אוסקר 2023: זה מה שחשבנו על המועמדים לסרט הבינל הטוב ביותר

גרמניה – "במערב אין כל חדש" : לטעמי הסרט הזר הטוב ביותר שיצא בשנה האחרונה. אפוס מלחמתי מדהים ומטריד של אדוארד ברגר על החיילים הגרמנים בקרב החפירות המדמם של מלחמת העולם הראשונה. יש בסרט כמה סצנות אקשן שומטות לסת ומסר הומני ואנטי מלחמתי מובהק. הפקה מגלומנית של נטפליקס ששווה את הכסף שהושקע בה. זוהי גרסה שנייה לסרט שזכה באוסקר ב-1930, עיבוד מפואר לרומן של אריך מריה רמרק מ-1928.

ארגנטינה – "ארגנטינה 1985": סנטיאגו מיטרה מביא למסך את סיפור משפטם של ראשי הצבא בארגנטינה של שנות ה-80 .ריקרדו דארין, בעיניי גדול שחקני ארגנטינה (שהשתתף בסרט זוכה האוסקר "הסוד שבעיניים"), מגלם את התובע הראשי שמוביל קבוצה של פרקליטים צעירים שנאבקים להרשיע את הגנרלים המושחתים שרדפו, חטפו והתעללו באלפי אזרחים תמימים. הנושא חשוב מאין כמוהו, אבל בסופו של דבר זוהי דרמת בית משפט די שגרתית.

מקסיקו – "בארדו: תיעוד שקרי של קומץ אמיתות" : אלחנדרו אינאריטו, זוכה האוסקר על "בירדמן" ו"האיש שנולד מחדש", מביים סרט סוריאליסטי על סופר שחוזר למדינתו. קשקוש מקושקש שאולי מהפנט ויזואלית, אבל בסופו של דבר כורע תחת כובד משקלו היומרני. למה לבזבז שלוש שעות על הסרט הזה?

מרוקו - "הכפתן הכחול": סרטה העדין והמורכב של מרים טוזאני (שלאחרונה הייתה אורחת פסטיבל חיפה) על זוג חייטים מזדקן ועל מה שקורה ליחסים ביניהם כשהבעל מוצא עצמו נמשך לשוליה החדש בחנות שלהם. סאלח בקרי ("ביקור התזמורת") בעוד הופעה נהדרת. ראיון שלי מפסטיבל קאן עם הבמאית יתפרסם באתר בסמוך ליציאת הסרט לאקרנים.

שבדיה - "הנער מגן עדן": הסרט שכבר זכה לכינוי "שם הוורד" בגרסה הערבית. סלאח טריק מביים בין היתר שלושה שחקנים ערביים ישראלים - תאופיק ברהום, מכרם חורי ומוחמד בכרי - בסרט על בחור שמגיע מכפר דייגים ללמוד להפוך לכהן דת באוניברסיטה יוקרתית במצרים ונקלע למשחקי ריגול מושחתים. סרט מתח מרתק, גם אם לא תמיד ממוקד. בלגיה – "קירבה" : לוקאס דונט, הבמאי של הסרט המופתי “נערה", מציג בסרטו החדש מערכת יחסים חברית בין שני נערים, שמתחת לפני השטח יש בה מעבר לכך. מחקר מצמרר של תמות הומו-ארוטיות בסרט התבגרות יפהפה וכואב. עוד מועמד מוביל לזכייה באוסקר, ובצדק.

דרום קוריאה – "החלטה לעזוב": ראשית לבשורה המשמחת, סוף סוף עוד סרט קוריאני יוקרן בארץ במסגרת מסחרית! כמי שיזם וניהל את פסטיבל הקולנוע הקוריאני מאז 2011, אין מאושר ממני שהמפיצים החליטו (בוודאי שאחרי "פרזיטים") להאמין ביצירה מהמדינה שלטעמי מייצרת את הקולנוע הטוב בעולם. סרטו החדש של הגאון הקולנועי פארק צ'אן-ווק על בלש המסתבך עם חשודה בפרשת אהבים, אמנם אכזב אותי כשצפיתי בו בפסטיבל קאן האחרון אבל עדיין מדובר בסרט מקצועי ומושחז עם סממנים היצ'קוקיים בעלילת ניאו נואר.

אוסטריה – "קורסאז'": ויקי קריפס ("חוטים נסתרים") מדהימה כקיסרית אליזבת בסרטה העגמומי והיפה עד כאב של מריה קרויצר. בניגוד לרבים, אני נשביתי בקסמו של הסרט המסוגנן הזה.

פולין - "אי.אה": חמור שהוא גיבור של סרט מועמד לאוסקר? אז מסתבר שכן והבמאי הפולני הקשיש יז'י סקולימובסקי מצליח לנפק יצירה סוריאליסטית סהרורית על חומר שבורח מקרקס. בעת שזכה בפרס בפסטיבל קאן האחרון הודה הבמאי לששת החמורים שכיכבו בסרט. יוצא דופן ומרתק.

דנמרק – "עכביש קדוש": את עלי עבאסי הבמאי פגשתי לפני כמה שנים בקאן כשהוא הגיע עם סרטו הקודם "גבול". הפעם הוא מציג יצירה הרבה יותר ריאליסטית ומכובדת המבוססת על מעללי הרוצח הסדרתי המפורסם ביותר באיראן ועוקב אחר עיתונאית שכותבת סיפור על הרוצח ומשתתפת בניסיון ללכוד אותו. ראיון עם כוכבת הסרט זאר אמיר איברהימי יתפרסם באתר כשהסרט ייצא להקרנות בארץ. בפסטיבל הקולנוע של טאלין פגשתי לפני חודש את שניים מכוכבי המשנה של הסרט שברחו מארצם ועסוקים בעיקר במחאה נגד המשטר האיראני.

אירלנד - "הנערה השקטה": ביומי האחרון בפסטיבל טאלין לפני כחודש הספקתי להנחות את הקרנת הסרט ולנהל שיחה עם הבמאי קולם בירייד. סרט יפהפה ועדין שגרם לי לבכות בסיומו על נערה שנשלחה למשפחה אומנת. הסרט הוא בשפה האירית והבמאי הוא מהנאבקים על שמירת השפה הזו.

קמבודיה - "בחזרה לסיאול": את הסרט ראיתי בפסטיבל הקולנוע הקוריאני בפירנצה. שיעמומון נוראי על בחורה שחוזרת (הפתעה) לסיאול. אמנות בגרוש. אני כמעט ולא שרדתי את הסרט הזה.

לא ראיתי את המועמדים של צרפת - "סנט-עומר" (שיוקרן בארץ בקרוב), של הודו –"הצגת הקולנוע האחרונה" (שגם הוא נרכש להפצה בארץ) ואת המועמד של פקיסטן-"ג'וילנד" (שהוקרן בארץ בפסטיבל הגאה בניהולו של יאיר הוכנר).