כשמכירים את האחר התפיסה לגביו משתנה: פרויקט חמוץ-מתוק

בתחילת חודש אוקטובר תתקיים הקרנה חגיגית שתסכם פרויקט מיוחד ומרגש בשם "חמוץ מתוק" של המחלקה לקולנוע של המדרשה בבית ברל בשיתוף המכון הערבי. מדובר בסדנה המפגישה נוער ערבי ויהודי לדיאלוג ולעשיית סרטים דוקומנטריים משותפת. במסגרת הסדנה מקבלים המשתתפים ידע מקצועי בתחום העשייה הדוקומנטרית (צילום, בימוי, עריכה) ועושים סרטים יחד. את הסרטים מצלמים, מקליטים ומביימים התלמידים. לכבוד ההקרנה שתסכם את התהליך ותציג את התוצרים של הילדים, שוחחתי עם מנהל הפרויקט, אילן ג'רזינה ועם נעמה, יאפה ומאיה, תלמידות ששיתפו אותי בתהליך ובחוויה שעברו.

ספרו לי קצת על הפרויקט

אילן: "הפרויקט בא ליצור דיאלוג דרך יצירה קולנועית בין בני נוער מהמגזר היהודי והמגזר הערבי. אנחנו משתמשים ביצירה של הסרטים הדוקומנטריים ככלי ליצירת מפגש, היכרות ודיאלוג. הנושאים לסרטים נבחרו מתוך הצעות של המשתתפים".

יאפא: "הפרויקט היה נחמד מאוד ותכליתו יפה ביותר. אלו היו השבועיים הכי טובים בשבילי. הייתה לי הזדמנות נהדרת לפגוש ולהכיר את כל המורים והילדים הנפלאים. הרעיון הוא להיפגש כולנו בפרויקט אחד, יהודים וערבים. לדעתי זה דבר טוב כי זה משנה הרבה רעיונות בתפיסה כשמכירים את האדם האחר. זה רעיון מעורר השראה".

נעמה: "זה שבועיים של סדנת קולנוע שמתמקדת בעיקר על איך עושים סרט דוקומנטרי ומה ששונה ומיוחד בה זה שמביאים גם נערים ונערות יהודים וערבים. בשבוע הראשון של הסדנה יותר שומעים הרצאות ולומדים איך לעשות את הדברים עצמם ובשני התמקדנו בסרט עצמו, בצילום ובעריכה".

[*]

מאיפה הגיע הרעיון לפרויקט?

אילן: "הרעיון זה פורמט שפותח על ידי גילי מנדל ורץ הרבה שנים בפסטיבל ירושלים במהלך שנות ה-90. כשגילי הפסיקה לעבוד בפסטיבל, אימצנו את הפורמט ואת גילי לבית ברל".

היו לכם חששות לפני שניגשתם לפרויקט?

אילן: "החששות היו בעיקר טכניים. איך להשיג את האנשים ואיך לגרום להם להגיע 12 יום במהלך חופשת הקיץ בלי שמשלמים להם כסף".

מאיה: "האמת שהיו לי פחות חששות, יותר התרגשות מהמפגש עם משהו אחר שעוד לא התנסיתי בו, ומהעיסוק בתחום של הקולנוע שמאוד אהוב עלי. לפני שהתחלנו את הפרויקט אני דיברתי עם אילן והוא נתן לי תחושה בטוחה גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית. זה פרויקט מאוד מושקע ומאורגן".

יאפא: "בהחלט, כי לא ידעתי מה תהיה התגובה של התלמידים היהודים כשהם יראו אותי בפעם הראשונה, אבל אחרי הפגישה איתם ראינו שלמרות שאנחנו קצת שונים כולנו בני אדם וכולנו מחפשים שלום".

נעמה: "חששתי לגבי איך אתקשר עם התלמידים הערבים, אבל מאוד מהר התגברנו על המחסום הזה ואני חייבת להגיד שבמהלך העבודה לא ממש הרגשנו בהבדל". [*]

ספרו לי על המפגש הראשון ביניכן

מאיה: "בחצי שעה הראשונה של המפגש כמובן שישר שמתי לב להבדלים חיצוניים בינינו. הייתה לנו שיחה משותפת וקצת משחקי היכרות, שבאמת המיסו את הקרח. שם פתאום בלטו בעיקר הדברים שדומים בינינו. מאותו הרגע נוצרו חברויות שהרגישו אמיתיות ולא קשורות להבדלי דת ותרבות".

