לנועה קירל יש את מוסר העבודה הכי גבוה שראיתי בתעשייה

אקדחים, מרדפים, סדרה של טעויות, שורת כוכבים וסיבוכים עם העולם התחתון, אלו חלק מהאלמנטים אותם קהל סרטיו של שי כנות מצפה לקבל בתמורה לכספו. אך אם תשאלו את במאי "הבורר" ו"שושנה חלוץ מרכזי", הוא בכלל לא מחפש את אותם תבלינים שנכנסים לסרטים ולסדרות אותם יוצר. "דווקא מאוד קשה לייצר פרויקטים כאלו בארץ, הרבה הורים מתלוננים שזה מדרדר את הנוער", צוחק כנות. "בשבילי, אני עושה את הסרטים שהכי ירגשו את הקהל ואני יודע שהקהל מאוד אוהב אקשן. מכאן אני מגיע לעולם תחתון וכד'".

אני מדבר עם כנות בשעה שיוצא לאקרנים סרטו החדש - "אוהב אותך צ'ארלי"- בכיכובם של אלון אבוטבול, מיכאל אלוני, עדי הימלבלוי, נועה קירל, אליעד נחום, ומשה פרסטר. מדובר באירוע מרגש עבור הבמאי לאחר 7 שנים בהם ניסה ליצוק תוצר מתוך אירועי סדרת הריאליטי 'פעם בחיים" אותה ביים ויצר. הסדרה שלחה סלבס ישראלים לחיות במקום הנוגד את תדמיתם הציבורית ואחד מחלקיה הנחית את הדוגמנית יעל גולדמן בבית משפחת הפשע אלפרון.

[*]

(נועה קירל מתוך הסרט "אוהב אותך צ'ארלי")

המפגש בין עולם האמנות לבין העולם התחתון הצית במוחו של כנות את הרעיון לסרט. במקומו של יעקב אלפרון ניצב הכוכב הוותיק אלון אבוטבול שחוזר לתפקיד בישראל אחרי שנים מוצלחות בהוליווד, במקומה של גולדמן ניצבת כוכבת "כפולה" (בבימויו של כנות) והזמרת המצליחה בישראל נועה קירל ובמקומו של כנות עצמו ניצב מיכאל אלוני שמתפקד בתור הבמאי המבולבל והמפוחד. "זה לא סרט אוטוביוגרפי. הקצנתי הרבה, הרחבתי הרבה וכמובן שאני בעצמי מאוד שונה ממיכאל (אלוני) בסרט. אבל שאבתי המון מההתנהלות והדינמיקה שהתנהלה שם בחיים האמיתיים, מבחינתי, יש דברים במציאות שהתעלו על כל תסריט שיכולתי להביא".

עוד לאחר הצלחת "שושנה חלוץ מרכזי", ניסה הבמאי להביא את "אוהב אותך צ'ארלי" לכדי הפקה. אך הבעיה העיקרית הייתה למצוא את המימון הדרוש לו. "המשכתי משם לעשות את 'איביזה' וגם את 'ארבע על ארבע' שאת שניהם מימנו עצמאית האחים אדרי. אבל אז התחילה ירידה בקולנוע הישראלי והקהל כבר פחות הגיע לסרט האחרון, אז המשכתי לעשות טלוויזיה".

מדוע התחילה הירידה?

"אני לא יודע ממש, כנראה שזה גם בגלל כל שירותי הסטרימינג וגם כי הקהל הורגל באיזשהו מקום לטלוויזיה ופחות לקולנוע, במיוחד אחרי מה שקרה עם הקורונה. אבל האמת היא שתמיד היה לי מחשב מלא ב'לא'. מתוך עשרה פרויקטים שאני מנסה לקדם, אולי יוצא אחד. מה שמבדיל אותי זה שאני לא ננעל על פרויקט, אני מקבל את ההערות של המפיקים או של הקרנות ותמיד מחפש את הפרויקט הבא למקרה שזה לא יצליח. זה הופך אותי למין דוב קוטב שחי מפרויקט לפרויקט."

[*]

(שי כנות ונועה קירל בפרמיירת "אוהב אותך צ'ארלי". צילום: רפי דלויה) מה ההבדל מבחינתך בין עשייה טלוויזיונית לבין עשיית קולנוע?

"לצערי, אין באמת תעשיית קולנוע בארץ, התעשייה האמיתית היא בטלוויזיה. ברור שיש שוני, יש לו"ז אחר ואילוצים אחרים, אבל לפחות יש תקציב. לעשות קולנוע זה החלום של כל אחד, אבל לעשות קולנוע בארץ זה יותר תחביב מאשר תעשייה אמיתית. בגלל זה אני מעדיף לעשות קומדיות רווחיות עם תקציב קטן יחסית".

