Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ראיון עם אבי אוריה

ראיון עם אבי אוריה - חלק ב'

מאת: עינת פרנבך

07/10/2005

שלח לחבר הוסף תגובה

מה יש לאבי אוריה, הכוכב המפתיע של 'איזה מקום נפלא' סרטו של אייל חלפון, להגיד על אנשים שמנים, הקולנוע בישראל ועל זלצר, הדמות שהוא מגלם בסרט. עינת פרנבך ממשיכה לחפור במוחו ונפשו של השחקן.

כאחת שהמשקל נלחם בה מילדות, רותקתי לזלצר. ארץ קטנה, שחקן גדול. איפה הסתתר אבי אוריה לפני שחלפון שלף אותו? אוריה לא הסתתר. הוא למד משחק בלונדון, באחד מבתי הספר הנחשבים ביותר בעולם, ה - R.A.D.A (Royal Academy of Dramatic Art) ומשחק בתיאטרון מזה 30 שנה. על תפקידו בהצגה "איסמעיליה" של בית לסין, זכה אוריה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר. בעבר הוא הופיע כאהוד השמן ב"חסמבה" ואף שיחק בסידרה "סיבת המוות: רצח". "זה היה לי נחמד. זה לא גרם לי להתאהב. כל כך הרבה שנים עברו ורק עכשיו באמת הגיע תפקיד שדרכו למדתי לאהוב את הקולנוע".

דמות עם בשר

במהלך הצפיה בסרט התקשיתי לראות את התהליך שעובר זלצר. הוא חווה טראומות קשות, אך אישיותו אינה משתנה. "הניצחון של זלצר זה שהוא לקח את עצמו בידיים. זה שינוי ענק. בשבילו להגיד: 'אני זלצר ואני אכלן כפייתי' זה כמו לעמוד פה עכשיו ולהתפשט". מסביר אוריה.

אני לא משתכנעת כיוון שלפני ההודאה של זלצר לא היו מספיק סצנות עומק שמראות את הקונפליקט שלו עם המשקל. אוריה קוטע אותי: "הוא לא התפקיד הראשי בסרט. הסיפור הוא לא עליו".

אני לא מרפה: אם אתה רוצה שהצופים יתרגשו כאשר זלצר מודה בכך שהוא אכלן כפייתי ושזו בעיה, אתה צריך להראות איזה שהוא תהליך שהוא עובר לאורך הסרט, את יסורי המצפון שלו, את הרצון בשינוי. "אני לא בן אדם של מראות. זאת אומרת שכשאני עובר על יד מראה, אני לא רואה אותה. באיזה שהוא שלב הבנתי שאם אין ברירה, אז עיניי נעצמות. אני לא מסתכל במראה" מתוודה בפניי אוריה. "אמרתי לחלפון: 'בוא נראה את זה'. עצרנו על יד המראה וצילמנו. כנראה שזה לא היה טוב ולכן זה לא נכנס לסרט. אני האחרון שיכול לקטר, כי 90% מהעבודה שצילמתי נמצאת על המסך. מעט מאוד ירד לרצפה של חדר העריכה. יחד עם זאת, אם היו עוד כמה סצנות, הייתי שמח".

לו היתה ניתנת לך האפשרות לעצב את הדמות של זלצר כראות עיניך, מה היית משנה?

"הייתי מנסה להעביר יותר זמן איתו, כדי להכיר אותו יותר טוב. למשל, היתה סצנה שלנו (של זלצר ואישתו) בערב יושבים בסלון והיא איננה בסרט. חוסר הקומוניקציה עם האישה הוא נושא חשוב והוא לא בא לידי ביטוי. אני הייתי רוצה לראות אותם מתפשטים והולכים לישון. אבל זה כבר תסריט אחר".

הביקורת שלי על הסרט היתה שעקב ריבוי הדמויות לא נשאר מקום לרבדים העמוקים שלהן . "חלפון לקח על עצמו משהו קשה נורא. הוא כתב פה שלושה סיפורים שהם סרט אחד. באופן טבעי כל סיפור מקבל שליש סרט ואחד חי על חשבון השני, זה ברור". משיב אוריה. "יכולת לעשות סרט על כל אחד מהסיפורים, אבל זו בחירה של תסריטאי ובמאי. בסופו של היום יצא סרט נפלא. אני חושב שהסרט הוא ניצחון".

ב"איזה מקום נפלא" אוריה מתפשט לעיני המצלמה והקהל בסצנה משפילה במיוחד. מה היתה הסצנה הקשה ביותר עבורך? אני שואלת בתמימות. "עם הזונה היה לי הכי קשה".

איך חלפון שכנע אותך להתפשט?