יאפא: "המפגש הראשון העלה חיוכים רבים, התחלנו לשבת יחד ולצחוק וליהנות אחד מהשני כקבוצה. זה רעיון טוב שהקבוצות יהיו יהודיות וערביות, זה מקרב אותנו זה לזה דרך העבודה יחד".

אתם חושבים שעברתם תהליך מסוים? אולי אפילו רכשתם כלים בדרך?

אילן: "אני בטוח שהם עברו תהליך. רובם לא נפגשו באופן כזה אינטימי עם בני נוער מהמגזר השני והחוויה הזאת, לראות את האנשים מעבר לסטראוטיפ, הייתה חזק מאוד וניפצה הרבה מיתוסים ופחדים".

מאיה: "אני יכולה להעיד על עצמי שעברתי תהליך משמעותי במהלך הסדנה. אני מרגישה הרבה יותר פתוחה לחיבורים עם המגזר הערבי, שהיה לי קודם מרוחק ולא מוכר. במהלך הצילומים התארחתי אצל חברה מהפרויקט מהמגזר ופגשתי משפחה חמה, אוהבת ודואגת, שהזכירה לי את המשפחה שלי. בנוסף לזה, כמובן שרכשתי הרבה מאוד כלים מקצועיים שאני יודעת שיעזרו לי בעתיד. הייתה לי הזדמנות לעבוד עם ציוד מתקדם של המכללה, ובעיקר עם אנשי צוות מעולים. בגלל שהסדנה מוגבלת בזמן, למדנו לעבוד בלוח זמנים צפוף, שלא תמיד קל, אבל לבסוף הביא לתוצאות טובות".

נעמה: "יכולתי לראות על הרבה אנשים שבהתחלה נרתעו אחד מהשני ובסוף הסדנה היו מאוד מאוחדים ועד היום בקשר אחד עם השני. אני אישית לא הגעתי ממקום של דעות קדומות אז זה פחות שינה אצלי משהו בתפיסה, אבל כן הכרתי חברות חדשות ואני חושבת שכולנו עכשיו רואים את האחר".

[*]

על מה הסרט שלכן?

מאיה: "הסרט שלי עוסק בנושא של דימוי גוף אצל בני נוער. זה נושא שפונה לכל בני הנוער, לא משנה מאיזה תרבות או דת הם מגיעים. התהליך שעברתי במהלך כל הצילומים היה תהליך מאוד מלמד מבחינה מקצועית, אבל בעיקר מאוד מרגש ברמה האישית. המרואיינות חשפו בפני המצלמה ובפנינו מקומות פרטיים ורגישים שלהן, והרגשתי שאני מאוד מעריכה אותן על כך, אפילו קצת מקנאה ביכולת שלהן להביא את עצמן באופן כל כך אמיתי וכנה, גם כשמדובר בחוויות כאובות ועוד לא תמיד פתורות, כי אנחנו עדיין צעירים ועדיין מתמודדים עם דימוי הגוף שלנו".

יאפא: "הסרט שלי נועד להעלות את המודעות לאלימות ורצח בחברה הערבית. לאחרונה איבדנו הרבה בעקבות הנושאים האלה. בחרתי מישהו שאני מכירה באופן אישי, מישהו שאיבד את רגליו והוא היה שבור מזה כי הוא שיחק כדורגל. הסרט שלי מדבר על התופעה הזאת ועל ההשפעה שלה אצל הצעירים. היה לי חשוב להראות שהגיבור לא מאבד תקווה, גם אם יש לו נכות מסוימת".

. נעמה: "עשיתי סרט על דימוי גוף. בהתחלה הילדה הערבייה שהייתה איתי בקבוצה מאוד התנגדה לרעיון כי זה נושא שמאוד רגיש אצלה, אבל לאחר שיחה איתנו ועם המדריכים אני חושבת שהיא עברה תהליך מסוים היא הסכימה לרעיון וגם השתתפה בסרט".

בתור מנהל איך היה לצפות בפרויקט מהצד?

אילן: "זה היה מאוד מרגש לראות איך הם מתגברים על הזהות המגזרית שלהם ומצליחים לראות את בני האדם ובני הנוער שמולם שמתמודדים עם אותן בעיות. בסוף הם הפכו לקבוצה מאוד מלוכדת ומגובשת".