רפרנסים עכשוויים. ההומור שלהם הוא קלאסי. אלו בדיחות שהיו מצחיקות לפני 40 שנה והן יהיו מצחיקות בעוד 40 שנה".

מה העצה שלך לבמאי קומדיות?

"ככל שאתה לוקח את הסרט והתסריט יותר ברצינות, כך הבדיחות טובות יותר. העצה שלי היא לקחת את התסריט ברצינות רבה ולהתייחס אליו בכבוד ואז הבדיחות עובדות".

מדוע אתה, אחיך ג'רי וג'ים אברהמס הפסקתם לביים ביחד?

"רצינו לעשות סרטים משלנו. שלושתנו ביחד זה נהיה קצת מגביל. ג'רי הלך לעשות את 'רוח רפאים' שהיה מועמד לאוסקר. אני חושב שהיום הסרט היה זוכה באוסקר כי כבר לא עושים סרטים טובים. הוא גם היה צריך לזכות בבימוי, אבל לא היו מוכנים לתת אז אוסקר לבמאי קומדיות. עכשיו זה כבר השתנה. כש'הספר הירוק' של פיטר פארלי ("משתגעים על מרי") זכה ישר התקשרתי אליו ואמרתי לו: 'עבודה טובה'".

[*]

(האחים צוקר וג'ים אברהמס בפרמיירה של "טיסה נעימה")

יש לך רצון לביים סרטים שנחשבים רציניים?

"מעולם לא רציתי לעשות סרטים רציניים. אם היה לי נושא שהייתי רוצה לעשות, הייתי עושה. אני לא אומר שזה לעולם לא יקרה, אבל לא מעניין אותי לזכות בפרסים, אני רוצה להצחיק אנשים".

אתה עובד על פרויקט חדש?

"אני עושה תסריט לסרט שהוא גם בז'אנר של קומדיה מטורפת על הריגול. ז'אנר הריגול פורח עד היום בעולם והוא עדיין ז'אנר נהדר שאני אוהב. זאת הסיבה ש'המוסד' הוא לדעתי סרט טוב ומצחיק. הז'אנר הזה וארגון כמו המוסד הם כל כך רציניים שכיף לעשות צחוק מהם".