חדשות קולנוע וסרטים

Seret מהעבר: 60 שנה ל"ז'יל וג'ים"

מדור Seret מהעבר
Seret מהעבר: 60 שנה לז'יל וג'ים
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
60 שנה עברו מאז שיצאה קלאסיקת "הגל החדש" אודות משולש האהבה הטראגי בין שני חברים ואהובה אחת שתופסת את מחשבתם וליבם במשך 25 שנה. אבל למרות שאחד מסרטיו המפורסמים ביותר של פרנסואה טריפו מסמל את רוח הקולנוע הצרפתי של 'הגל החדש' של שנות ה-60, "ז'יל וג'ים" מרגיש על-זמני – כמו האהבה בה הוא עוסק.
ב-1955, כשפרנסואה טריפו היה מבקר קולנוע בכתב העת המשפיע "מחברות הקולנוע" ("Cahiers du Cinema") - בן 23 בלבד - ובילה את מרבית זמנו בהפצת שבחים לאלפרד היצ'קוק ולניקולס ריי, הוא נתקל בספרו האוטוביוגרפי החדש של הנרי פייר-רוש, אמן ותיק בן 74. הספר הותיר אותו כה המום, עד שהוא הכריז בכתב – "אם אי פעם אעשה סרטים, 'ז'יל וג'ים' יהיה בבטיחות אחד מהם".

7 שנים מאוחר יותר, ועם יותר ממאסטרפיס אחד ביד (ביניהם "400 המלקות" ו"תירו בפסנתרן"), הנבואה התגשמה. "ז'יל וג'ים" ("Jules et Jim") הפך ללהיט לאומי (למרות בקשת השלטונות להגביל אותו לצפייה מגיל 18 בשל תכנים "לא מוסריים") ובינלאומי; זכה לשבחים מגיבוריו של טריפו הצעיר – המחזאי ז'אן קוקטו והבמאי ז'אן רנואר – ומגיבורי הספר עצמו – רוש וההשראה לדמות הראשית קתרין, הלן הסל; ונותר חקוק לעד בזיכרון הקולנועי העולמי בתור אחת מהיצירות החשובות ביותר שיצאה מהקולנוע הצרפתי. מה הופך את "ז'יל וג'ים", גם במרחק 60 שנה, לסרט כה אפקטיבי? אולי זה השימוש היצירתי שלו בכל אמצעי קולנועי – מצילום ועד "וויס-אובר" – ואולי זו דווקא ההבנה שלו את רדיפתנו אחרי אהבה לנצח, עד כמה לא מושגת ולא מושלמת שהיא תהיה.



"ז'יל וג'ים" מביא את סיפורם של שני חברים בוהמיינים טובים בראשית המאה הקודמת – ז'יל (אוסקר ורנר האוסטרי, ששיתף פעולה מאוחר יותר עם הבמאי ב-"פרנהייט 451") וג'ים (אנרי סר), שניהם סופרים בתחילת דרכם. ז'יל – אוסטרי ביישן ופאסיבי, וג'ים – צרפתי גבוה ועדין, משלימים זה את זה; כ"דון קישוט וסאנצ'ו פאנצ'ו", כמו שהם מגדירים את עצמם, הם נהנים לצטט אחד לשני את אמרותיהם של בודלר ושייקספיר ולחזר – בכישלון ניכר – אחר בנות, אבל רק כשאשת האצולה קתרין (ז'אן מורו) נכנסת לחייהם, השניים מתעוררים לחיים. קתרין, שעוברת בהנאה בין תדמית אנדרוגינית של "אחד מהחבר'ה" לזו של "פאם פאטאל", לא עוזבת את מחשבותיהם של ז'יל וג'ים, גם כשמלחמת העולם הראשונה מפרידה ביניהם. בתום המלחמה, כשקתרין נישאת לז'יל באושר, נדמה שמשולש האהבים נגמר, אך חזרתו של ג'ים לתמונה מוכיחה כי ההפך הוא הנכון.

כמי ששנים טען כנגד (יחד עם שאר חברי "הגל החדש") העיבודים הקולנועיים הפומפוזיים והריקים מתוכן של יצירות ספרותיות ותיאטרליות צרפתיות – שהגדירו במשך זמן רב את הקולנוע הצרפתי, מנכס לעצמו טריפו חזרה ב"ז'יל וג'ים" את 'הסרט התקופתי'. אצל טריפו, סרט תקופתי אינו אומר התנהגות דרמטית, ציות לחוקי המוסר של התקופה ונרטיב פשוט, אלא דווקא הזדמנות לשלב את השינוי היצירתי והרוחני שהביא איתו העשור החדש לצרפת – שחרור יצירתי, מיני, פוליטי, מגדרי – עם העבר הלא פחות סוער של המדינה, שתמיד נשמר בצללים. כך, קתרין אינה מתוארת כעקרת בית מסורה, אלא כאישה שמנסה לסגל לעצמה "חופש גברי" ולתפוס כמה שיותר מהחיים, ואילו הדיאלוגים בין ז'יל וג'ים – גם אם הם על נושאים די תקופתיים ("מלחמת החפירות", לדוגמה) – נשמעים כאילו יצאו ממחברתו של בוהמיין צרפתי של שנות ה-60 יותר משל אריסטוקרט 40 שנה קודם לכן.

