האם הקטגוריה החדשה של הסרט הפופולרי באוסקר מוצדקת?

"אני הולך קדימה ואחורה עם דעתי על הפרס הזה", אומר השחקן סטרלינג ק. בראון. "כששמעתי על הקטגוריה לראשונה, שאלתי את עצמי 'אז מה הקריטריון פה?'. אני חושב ש'הפנתר השחור' זו דוגמה לסרט נהדר שעומד בפני עצמו, בלי קשר לכמה הוא פופולרי. אז למה הכוונה כשאנחנו מכניסים עוד קטגוריה?".

אני מצטט את בראון ממספר סיבות. דבר ראשון, תמיד זו הזדמנות טובה להציג שחקן נהדר שמצליח לאזן בין השתתפות בסרטי וסדרות אינדי לבין שוברי קופות כמו "הפנתר השחור". אך בעיקר כי אני מזדהה מאוד עם התגובה של השחקן. אנחנו יודעים שפרס התסריט מצריך מקוריות ופרס הסרט הטוב ביותר משתנה לפי רוח התקופה. אבל מה זה אומר הסרט הפופולרי הטוב ביותר?

[*]

סיבה ראשונה לדאגה - תעשיית האינדי בסכנה

בואו ניקח מספר שנים אחורה. אם מישהו היה חולם על הקטגוריה הזו בסוף שנות האלפיים, הייתי קופץ משמחה. במאים כמו סם ריימי וג'ון פאברו רק פנטזו על מועמדות. כזכור, העשור הראשון של שנות ה-2000 ננעל בקרב אימתני בין סרטו הקלאסי ועתיר הדמיון של ג'יימס קמרון "אווטאר" לבין סרטה של קתרין ביגאלו "מטען הכאב", גרושתו של קמרון.

הרבה גבות הורמו כאשר ביגאלו גברה על קמרון גם בקטגוריית הבימוי וגם בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. בעוד ש"אווטאר" נהפך לשובר הקופות הגדול ביותר בכל הזמנים, 'מטען הכאב' לא עשה הרבה מעבר לזכייה. סיפור זה ועוד רבים הציגו את מצבם של הסרטים בשנות האלפיים, שנים שבהם חלק מסרטי המיינסטרים היו פורצי דרך וחדשניים הרבה יותר מאשר סרטי האינדי האמנותיים. סרטים כמו "האביר האפל" ו"מחוז 9" קיבלו שבחים רבים בהרבה מאשר זוכי האוסקר "הזדמנות שנייה" ו"נער החידות ממומביי", אך עדיין אף סרט שכלל בתוכו אדם במסכה לא חלם על מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר.

המצב שבמאים כמו כריסטופר נולאן וקוונטין טרנטינו משנים את העולם עם סרטים יוצאי דופן, אך נשארים ללא פסלון הוא אבסורדי. הסרטים היו חייבים לעורר דמעות או להראות קבוצה אתנית מסוימת כדי להיחשב סרטים שראויים לפסלון. הצביעות שלטה בהוליווד וגרמה לחוסר אמון בכל מה שמייצג הפסלון הזהוב.

אך השנים חלפו, סרטי האינדי קיבלו תצורה חדשה בסרטי ז'אנר שונים ומגוונים וכמו כן נוצרה לה חברת "בלומהאוס", שייצרו עשרות סרטי אינדי בכל שנה עם תקציב נמוך. אם יש חוט מחבר בין סרטי טראש כמו "שארקנדו" לבין סרטים קלאסיים כמו "וויפלאש" הוא שהבמאי קיבל יד חופשית וניכר כי איננו מעוניין בכסף ובפרסום יותר מאשר להביא את האמירה האומנותית שלו. שנת 2015 הייתה שנה משמעותית במיוחד בטקס האוסקר. עם סרטים כמו "בירדמן", "התבגרות" והבולט במיוחד לדעתי האישית – "וויפלאש". בשנים האחרונות הזכיות בטקס הן במגמת עלייה וחברי האקדמיה נותנים הזדמנות לעוד ועוד יוצרים מקוריים כמו בארי ג'נקינס ("אור ירח") וגרטה גרוויג ("ליידי בירד").

