מדריך צפייה לכיפור: טיול מסביב לעולם בנטפליקס

Expedition Happiness (גרמניה)

סרט דוקו גרמני דובר אנגלית שלעתים מרגיש קצת כמו ולוג ארוך ביוטיוב שצולם באיכות טובה. הוא מציג לנו את פליקס סטארק, יוצר ובמאי ובת זוגו סלימה טאיבי המוזיקאית שהחליטו להיות אמיצים ולעשות את מה שלהרבה מאיתנו אין אומץ; להשהות את החיים שלנו לזמן מה, להשאיר הכל מאחור ולצאת למסע אחר האושר, עם עצירה במספר תחנות ברחבי העולם בדרך לשם. השניים קנו אוטובוס שהפך אחרי עבודה קשה לבית על גלגלים ויחד עם הכלב שלהם יצאו לטייל.

בהתחלה לא כל כך הבנתי את המהות של הסרט וזה הרגיש לי כאילו אני צופה בסרטון של אחד הוולוגרים ביוטיוב, מהסוג שאין בו יותר מדי פואנטה. אך ככל שהמסע המשיך, מצאתי את עצמי נסחפת בדרך שעובר הזוג ולמרות שאין בסרט תחכום גדול היופי בו הוא הפשטות, ההרגשה שאנחנו חלק ממסע, אנחנו חווים את הקשיים יחד עם הזוג ואם סוגרים את האור, אפשר ולו לרגע, להרגיש כאילו גם אנחנו בין ההרים והנופים עוצרי הנשימה.

יש בסרט הרבה מסרים ואולי גם הצתת המחשבה לכיוון של חשבון נפש ושאילת שאלות כמו מה זה אושר בשבילי? האם אני מאושר? מה החלום שלי ולאן אני רוצה להגיע? הוא מעולה למי מאיתנו שתמיד רצה לטייל אבל מעולם לא היה בו האומץ לעזוב את הכל כדי לעשות את זה, וגם מראה את האמת שלא תמיד זוהרת, לאלו שכן רצו לעשות את זה. בקיצור אם אתם מחפשים הרפתקה מהנה, קצת חשיבה ובעיקר הרבה נופים יפים, זה לגמרי הסרט בשבילכם.

22 ביולי (נורבגיה)

הסרט הנורבגי דובר האנגלית מבוסס על הסיפור האמיתי של מתקפת הטרור בנורבגיה שכללה שני פיגועים שבוצעו ביום שישי, 22 ביולי 2011 על ידי אנדרס ברינג ברייוויק, נורבגי בן 32. באותו היום, פעיל הימין הקיצוני, גרם לפיצוץ ליד בניין הממשלה שהוביל למותם של 8 אנשים ולאחר מכן הגיע לאי אוטיה, שם ביצע טבח שבמהלכו נהרגו 69 נערים ונפצעו עשרות במחנה קיץ של מפלגת העבודה הנורווגית (מפלגת השלטון). למרות שזה מרגיש כאילו קראתם את כל עלילת הסרט עכשיו, זה בכלל לא המקרה.

סוג הסרטים שהכי קל ליצור בהם מתח, אלו סרטים של בני ערובה ויורה פסיכופת שמסתובב חופשי. אנחנו נכנסים לסיפור בקלות רבה וחוששים כאילו מדובר בחיים שלנו. פה, הבמאי פול גרינגראס שהתמחה בשחזור ריאליסטי של מקרים מותחים מפורסמים ("טיסה 93", "קפטן פיליפס"), דווקא בחר להתמקד בסיפור שאחרי הירי (שכמובן מוצג לנו גם הוא כדי לזעזע), הניצולים שצריכים להתמודד עם הפגיעות שחוו והטראומה שרודפת אותם, בייחוד לאור העובדה שהרוצח עומד כעת למשפט והם אלה שצריכים להתעמת איתו, להעיד, ולקבוע בסופו של דבר מה יהיה גורלו. "22 ביולי" הוא מסוג הסרטים שלא היו מקבלים יותר מדי תשומת לב בבתי הקולנוע אבל בהחלט מהתגליות המוצלחות יותר שיש בנטפליקס.

אני כבר לא שם (מקסיקו)

הסרט המקסיקני- אמריקאי "אני כבר לא שם" מגיש לנו מבט צבעוני על החיים. הוא עוסק בגבול המטלטל שבין יצירת זהות עצמית משלך ומאידך גיסא הרצון להיות שייך. הסיפור מתחיל כשראש קרטל והשליחים שלו מחליטים להפר את הסדר בתקופה רגועה במקסיקו. במרכז כל הסיפור יוליסס, מנהיג צעיר בן 17, שמגולם על ידי חואן דניאל גרסיה- שחקן צעיר, מבטיח וכריזמטי. כשמו, שהוא גרסה באנגלית לשם הלטיני של אודיסאוס, הוא יוצא למסע (אודיסאה לאלו מכם שנרדמו בשיעור ספרות), שמתבטא על המסך כפלאשבקים קדימה ואחורה בזמנים.

זה אחד מסרטי הנטפליקס שלחלוטין יכלו להצליח גם על המסך הגדול. פרננדו פריאס דה לה פארה בהחלט מצליח לתפוס כבמאי וכתסריטאי את האווירה של מולדתו ולהביא אותה לצופים על המסך. הוא מצולם נהדר ומציג מגוון עשיר של מקומות באופן שתמיד מושך ויזואלית. גם כשהנרטיב שוקע מעט, הכריזמה הסוחפת של גרסיה יחד עם השוטים המרהיבים גורמים לצופה לרצות להישאר.

אוקג'ה (דרום קוריאה)

מסיבה כלשהי, שלא לגמרי ברורה לי, עד היום לא יצא לי לראות את יצירת המופת הקוריאנית הזו של זוכה האוסקר בונג ג'ון הו ("פרזיטים") ואם גם לכם עדיין לא יצא, אני מפצירה בכם לראות אותה בהזדמנות הראשונה. זה סרט על חזיר, אבל לא סתם חזיר, חזיר ענק וחמוד, אבל הבמאי הקוריאני מוכר לנו באמצעות העטיפה החמודה מסרים הרבה יותר עמוקים.

חברת ענק מנסה לגדל חזירים גדולים כדי לפתור את בעיית המזון באמצעות שיבוט גנטי. כמובן, כי כמו שלמדנו ב"פארק היורה", הדברים תמיד משתבשים. אוקג'ה היא מהתוצרים הראשונים של הניסוי- היא מתוקה, נאמנה וחכמה שחיה בהרים של דרום קוריאה, שם היא מבלה עם חברתה הטובה, נערה בשם מיה. כשהחברה שיצרה את אוקג'ה רוצה להעביר אותה לניו יורק כדי להציג את התגלית המדהימה שלהם לראווה ובסופו של דבר להפוך אותה לכריך נקניק, למיה יש תכניות אחרות.

הקסם של "אוקג'ה" טמון בדרך שבונג בונה את העלילה; כיאה לסרטיו, הוא אוהב ליצור מעין עלילת "פינג פונג" שנעה בקצב מהיר מאוד במעברים חוזרים ונשנים בין הגוונים השונים של הסרט, בין אגדה קסומה לז'אנר קצת יותר אפל, כדי להעביר את המסרים שלו. הוא יגרום לך לצחוק ולחייך בזמן שהוא ידבר על הנושאים הקשים בתעשיית הבשר מהם אנו מעדיפים להעלים עין. הוא שם מראה לחברה ומאיר את הבעיות שבה, ויוצר אגדה קסומה עם מסרים חברתיים כמו שרק הוא יודע.

הזקן בן ה-101 שלא שילם את החשבון ונעלם (שבדיה)

הסרט השוודי הוא סרט ההמשך לקומדיה המצליחה "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם". עלילת הסרט מתחילה בדיוק היכן שנעצרה עלילת הסרט הראשון. זה יום ההולדת ה-101 של אלן וכמה בקבוקים של משקה רוסי בשם "פולקסודה" מספיקים כדי להצית את העניין ולהוביל למסע משעשע. המשחק והדמויות בסרט חזקים ורוברט גוסטפסון כובש; המבנה שלו לעומת זאת חלש - הנרטיב מבולגן ולא מפוקס וזמן רב מתבזבז ללא סיבה על שחקני משנה שמחווירים ליד הופעתו של רוברט. כמו הרבה סרטים הוא לא מצליח להשתוות לסרט הראשון. אם אהבתם את הסרט המקורי, ככל הנראה הסרט השני יספיק לכם כדי ליהנות מהבדיחות המתמשכות שהוא מספק בדיוק כמו בקודמו.