מי שמייצגת יותר מכל את השחרור והשינוי שמקיף את סרטו של טריפו היא ז'אן מורו, שגורמת לפעמים לתהות במהלך הצפייה בסרט למה הבמאי לא קרא לו "קתרין". מורו, שהלכה לעולמה לפני כ-5 שנים, מגלמת בתוכה רגשות כה רבים ושונים, עד שאנו יכולים לנטור לה טינה בסצנה אחת, ולהזדהות עם כאבה העצום דקה לאחר מכן. בהופעתה הנהדרת (אין פלא שאורסון וולס קרא לה פעם "השחקנית הטובה ביותר בעולם") מורו מגלמת את האמת העצובה ביותר לגבי מעמד האישה, שאף פעם לא באמת השתנה – לסטות ממודל "האישה האוהבת והנאמנה", אפילו במילימטר, יכול לעלות לך בכל כיוון חייך.

"ז'יל וג'ים" הוא גם לא פחות סרט על אובססיה מאשר סרט על מעמד האישה. טריפו משתמש בכל האמצעים הנודעים של סרטי 'הגל החדש' – מצלמה קלת משקל שמשדרת דינאמיות (בה השתמש הצלם ראול קוטאר, שגם עבד רבות עם חברו של טריפו – ולאחר מכן אויבו – ז'אן לוק גודאר), "פריז-פריימים" (פריים מוקפא) על רגעים קטנים, שימוש בקטעי ארכיון, שוטים פסטורליים ארוכים, קריינות מונוטונית (ע"י מישל סובור, שהלך לעולמו ממש השבוע בגיל 86) שמשלבת בין רגשות פנימיים עזים לבין עניינים של הא ודא, מוזיקה אפקטיבית ומשתנה אבל לא רגשנית טיפוסית (הפסקול של ז'ורז' דלרו לסרט הוכתר כאחד מ"עשרת הפסקולים הטובים ביותר" ע"י המגזין "טיים" לפני כעשור; השיר שכתב לסרט ושמורו שרה, "Le Tourbillon" - "הסופה" - הפך ללהיט בפני עצמו) – כדי להעביר לנו איך אהבה חסרת פשרות יכולה להעביר כמה שנים טובות בדקה, לגרום להן להרגיש כמו חלום, אך גם אולי להשכיח מאיתנו את העובדה שהיא אולי לא הכי אפשרית.



את האותנטיות והיצירתיות של "ז'יל וג'ים" תוכלו למצוא בערך בכל סרט שניסה לעשות "דבר אחר" מאז – מ"החברה' הטובים", בו מרטין סקורסזה, מעריץ גדול של הסרט, ניסה להעביר לדבריו את "הגישה החצופה של הסרט לקונבנציות קולנועיות לגישה הגנגסטרית כלפי העולם" ועד קלאסיקה מודרנית צרפתית – "אמלי" – שכוללת מספר שוטים מסרטו של טריפו בסצנת אולם הקולנוע בסרט, אולי כדי להקביל בין אותה חופשיות ייחודית של קתרין לבין זו הגדולה עוד יותר של אמלי.
טריפו, לצערנו, לא זכה לחזות למחוות ולנוכחות של סרטו תחת כל עץ רענן – הוא הלך לעולמו לפני כ-38 שנים מגידול סרטני במוחו - אך אותה ההבנה של כאב האהבה, וההתייחסות המתוקה-חמוצה לו, נשארת טרייה בלבבותיהם ובמוחותיהם של מעריצי קולנוע, וכנראה גם תישאר אחרי שאנחנו כבר לא נהיה כאן. אחרי הכל, כפי שאמר הפילוסוף ז'אן-פול סארטר, "האמנות הטובה ביותר עוסקת בחלוף הזמן".

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן
דניאל עמיר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
רלוונטי
ז'יל וג'ים (עמוד סרט)
 
חיפוש בארכיון 2022
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
2020
2021
2022
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Minions The Rise of Gru1המיניונים 2: עלייתו של גרוציון גולשים10 / 9.5ציון מבקרים5 / 3.0
Persian Lessons2שיעורים בפרסיתציון גולשים10 / 9.3ציון מבקרים5 / 3.3
Rise3בתנועהציון גולשים10 / 9.1ציון מבקרים5 / 2.5
Elvis 20224אלביסציון גולשים10 / 8.9ציון מבקרים5 / 3.1
Mestari Cheng5מאסטר שף צ'נגציון גולשים10 / 8.8ציון מבקרים5 / 3.2
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט