הזמן של קידמן: הסרטים הגדולים של ניקול קידמן

ניקול קידמן בת ה-51 נחשבת אחת השחקניות הטובות, היפות והמוערכות ביותר בעולם. קידמן עברה כברת דרך ארוכה עד שהגיעה למעמד זה. כעת אנו יכולים לראות אותה על המסך בלא פחות מארבעה סרטים: "הרסנית", עליו היא מועמדת לגלובוס הזהב על משחקה; "ילד מחוק" הדרמטי; סרט האקשן "אקוומן" בתפקיד קטן כמלכת אטלנטיס ובסרט "אפ-סייד" הקומי. בנוסף תשחק בעונה השנייה של הסדרה המצוינת (שהיא מפיקה עם ריס ווית'רספון) "שקרים קטנים גדולים". הספק גדול ויפה למישהי בגילה, כשעד לפני מספר שנים הוליווד הייתה מסתפקת בלתת לנשים בגילה תפקידי משנה קטנים.

קידמן האוסטרלית התחילה את צעדיה הראשונים בעולם הקולנוע בגיל 14 בסרט אוסטרלי זניח ואחריו פרצה לתודעה בסרט הנעורים "חבורת ה-BMX". בתחילת שנות העשרים לחייה, עברה לעולם המבוגרים כאשר לוהקה לסרט המתח האוסטרלי "סיכון רטוב" לצד סם ניל. מאוחר יותר, על סט הסרט "ימי הרעם", הכירה והתאהבה בבעלה דאז, טום קרוז. השניים נחשבו בזמנו לאחד הזוגות היפים, החזקים והיציבים ביותר בהוליווד. ואף שיחקו יחד בסרט "הרחק מכאן" ובסרטו הפרובוקטיבי של סטנלי קובריק, "עיניים עצומות לרווחה". השניים היו נשואים כמעט עשר שנים ואימצו יחד שני ילדים עד שהתגרשו. נראה כי הפרידה מקרוז עשתה לה רק טוב ופתחה לה דלתות לתפקידים משמעותיים. מאז הספיקה קידמן לקטוף את פרס האוסקר הנכסף, להתחתן עם המוזיקאי קית' אורבן, להביא שני ילדים משלה ולהמשיך לקטוף מחמאות ופרסים על תפקידיה בסרטים ונראה כי היא רק משתבחת עם השנים.

קבלו הצצה לחמישה מהסרטים הטובים של קידמן:

פיתוי קטלני (1995)

סרט דרמה סאטירי בבימויו של גאס ואן סנט (מילק"). בסרט מגלמת קידמן את סוזן סטון, אישה יפה שגרה עם בעלה בפרברים ומנהלת אורח חיים בורגני. סוזן מגישה את תחזית מזג האוויר בחברת כבלים, אך חולמת לפרוץ לעולם התקשורת בגדול וכל האמצעים כשרים בעיניה. היא עובדת על הפקת סרט על תלמידי התיכון בעיירה ובצורה נחושה וקרה, היא מצליחה לפתות את אחד התלמידים (חואקין פניקס באחד מתפקידיו הראשונים והטובים) לבצע את כל מבוקשה, גם הדברים הנוראים ביותר. סרט מעניין ומצמרר בעל ביקורת קשה על עולם התקשורת ותרבות הידוענים. הסרט שחשף את יכולות המשחק של קידמן ועליו זכתה בפרס גלובוס הזהב לראשונה. לפניו היא שיחקה בסרטי אקשן ובתפקידים לא משמעותיים והכירו אותה בעיקר כבת זוגו של טום קרוז.

מולן רוז' (2001)

סרט מוזיקלי ורומנטי בבימויו של באז לורמן (”גטסבי הגדול") שגרם לסחף הוליוודי בהפקות סרטים מוזיקליים (הבא בתור היה "שיקגו" בשנת 2002 שגרף את האוסקר לסרט הטוב). הסרט מגולל את סיפורו של כריסטיאן, מחזאי מתחיל (איאן מקרגור בהופעה סוחפת ומרשימה) שמתאהב בסאטין, זמרת-רקדנית שחולמת להיות שחקנית. בעקבות חוסר הבנה, סאטין חושבת שכריסטיאן הוא דוכס ומנסה לפתותו, אך כשהוא שר לה – היא מתאהבת בו. הם מעלים יחד הצגה ולאורך הסרט הם מנסים להתגבר על כל המכשולים כדי להיות יחד עד הסוף המר. בסרט זה קידמן הראתה כי מעבר להיותה שחקנית טובה, היא גם בעלת יכולות ווקאליות טובות. היא זכתה בפרס גלובוס הזהב והייתה מועמדת לאוסקר על תפקידה אך הפסידה אותו להאלי ברי.

