פסטיבל ירושלים: יורש הקעקועים, ברונו רידאל, חופש מוחלט ועוד

יורש הקעקועים

מבקר: מתי לנג

העיר העתיקה בירושלים היא כר בלתי נדלה לסיפורים אנושיים. החל מהכניסה בשער יפו ועד לדוכני הפיתות ברובע המוסלמי, נדמה שכל טיול בעיר העתיקה חושף סיפור או דמות חדשה ומרתקת. הסרט התיעודי החדש של אורית אופיר רונאל, "יורש הקעקועים", מעניק לנו עוד אחד מהסיפורים המדהימים הללו. הסרט עוסק בשושלת משפחתית ארוכת שנים של מקעקעים נוצרים שעובדים בעיר העתיקה. בחנות קטנה ברובע הנוצרי, משפחת צלבנים נוצרים מגיעה בכדי לחרוט על עורם גלופות מרהיבות בעלות אופי דתי. ואסים רזוק, היורש של שושלת זו, מגלה כי אין בידיו את כל הגלופות שמופיעות בספר הגלופות שקיבל מידי אביו. רזוק יוצא למסע בכדי לגלות מי מחזיק את הגלופות האבודות.

הצלחתו של הסרט נובעת מהמבנה הראשומוני שהוא מאמץ לעצמו. "ראשומון", סרט הסמוראים הקלאסי של אקירה קורסאווה, בנוי במבנה של ספירלה, כאשר הסיפור שעומד במרכז הסרט מתגלה מחדש ומתעבה עם כל דמות חדשה שמוסיפה את עדותה. ממש כך פועל סרטה של רונאל: אנו מתחילים עם נקודת מבטו של ואסים באופן בלעדי, אך עם ההתקדמות הסרט דמויות שונות ומגוונות מהמשפחה מספרות את גרסתן, משתפות את הקהל על דעתן בנוגע לתעלומה. כך אט אט הולכת עלילת הסרט ומעמיקה, מתעבה באופן מאוזן ועדין.

יחד עם זאת, הסרט אינו יוצר טלטלה של ממש בגלל שסופו אינו מספק. התעלומה שעומדת במרכז הסרט אינה מגיעה לכדי סיום או פתרון מלא. זו בדיוק הסכנה בבניית סרט תיעודי על בסיס נרטיב: בניגוד לסרט העלילתי, ליוצרי הסרט התיעודי אין שליטה על המציאות, ולעיתים המציאות לא מגיעה לכדי סיום מספק. אבל סרט דוקומנטרי גם נוטה להכיל בתוכו דמויות שאפילו התסריטאי המבריק ביותר לא היה יכול ליצור. סרטה של רונאל עמוס בשלל דמויות ומצבים מדהימים שנדמה שבשבילם נברא הקולנוע התיעודי.

פריז, הרובע ה-13

מבקר: רון פוגל

סרטו החדש של הבמאי הצרפתי המוערך ז'אק אודיאר ("נביא", "חלודה ועצם") מבוסס על סיפורי קומיקס המשתלבים זה בזה ברובע ה-13 בפריז (שם בין היתר נמצא רובע ה"צ'יינהטאון" המקומי). לי הרגיש הסרט כמו יצירה וודי-אלנית, רק בלי ההומור ובלי מוזיקת ג'אז אבל עם הרבה תחכום ורגש ובעיקר אמירה על עולם וירטואלי שמתנהל דרך מסכים ודרך סימולקרות שונות ומשונות.

העלילה מספרת על בחורה סינית שמתאהבת בדוקטורנט, הוא מתאהב בסוכנת נדל"ן ביישנית שבעצמה מתאהבת בנערת ווב-קאם סקסית. המשחק הנהדר, במיוחד של נעמי מרלן הזכורה מ"דיוקן של נערה עולה באש" (וזה לא מפתיע כשמגלים שאחד מתסריטאיות הסרט היא סלין סיאמה שביימה את מרלן באותו סרט) והתסריט המתוחכם בצירוף צילום יפהפה בשחור-לבן כבשו אותי ונכנעתי טואטלית לקסמו של הסרט. יצירה מאתגרת ובעיקר נוגעת ללב. הקרנה נוספת: יום חמישי 2.9 בשעה 21:45 בקולנוע לב סמדר בירושלים.

ברונו רידאל

מבקר: אלעד שלו

מה עובר במוחו של רוצח קר מזג? סרטים רבים ניסו להעביר לנו את המתרחש בנפשם של אנשים מסוג זה, כזה הוא גם "ברונו רידאל", סרט הביכורים של וינסנט לה-פורט, שייחודו הוא בהצגה נוקבת ואכזרית של נער תאב דם משחר ילדותו ופירוט שנדיר לראותה בסרטים של רצח של ילד תמים. ברונו רידאל (דימיטרי דורה בהופעה מצמררת) הוא נער בן 17, שרצח את בן השכנים ביער סמוך ומסגיר עצמו לרשויות. עלילת הסרט, המתרחשת בדרום צרפת בשנת 1905 ומבוססת על סיפור אמיתי, מגוללת את עדותו בפני שלושה אנשי מקצוע שמנסים לקבוע לגבי כשירותו הנפשית. רידאל מספר כיצד מילדותו חלם לרצוח את בני כיתתו, מפרט את השילוב שיצר במוחו בין אוננות ורצח, מתוודה על ההתעללות המינית שעבר בידי רועה צאן ועל ניסיונו לעצור את תאוותיו באמצעות לימודים במוסד נוצרי לכמרים צעירים

זהו סרט קר ומוקפד שמציג לנו את העובדות ונותן לנו לנסות לבאר את פשר התנהגותו של הנער. הצגת ההתעללות המינית והרצח של הילד הם נדירים בפירוטם בקולנוע, כאשר יוצרים מעדיפים בדרך כלל להסיט את המצלמה כשמדובר בילדים. לה פורט עושה כאן מהלך מתוחכם עבור צופים חובבי סרטי מתח ורוצחים סדרתיים שבאו לספק את תאוות הדם הקולנועית שלהם. הוא מראה את ההשלכות החמורות של המעשה וגורם לנו להרהר מחדש בחיבה שלנו לסיפורים מסוג זה, כאשר אנו חוזים בתוצאות האכזריות על הקורבן התמים והטהור ביותר שיש – ילד.

הקרנה נוספת: יום שבת 4.9 בשעה 16:30 בסינמטק 1.

[*]

רופא הלילה

מבקר: אלעד שלו

מיקאל הוא רופא לילה שעובד בשכונות העוני של פריז. הוא לא מרוויח שכר גבוה יחסית לעמיתיו, מזניח את משפחתו ואף מסכן את עבודתו כשהוא מחלק תחליפי סם נקיים בחינם לנרקומנים. הסרט עוקב אחר יממה של הרופא בה כל החזיתות השונות בחייו מתנגשות, במיוחד כשהוא מסתבך (לפחות כך הוא חושב) עם סוחר סמים שמכריח אותו דרך בן דודו למכור משכך כאבים חזק וממכר בשם פנטניל.

סרטו של אלי וייז'מן הוא סרט מהודק בן 80 דקות, שעוקב אחר אדם טוב שנאלץ להתמודד עם העולם הקשוח שמסביב, לעיתים גם תוך הפעלת אלימות. זוהי דרמת מתח קומפקטית בעלת מסר חברתי, שגם אם אינה מותירה חותם זמן רב לאחר הצפייה, היא מעניינת לכל אורכה וגם כוללת תצוגת משחק מוצלחת של של ונסן מקיין כרופא ששם את טובת מטופליו לפני טובתו וטובת משפחתו.

[*]

חופש מוחלט

מבקר: אלעד שלו

רבות עסקו בעבר ברדיפתם של הנאצים אחר הומוסקסואלים במלחמת העולם השנייה, דוגמת המחזה והסרט המוצלחים "עקומים". אולם מה קרה לאותם אנשים לאחר המלחמה? בעוד אנו רגילים לחשוב על גרמניה המזרחית כמקום שמרני בו האזרחים נתונים למשטר נוקשה ואכזר, גרמניה המערבית שלאחר המלחמה נתפסת כמקום מערבי ופתוח יותר. אולם הסרט המוצלח "חופש מוחלט" מציג כיצד גורלם של גייז בה היה עגום לא פחות והם נרדפו ונשלחו לבתי הכלא בשל נטייתם. באחד המקרים בסרט אף מציע האסיר לחברו לברוח לגרמניה המזרחית.

העלילה עוקבת אחר שלוש תקופות מאסר שונות בין 1945 עד אמצע שנות ה-70 של אסיר גאה בשם האנס (פרנץ רוגובסקי, "טרנזיט"). האנס היה אסיר במחנה ריכוז ונשלח ישירות ממנו לבית הכלא בשל נטייתו. הסרט מזגזג בין התקופות השונות, קדימה ואחורה, עוקב אחר מערכות היחסים שמפתח האנס בבתי הכלא עם אסירים שונים ובמיוחד אחר הקשר המורכב שלו עם אסיר הומופוב בשם ויקטור (גאורג פרידריך) שנותר בכלא לאורך כל אותה תקופה ומפתח עם האנס קשר שמתחיל בשנאה ומתקדם למקום שונה לחלוטין.

סרטו השני של הבמאי והתסריטאי האוסטרי סבסטיאן מייזה אינו קל לצפייה, אך יש בו גם לא מעט רוך והומניות בתיאורו את קשריו של האנס, שכל רצונו הוא להיות הוא עצמו ואינו מתקפל בפני המערכת השמרנית והאכזרית. רוגובסקי מהפנט בתפקיד הראשי, מלאכת התסריט המורכב שנע בין התקופות מרשימה ביותר וסצנת הסיום שמציגה את החופש המיוחל לו כמה האנס (והקבלתו הוויזואלית למתרחש בין כתלי הכלא) אל מול הרצון באהבה תישאר אתכם לאורך זמן. זהו אחד הסרטים המוצלחים ביותר שמציגים בפסטיבל ירושלים ושווה לצפות בו.

הקרנה נוספת: יום שישי 3.9 בשעה 14:45 בקולנוע לב סמדר, ירושלים.

לאתר פסטיבל הקולנוע ירושלים >> לחצו כאן. לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים >> לחצו כאן

הצביעו לסקר - מה פסטיבל הקולנוע האהוב עליכם בישראל >>

מה פסטיבל הקולנוע האהוב עליכם בישראל? ירושלים חיפה דוקאביב ערבה הקולנוע הגאה קולנוע דרום סרטי סטודנטים אחר
שלח/י