אם אנחנו מדברים על טלוויזיה, לאחרונה היית שותף לסדרה מאוד נדירה בנוף הישראלי "בני אור". בטון שלה היא מאוד שונה ביחס ל"כפולה", "שושנה" וכו'. זה משהו שהפחיד אותך להתעסק בו?

"כן ולא. נכון, אני אסקפיסט ותמיד הייתי אסקפיסט, ולכן הפרויקטים שלי יותר קרובים לטון של מנחם גולן. לעומת זאת, לאלעד ביטון וגיא בלילה ז"ל היה חזון למשהו ריאליסטי, משהו שיותר קרוב לסיפור האמיתי שלהם וזה דבר שאני לא התעסקתי איתו בעבר. יצאתי עם תקציב שאפשר לי לא להתפשר על השפה שלי וגם יש לי את הניסיון שלי בסופו של דבר. אז גם ברגעים שזה הרגיש לי חדש, זה היה גם מרגש".

לגבי איבגי עמו עבד כנות ב"הבורר" ופרשת ההטרדות המיניות כנות מסרב לדבר ("מעדיף שלא להתעסק בזה"), לעומת זאת על העבודה עם הכוכבת הגדולה בישראל כיום ונציגתנו לאירוויזיון נועה קירל, אותה ביים בעבר גם בסדרה "כפולה", יש לו רק דברים טובים להגיד.

בדומה ל"כפולה", גם ב"צ'ארלי" אתה מתעסק עם מה שדומה לחייה האמיתיים של קירל. מה מושך אותך להתעסק בה?

"אני יודע שזה נראה ככה, אבל גם ב'כפולה' וגם בסרט הזה התעסקנו בגרסה אחרת לגמרי של נועה. אני מאוד מחזיק מנועה, יש לה את מוסר העבודה הכי גבוה שראיתי בתעשייה. אני זוכר שאחרי יום צילום אחד אנחנו חלקנו מונית והיא התעקשה לעבור על טקסטים ליום צילום הבא בעוד שבאותו ערב יש לה הופעה בנהריה. זה נורא קל להישאב לטלוויזיה ולחשוב שזו המציאות, ככה גם קרה ב'בורר' כשכולם התחילו לפחד משלומי קוריאט (צוחק). במציאות, נועה שונה לחלוטין מאיך שהצגנו אותה ב'כפולה'. בהתחלה בכלל תכננתי ללהק את שרית חדד כשתכננתי להפיק את 'אוהב אותך צ'ארלי'. האמת היא שעל הסט היה מאוד קשה לנועה להתחבר לדמות שלה, היא הייתה תמיד אומרת 'מה היא סתומה? מה היא מדברת שטויות?'. אבל אין מה לעשות, היא מבצעת דמות".

יש עכשיו טרנד מאוד מצער, לדעתי, שבו במאים ומפיקים מעדיפים ללהק כוכבי רשת ודוגמנים\דוגמניות. בתור אחד שגם עשה זאת אך גם גילה את גל גדות, מהם הגבולות שלך?

"אין לי גבולות חוץ מכך שזה יהיה כוכב עם Star quality. זו יכולת שאין להרבה אנשים, אפילו אם הם יפים, מצחיקים או למדו משחק במשך שנים. נגיד, לגל גדות היה את זה. כוכבי רשת, אם יש להם עשרות אלפי עוקבים, כנראה שיש להם משהו שמושך אנשים. את אוראל צברי אני ליהקתי הרבה לפני שהוא התפרסם כי היה בו משהו מאוד כריזמטי, מאוד מושך. אבל מעבר לזה, אף פעם לא יצא לי ללהק או להיתקל בבמאי שמלהק על סמך עוקבים או משהו דומה".

האם יש לך מסר ליוצרים צעירים?

"כן, אם אתם רוצים להצליח, אתם חייבים להתאגד. אם אתה חושב שאתה במאי, תמצא תסריטאי ושחקנים שאתה מכיר. אין מה לעשות, עבודה על פרויקט היא עבודה של צוות שחייב להתאגד ביחד. מי שינסה לפעול לבדו, בסוף ייכשל לבדו. תנסו גם להגדיר את הפרויקט שלכם בשורה פשוטה, בלי לנסות להמציא את הגלגל. לקחת גם את הסיפורים הפשוטים ולהעמיק אותם".