השעות (2002)

סרט דרמה בבימויו של סטיבן דלדרי ("נער קריאה") המתאר שלוש נשים בשלוש תקופות חיים שונות (שנות העשרים, שנות החמישים ובתחילת המאה ה-21), שהספר "מרת דאלויי" מחבר ביניהן. קידמן מגלמת את המשוררת וירג'יניה וולף בזמן כתיבתה את ספר זה בשנות העשרים ואת שתי הנשים בתקופות הנוספות מגלמות השחקניות המעולות מריל סטריפ וג'וליאן מור. בשביל לגלם את דמותה של המשוררת הידועה, קידמן כיערה את עצמה באמצעות אף ארוך שהודבק לה, על מנת לשוות לעצמה מראה אותנטי למשוררת וולף. בתקופה זו נאבקה המשוררת במחלת נפש שבסופו של דבר הכריעה אותה והביאה למותה בדמי ימיה. אחת הסצנות המרגשות והקשות בסרט היא רגע התאבדותה בנהר באמצעות טביעה. על תפקיד זה קיבלה קידמן את האוסקר לראשונה (ובפעם היחידה עד כה).

דוגוויל (2003)

סרטו השערורייתי של הבמאי לארס פון טרייר ("מלנכוליה"), שנחשב ליוצר חשוב ובו-זמנית שנוי במחלוקת. סרטיו בשנים האחרונות תמיד עוררו שערוריות בשל תכניהם הקשים והמסר החברתי החזק שהם מעבירים. הסרט מתאר את גרייס (בגילומה של קידמן) שנמלטת מהמאפיה ומתחבאת בעיירה בשם דוגוויל. הסיפור מסופר נקודת מבטו של אחד התושבים, טום, שרוצה להיות סופר. אנשי העיירה מחפים על גרייס בתמורה לביצוע מטלותיהם. בהמשך המטלות הופכות רבות, מתסכלות ואף מיניות וגרייס מנסה לברוח מהעיירה. לאחר שניסיונה אינו צולח, אנשי העיירה קושרים אותה כמו כלב וכל הגברים בעיירה (פרט לטום) אונסים אותה. לאחר שטום מנסה לקיים עמה יחסי מין והיא מסרבת הוא מדווח עליה למאפיונרים והם מגיעים לאסרה. אז מתגלה כי גרייס היא בעצם בתו של המאפיונר שלא רצתה לרשת אותו. אך אחרי ההתנסות האכזרית שעברה בדוגוויל, היא מבינה כי טבע האדם הוא רע מנעוריו ומקבלת על עצמה את תפקידה. וכמובן שנקמתה בתושבי העיירה מגיעה ובגדול. לדעתי זהו אחד התפקידים החזקים ביותר שקידמן גילמה. רמת ההשפלה שחוותה בסרט בו היא קשה ביותר, אך קידמה את המסר הציני של פון טרייר על אכזריותה של החברה.

סארו הדרך הביתה (2016)

סרט דרמה ביוגרפי המבוסס על סיפורו האמיתי של סארו ברירלי, בבימויו של גארת' דיוויס ("מרי מגדלנה"). הסרט מתאר את סארו (דב פטאל) ילד קטן שחי בהודו שלילה אחד נרדם ברכבת ומוצא עצמו במרחק אלפי קילומטרים הרחק מביתו. סארו מצליח לשרוד ומנסה לחפש אחר משפחתו, אך נלקח למשפחה אומנת באוסטרליה. שם הוא גדל במשך 25 שנה על ידי הורים מאמצים (ניקול קידמן מגלמת את האם, סו). סארו חי חיים טובים ומגשים את עצמו עד שבאמצעות גוגל והזיכרונות שמציפים אותו, הוא מצליח לשחזר את המסלול שעבר ברכבת בילדותו ולהגיע למחוז חפצו. הוא סוף סוף מצליח להגיע לעיר הולדתו ולפגוש את משפחתו, אותה לא ראה כל כך הרבה שנים.

הדמות שגילמה קידמן החליטה שלא להביא ילדים לעולם על מנת לאמץ ילדים שלא התמזל מזלם להיוולד למשפחות בעלות יכולת. אפשר להבין את החיבור של קידמן לתפקיד זה, שכן לפני שהביאה לעולם שני ילדים משלה (עם בעלה כיום, קית' אורבן), היא אימצה בעברה שני ילדים עם בעלה לשעבר (טום קרוז). דמותה בסרט היא של אם דואגת, רגישה, שהבינה את רצונו של בנה לחזור לעברו, למשפחתו וניסתה לעזור לו להגיע לשם. על תפקידה המרגש בסרט הייתה מועמדת לאוסקר והפסידה לוויולה דיוויס.