אך לפתע קרה אסון לתעשיית האינדי. המפיק הגדול והמצליח ביותר שלה התגלה כפסיכופת וחברת הפקות האינדי הגדולה בעולם סגרה את שירותיה. הארווי ויינשטיין וחבריו היו הרבה מעבר לעוד סתם מפיקים עבור טקס פרסי האוסקר. נדמה כאילו כל סרט שהופק תחת החברה שלו היה מועמד לקטגוריה מסוימת. הייתה לאיש עין חדה מאוד בנוגע למה האקדמיה רוצה וכל סרט שהוא שם עליו את כספו קיבל את תשומת ליבם של חברי האקדמיה.

מה הייתה התגובה של חברי האקדמיה לפרשיות ויינשטיין? כמובן, בואו נסיט את האש והגופרית למקום אחר וניקח לו את פרס מפעל החיים. טוב ויפה, אך מה הלאה? איך נמצא סרטים שיעשו רעש והשפעה כפי שעשו הסרטים של המפיק המושמץ? ובכן, בואו נעשה את מה שהיה צריך לקרות כבר מזמן וניתן לסרטי ז'אנר פורצי דרך את ההזדמנות לזכות בהערכה שמגיע להם. נכון, זה מגיע ממקום מכוער וצבוע, אבל למי אכפת כאשר וין דיזל ודה רוק עלולים לזכות בפרס האוסקר. אבל למה בקטגוריה נפרדת? כשרוב האנשים שמים לב לקטגוריית הסרט הטוב, למה הדגש הוא על פופולרי? אך בעיקר השאלה המרכזית היא - למה עכשיו? למה דווקא כשתעשיית האינדי נמצאת בשעה של עוני כלכלי ויצירתי?

סיבה שנייה לדאגה - מהו סרט פופולרי?

נחזור בחזרה לשאלתו של סטרלינג ק. בראון - "מה הכוונה כשאתם מצרפים עוד קטגוריה?". אי אפשר להתכחש לפופולריות לה זכה הסרט "לה לה לנד" בעת יציאתו לאקרנים ואכן הוא זכה במספר המועמדויות הגבוה ביותר בהיסטוריה של האקדמיה. האם זה אומר שהוא 'הסרט הכי טוב או הסרט הפופולרי הכי טוב?'.

"האביר האפל" הוא סרט שהמורכבות שבו מתעלה על מרבית זוכי פרס הסרט הטוב ביותר ועדיין מתעלמים מהכישרון של נולאן כיוון שהוא שובר קופות. הלוואי שהיינו יכולים לחזור אחורה, אל העבר. לזמן שבו כל מה שהיה צריך לעשות זה סרט טוב שישפיע על כל העולם ויהיה ראוי לפרס. כפי שנעשה כאשר "מלחמת הכוכבים" המקורי, "מגרש השדים" ו"הנוסע השמיני" זכו בפרסים.

אני חושב ש"הפנתר השחור" ראוי לפרסים כיוון ששילב מסר פוליטי בסרט שובר קופות, אני חושב ש"הנוקמים: מלחמת האינסוף" הביא נרטיב מקורי ורענן שראוי לפרסים ואני גם חושב שהעבודה של ריאן ג'ונסון ב"מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" היא משהו שראוי לציון. אני מאמין שאם הגישה של שנות השבעים הייתה פועלת כיום, אז היינו מסוגלים לראות את החדשנות בשיאה.

אז אני שואל את השאלה בשינוי קל, 'מדוע אתם מצרפים עוד קטגוריה?'. האם לא עדיף לחזור אחורה? האם לא עדיף ללמוד מהתקופה שבה אנשים לא ידעו מה ההבדל בין סרט שזוכה בפרסים לבין סרט ששובר את הקופות? לכן, אני מסכים שהטקס איבד מצבעו. יש צורך לצבוע את הטקס בצבעים של סרטי מדע בדיוני, אימה, אקשן ומתח, לא רק סרטי דרמה ובמקרה הטוב מחזמר. אך למרות הרצון הטוב, אני לא מסכים עם הבחירה לחלק סרטים פופולריים לקטגוריה נפרדת. אבל מה זה משנה? העיקר שווין דיזל ודה רוק ייקחו את המריבה ביניהם כל הדרך עד לאוסקר.