Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: 28 יום אחרי

28 יום אחרי - ביקורת די וי די

מאת: טמיר כהן

04/01/2004

שלח לחבר הוסף תגובה

לאחרונה יצא לספריות הדי וי די בארץ סרטו המפחיד והמצמרר של דני בויל "28 יום אחרי". סרט מדע בדיוני, דל תקציב, ללא אפקטים ויזואלים אבל אפקטים פסיכולוגיים. טמיר כהן, איש הדי וי די של אתר "סרט", ראה, התרשם וממליץ.סרטו החדש של הבמאי דני בויל עורר ציפיות גדולות. למי שלא יודע, בויל הוא הבמאי של הסרט המצליח "טריינספוטינג", שאמנם אח"כ ביים גם את הסרט "החוף" עם ליאונרדו די-קפריו, אך נוטים לסלוח לו על נפילה זו. התנסותו עם סיפור מתח בדיוני על העולם לאחר שואה ביולוגית, שהשמידה את רוב האנושות, העלה את רף הציפיות מהסרט הזה. סרטים אפוקליפטיים על שואה כלשהי, שמשמידה את רוב אוכלוסיית העולם וסרטים על זומבים, הם בדרך כלל סרטים מגעילים למדי ורובם לא מצליחים לחדש כלום לעומת קודמיהם או באמת להצליח, רובם מתאימים רק למכורים לז'אנר האימה. מעניין לראות האם דני בויל יצליח להתעלות על הז'אנר.

בסרט, 28 יום לאחר שפעילי זכויות בע"ח שחררו ממעבדה קופים נגועים בוירוס מסתורי, מתעורר ג'ים (סיליאן מורפי) מתרדמת בבית חולים לונדוני ומגלה עיר נטושה לגמרי. לאט לאט, הוא מתחיל לפגוש באנשים הנגועים במחלה ואלו רודפים אחריו אחוזי אמוק ומנסים להורגו. במסלול בריחתו הוא פוגש ניצולים נוספים, אשר מסבירים לו כי הוירוס עובר בדם, כי בריטניה כולה נגועה וכי אין דרך לדעת אם העולם שרד בכלל. לאחר הרפתקאות שונות, ג'ים נשאר עם אישה שחורה בשם סלינה (נעמי האריס) ועם אב ובתו (ברנדן גליסון ומגאן ברנס) שהם פגשו במקרה. הארבעה יוצאים למסע הישרדות, בעקבות קליטת שדר רדיו, הקורא לניצולים להגיע למקום בו הצבא מתארגן להילחם במגיפה. הם יוצאים למסע בלי כל דרך לדעת ממתי השדר, האם החיילים שרדו לאחר כל הזמן הזה והאם השדר עדיין רלוונטי.

סרט המשלב מצד אחד שואה ביולוגית, אשר השמידה את רוב אוכלוסיית בריטניה ואולי גם את רוב אוכלוסיית העולם ומצד שני רדיפת אנשים ע"י זומבים אלימים הנגועים בוירוס קטלני. הסרט מצולם במצלמה דיגיטלית ולא בפילם והצילום תזזיתי ומגורען לפרקים, דבר התורם למראה המיוחד המציאותי והקר של הסרט. מעבר לסיפור האימה עטור הזומבים, הדם והאלימות, הסרט מהווה משל על אופייה של החברה האנושית ויש לו מסר ברור לגבי אופיים האלים של בני האדם ולגבי המלחמות. הריקנות של העולם שנחרב, הנופים המדהימים בדרך, הקצב האיטי והשקט, רק מהווים הכנה לבאות ומחזקים את המסר שנובע מהמשך הסרט. קטע הפתיחה, אשר מציג את לונדון הנטושה, הריקה מאדם, הוא פשוט מדהים, מהיפים שנראו על מסכי הקולנוע. המשחק של השחקנים הראשיים משלים את היצירה בצורה אמינה וטובה. לצערי, הסרט אינו מצליח לבנות עלילה סגורה היטב, אשר מצליחה להחזיק עד הסוף ומעבר לאווירה המיוחדת והניגודית שהוא יוצר והמסר החשוב שהוא מעביר, הסרט נמרח ומשעמם לפרקים ואף מגעיל באלימותו. למרות זאת, יש בסרט הזה הרבה מעבר לסרטי זומבים או לסרטי הנבואה האפוקליפטיים הרגילים, בעיקר הודות לויזואליה המיוחדת שלו.

לסיכום, הסרט עצמו מותח, מפחיד, בעל ויזואליה ייחודית ומסר מעורר מחשבה, אך אינו מצליח לרגש ולהחזיק עד הסוף. עדיין, מדובר ביצירה מקורית ומעניינת שכדאי לראות.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »