Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: שבעה על אימא

מוות הוא נושא קצת בעייתי לסרט, שכן הוא מצב של אין, וקשה להעביר "אין" אל המסך. עדיין, מוות הוא נושא פופלארי למדי בקולנוע בכלל ובדוקומנטרי הישראלי בפרט. העיסוק במוות הוא לפעמים במתים עצמם, אבל הרבה פעמים המוות של אדם מסוים משמש כמטאפורה לחיים של אלו שנותרו מאחור, ועוזר להם לבחון את חייהם שלהם.

מות אימה של יעל קציר נותן לה הזדמנות לפשפש בעברה של האימא ולבחון את יחסיה עימה, יחסיה עם אביה, ובכלל לבחון את יחסי ההורות לאורך הדורות במשפחה. הסרט מתרחש כולו במהלך השבעה ועוקב אחרי קציר שמעבירה את השבעה עם שני אחיה. דרך הסיפור של משפחת רבאו, אנו מתוודעים לקשיים שהיו לקציר בהמלך הילדות ואיך זה משפיע על הדורות הבאים.

נגישות הטכנולוגיה בימינו נותנת לכל אחד את היכולת לאחוז מצלמה ולהציג את מרכלותו ומשנתו לעולם אך לרוב זה נראה כמו שזה נשמע: חובבני, מרושל ולא רציני. אבל את המצלמה של קציר אוחז בנה דן, שלפני 8 שנים זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים על "יצאתי לחפש אהבה תיכף אשוב", ונדמה שהוא עוד לא שב, כי קולו הייחודי לא נשמע מאז כמעט, למעט פרוייקטים קטנים פה ושם.

כל פעם שהוא אוחז במצלמה ומצליף שאלות באימו, הסרט נעשה רציני ואינו מתפקד כעוד סרט אבל והעלאת זכרונות משפחתי. הוא לא מרפה מאימו, וכמו ילד שלא מקבל את הצעצוע שהוא רוצה, הוא לא יוותר לה עד שיקבל את התשובה לשאלה שלו. נדמה שהעקשנות שלו משתלמת שכן הוא מצליח להביא את אימו ואחותו לגרשו מהחדר ולהשאיר את המצלמה דולקת בזמן שהן מדברות. כנראה שהנוכחות שלו חזקה יותר מזו של המצלמה ובעלת השפעה אדירה על משפחתו.

האם והבן משמשים בסרט כמין יריבים ואוהבים שמנווטים את הסרט בין החמימות הייקית של אביה של הבמאית, לבין הקרירות והריחוק הצברית של אימה. דן בנה, שואל את השאלות הקשות, אלו שלא נעים לשאול, והאם מצידה, לא מוכנה לענות, וישנם מקרים בהם שתיקה אומרת המון.

בהקשר של הבן דן, ניתן לראות איך עשיית "יצאתי לחפש אהבה תיכף אשוב" באמת שינתה אותו. שכן צילומי "שבעה על אימא" נעשו בשנת 95, וכך גם סרטו שלו. "בשבעה של אימא" הוא ציני, קר ולא מתחשב. קורא לאחותו צבועה כי היא בוכה עם מות האם, ומגדיל ואף ישן במיטתה של סבתו המנוחה לאחר השבעה. קשה להעלות על הדעת שזהו אותו אדפ, ואף ייתכן שתהליך ההתבגרות החל עם מות הסבתא והגיע לשיאו עם הצילומים של סרטו האישי.

סרטים משפחתיים כאלו מעלים לפעמים את השאלה, מה לי ולאבל של המשפחה הזו? כל הסיפורים על האם וגדודי מגיני השפה העברית בהם לקחה חלק פעיל, סיפורי הייקים מול הצברים ועוד אנקדוטות משעשעות, זוהי בסך הכל עוד משפחה תל אביבית אחת מתוך אלפים. אבל איפושהו בעיצומו של הסרט אתה מתחיל לבחון את משפחתך שלך ביחס לגיבורי הסרט, וזוהי אולי האחת הסיבות למה אנחנו רואים סרטים – להתרגש ולהרגיש. העובדה שהוא גורם לנו לבחון את עצמנו ולא רק מציג את תחושותיה של הבמאית, מוציא את הסרט הזה מן הקלישאתיות של סרטי האבל להם אנחנו כל כך רגילים במחוזותינו, ומעניק לו איכות מיוחדת.

שבעה על אמא - היום, חמישי, 12/1, ב-22:00, ערוץ yesדוקו