אוריה התלבט בשלב קריאת התסריט כאשר הגיע לסצנה ההיא. "הבנתי מאייל שהכוונה שלו היא לחשיפה הרבה יותר גדולה ממה שהיתה בסרט. אמרתי לו שאני לא חושב שאני מסוגל. אני גם לא חושב שבן אדם שמן מוכרח לחשוף את עצמו, אבל זה עניין של טעם".

חלפון הרגיע אותו ואמר: "אתה לא תעשה שום דבר שאתה לא תרצה לעשות" וכך, השלים השחקן עם הגורל של הדמות ועם גופו. "בסופו של דבר, אתה לא יותר שמן בלי החולצה מאשר עם החולצה. אתה שמן. נקודה."

ספר לי על צילומי אותה סצנה מביכה.

הסצנה צולמה בבית זונות אמיתי שיושב בתוך מרתף, בחדרון בגודל של שולחן, אליו נכנסו זלצר והזונה ועוד 3 אנשי צוות! בשלהי אותו יום צילומים כל הצוות נכנס לעצבים רק מהריח שהיה במקום. "אני אפילו לא יודע להסביר את הריח הזה. זו תערובת של טחב, זיעה, גמירות, סדינים מלוכלכים. אווירה דוחה שזה פשוט להקיא, פשוט להקיא".

איך הצלחת להתעלם מהסביבה ולהתרכז בתפקיד?

"זה הכוח של השחקן להשתמש במצב שנוצר לצורך התפקיד. אתה נמצא כאבי בסיטואציה מסויימת שמגעילה אותך. כזלצר, אתה נמצא בסיטואציה דומה אבל לא בדיוק וצריך לחבר בין שני הדברים ולמצוא את מה שאנחנו מחפשים בסצנה ולא את מה שאבי מחפש שם, שזה ללכת הביתה". מה היה קורה לו חלפון היה אומר לך: 'אבי, הסצנה לא יצאה משהו, בוא נצלם אותה שוב'? אני מצחקקת לי בזדוניות. "אז הייתי מקלל ועושה את זה עוד פעם", מבטיח אוריה.

לא הביך את בתך לראות את אביה על המסך בסצנה כזו?

"לא. היה הרבה יותר מביך אותה אם היא היתה חושבת שאני לא טוב בתפקיד. מה אכפת לה? מה, בבית אני מסתובב עם חולצה?". סצנה נוספת נוגעת ללב היא זו בה הפועל התאילנדי מספר לזלצר שאישתו בוגדת בו והוא פורץ בבכי. כל סצנה בכיינית שווה זהב בראיון, כי היא מאפשרת גלישה לפרטיות של השחקן.

מה היה הטריגר לדמעות?

"זו פעם ראשונה שהייתי צריך ממש לבכות. לצערי, היה לי קל מאוד, כי באתי לצלם מיד אחרי שישבתי 'שבעה' על אח שלי". צילום הסצנה התארך ובסיומה אבן נגולה מעל לבו של אוריה והוא חגג בהפסקת הצהריים והשתחרר מהמועקה. אלא שאז ניגש אליו חלפון ואמר לו שהוא רוצה לחזור על הסצנה. "אני כמעט הרגתי אותו. אמרתי לו: 'למה לא אמרת לי מיד אחרי?' לא הייתי הולך לאכול, הייתי נשאר במצב הרוח שהייתי בו".

הדיאטה של הודיני

האם אין זה מגביל להיות שחקן שמן?

הליהוק מתבסס על הדמיון החיצוני של השחקן לדמות והרי היום מחפשים אנשים יפים ורזים. "אני אגיד לך את האמת: לי יהיה קשה מאוד לשחק מישהו שהוא 1.80 ורזה. זו תהיה התמודדות מאוד קשה בשבילי", משיב השחקן השמנמוך בחיוך ומספר לי על דיאטת הפלא שלו – צום. 20 קילו ב-20 יום ואל תקראו לו הודיני אם זה לא יעבוד. אוריה קורא תיגר על הבמאים: "שיבוא במאי ויגיד לי להרזות לתפקיד. זו תהיה הזדמנות לדיאטה ותהיה מוטיבציה ששנים רבות כבר אין לי".

מה התפקיד הבא שלך בקולנוע?

אוריה מוכן לקבל כל תפקיד שיהיה לו סיפור, "שיכאב לו, שהוא יעבור מסע". את השיחה עמו אני חותמת בהרבה תקווה משותפת לראותו בקרוב מאוד בסרט חדש. "אני מקווה שהגיע התור שלי לקבל דמויות עם בשר. השנה אני חייב לעשות סרט".

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »