Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: כל החיים לפניה - ליא קניג בראיון מיוחד לרגל צאת הסרט הדוקומנטרי על חייה

"לפעמים אני חושבת על ההורים שלי שהיו שחקנים בתיאטרון ולא נשאר מהם כלום. מהבחינה הזו אני שמחה שיש את הסרט הזה. אולי אנשים יראו אותי בעתיד ויגידו היא מעניינת וייזכרו מי הייתי. זה משהו שיישאר ממני". ליא קניג מדברת בראיון פתוח על הקריירה בעשור התשיעי לחייה, ההחמצה הקולנועית והזיכרון שהיא רוצה שיישאר ממנה

כבר מעל ל-60 שנה נמצאת ליא קניג (85) על הבמות השונות. מהופעות ילדות בתיאטרון היהודי בבוקרשט ודרך גילום עשרות דמויות בתפקידים בלתי נשכחים ב"הבימה", נדמה כי האימא של התיאטרון הישראלי תמיד הייתה שם באור הזרקורים. אבל את חייה הפרטיים של קניג היא העדיפה לשמור לעצמה עד כה. בשנים האחרונות שינתה קניג ממנהגה. לפני שנתיים הצטלמה לסרט דוקומנטרי בשם "אהבותיה של ליא קניג", שליווה במשך 14 שנה את קניג ותיעד את קשרה עם בעלה צבי שטולפר, שהלך לעולמו זמן קצר אחרי תחילת הצילומים. כעת סיימה קניג להצטלם לסרט נוסף בשם "כל החיים לפניה" של הבמאית אביב קוטאי, המתעד את חייה לאחר מות בעלה, מלווה אותה במשך שנתיים על הבמה, מאחורי הקלעים ובביתה וחושף אותה בצורה אישית וכנה יותר מאי פעם, בשלב בו מרבית השחקנים כבר מזמן ירדו מהבמה.

לסרט הגיעה קניג דרך השתתפות בסרט סטודנטים בשם "מרסדס" באוניברסיטת "תל חי" של הבמאי מורן אזולאי במהלכו הוצמדה לקניג עוזרת אישית בשם אביב קוטאי. שם המשפחה היה מוכר לקניג ובירור קצר העלה כי גם סבה של קוטאי, ארי, וגם אביה, אלכס, שיחקו בזמנו לצד קניג בהצגות בתיאטרון הבימה. קוטאי ביקשה את רשותה של קניג לתעד את הצילומים מאחורי הקלעים ומשם המשיכה ללוות אותה במשך שנתיים בתחנות השונות בחייה.

הצבת לה גבולות מסוימים? היו מקומות שאמרת עד כאן?

"לא. סמכתי עליה טוטאלית. היא הבינה אותי. לפעמים הייתי נאחסית ועייפה. הייתי רוצה לישון והם צעירים ורוצים לתפוס עוד תגובה. לפעמים אמרתי לה 'תראי איך שאני נראית, אל תצלמי אותי ככה', אבל כשראיתי את הסרט אמרתי שעצם זה שלא נראיתי בשיאי מוציא חלקים אמיתיים. היא הכניסה שם המון מעצמי. היא לא זייפה אותי ולא חיפשה לייפות את הסרט. היא הוציאה את המהות שלי ולא את הצהוב. הסרט הוא כנה כלפיי".

. היום תרבות הסלבס מקדשת את החשיפה האישית הזו. העשייה של הסרטים הדוקומנטריים האלו זו התאמה שלך לרוח הזמן?

"אני מתקדמת עם הטכנולוגיה והזמן, אבל תרבות הסלבס הזו היא לא אני. זה עכשיו מאוד באופנה. אני חושבת שאם אתה מתפרסם אולי זה חלק מההילה של הדבר, אבל אני די צינית בעניין הזה. לא מאמינה בזה. אני מאמינה בכישרון אמיתי שהולך ומתפתח עם הזמן. שנים שאני מבלה פה והיו כל כך הרבה סלבס שפגשתי בדרך ונעלמו. כשאני מסתכלת על הצעירים אני רואה שחלק באו רק לזמן מסוים. זה לא מקצוע לתקופה מסוימת. אתה יודע כמה עולים ופתאום נעלמים? אתה לא נשאר 50 שנה בעסק, אם אין לך מה להציע".

[*]

ואכן תפקידיה של קניג במהלך השנים רבים מספור. היא נחשבת לאחת מהאימהות המייסדות של התיאטרון הישראלי לצד חנה רובינא וגילה אלמגור, ושיחקה בעשרות הצגות בתיאטרון "הבימה" בהן "אמא קוראז", "ביקור הגברת הזקנה", "כל החיים לפניו" ו"הכתובה". יחד עם זאת לאורך השנים מיעטה קניג לשחק בקולנוע והופיעה במספר סרטים בלבד, מרביתם בשנות ה-70 כ"לופו", "מלכת הכביש" ו"כץ וקרסו". לאחרונה חזרה קניג למסך הקולנוע והופיעה בסרט הגרמני "המסע של האנה" ובסרטו החדש של עמוס גיתאי "צילי".

את מרגישה החמצה מבחינת הקריירה הקולנועית שלך?

"לא השתתפתי במספיק סרטים. אני לא חושבת שהייתה לי הזדמנות לגעת באיזה תפקיד שיגידו 'וואו' עליו. הייתה תקופה שתעשיית הסרטים הייתה על הפנים. עכשיו בשנים האחרונות זה התפתח והחשיפה של הקולנוע הישראלי גדלה מיום ליום. משום מה אני לא יכולה להגיד שקריירה שלי נעשתה על ידי הסרטים. הקריירה שלי תמיד הייתה בתיאטרון. כנראה שלכל אחד יש את המקום שלו".

ההשתתפות בסרט דוקומנטרי מהווה סוג של פיצוי על כך?

"לקולנוע יש כוח של זיכרון ושימור שאין בתיאטרון. לפעמים אני חושבת על ההורים שלי שהיו שחקנים בתיאטרון ולא נשאר מהם כלום ואני רק יכולה לספר איך הם היו. כבר כמעט ואין זכרונות של מי שראה אותם. אני חושבת כמה חבל, כמה כשרונות גדולים היו שלא נשאר מהם דבר. מהבחינה הזו אני שמחה שיש את הסרט הזה. אני לא יודעת אם רואים בו את ההישגים שלי בתיאטרון, אבל אני שמחה שהוא קיים. שיראו אותי בעתיד ויגידו היא מעניינת ואולי יזכרו מי הייתי. זה משהו שיישאר ממני"

[*]

אם הנימה של קניג נשמעת לכם מלנכולית מעט, לא מומלץ לראות בה דברי סיכום לקריירה רבת השנים שלה. אם זה תלוי בקניג לא עושה רושם שהיא מתכוונת לתלות את הנעליים בקרוב. היא אמנם חוגגת יום הולדת 85 בחודש הבא, אבל ממשיכה לשחק מדי יום על במת "הבימה" וגם את הראיון הנוכחי היא תיאמה בין חזרת בוקר בתיאטרון להופעה במחזה החדש "עת דודים" בו היא מככבת בתפקיד אם המשפחה הדומיננטית, שמנהלת ביד רמה את חיי ילדיה ונכדיה.

שמעון פרס אמר פעם "יש דבר אחד שהוא נורא כמו מוות - וזה השיעמום. אנשים משועממים זה מתים מהלכים". את מרגישה שהעבודה מרחיקה ממך את השיעמום, הזיקנה והפחד מהמוות?

"אני מסכימה עם זה. אני בעד שבן אדם ימשיך את העבודה שלו, כל זמן שרוצים אותו וכל עוד יש לו מה לתת. אני מאמינה במה שאני עושה, אני מסוגלת לשחק ברמה טובה ואני אמשיך לעשות את זה. לא לעשות כלום, זה הרבה יותר מעייף. אני מרגישה שרק התפתחתי והשתפרתי עם השנים. העבודה הזו נותנת מיום ליום יותר ניסיון - אתה עובד עם במאים, רואה את העולם, מכיר את החיים טוב יותר".

ועדיין יש את החשק לעשות את התפקיד הקולנועי הגדול?

"אם יבוא תפקיד גדול אז מה טוב, אבל לא הזמינו אותי אז מה אני יכולה לעשות? רק לכתוב לעצמי תסריט ולגייס כסף. אז אם יהיה תפקיד בקולנוע, מה טוב ואם לא יהיה אז יש את הסרט הדוקומנטרי שמתעד ומנציח אותי".

הסרט "כל החיים לפניה" יוקרן בבכורה חגיגית בסינמטק תל אביב ביום שישי 24 באוקטובר ב-12:00