פסטיבל בוסאן בדרום קוריאה: רון פוגל מדווח מפסטיבל הקולנוע הגדול באסיה

בשעה טובה עברה לה שנה והנה שוב הוזמנתי אחר כבוד לפסטיבל הקולנוע החשוב והגדול באסיה שמתקיים בעיר בוסאן בדרום קוריאה. אחרי טיסה להונג-קונג המתנה של כמה שעות ואז טיסה לבוסאן, הגעתי לשדה התעופה ממש באמצע של סופת טייפון אימתנית שתקפה את העיר. הנהר המקומי עלה על גדותיו ועד עכשיו אני לא מאמין שהגעתי למלון שלי בשלום.

בוקר היום הראשון של הפסטיבל הגיע. הסופה עזבה כלעומת שבאה וזה הזמן להתכונן לטקס הפתיחה שכל שנה מרשים אותי מחדש. מכיוון שבבוסאן אני אורח הפסטיבל, מטפלים בי בכפפות של משי שזה אומר הסעה מאורגנת עד לשטיח האדום שלפני הכניסה לאצטדיון הפתוח שבו מתקיים טקס הפתיחה. מאות מעריצים וסקרנים מקיפים את הכניסה, אבל הכיף האמיתי הוא בפנים כשמכריזים על שמך ואז אתה צועד על השטיח האדום לעיני למעלה מחמשת אלפים אנשים שמוחאים לך כפיים עד שאתה מגיע למושב עם שמך שממנו תצפה בטקס הפתיחה.

[*]

השנה מתמקד הפסטיבל במאה שנות קולנוע קוריאני וגם בחשיפת אזורים באסיה שפחות מוכרים לחובב קולנוע מן השורה. אחרי פתיחה מוזיקלית מרגשת בכיכוב מקהלה קוריאנית חמודה ונגן כינור חולק אות איש השנה בקולנוע האסייתי. להפתעתי בחר הפסטיבל בבמאי היפני הירוקאזו קורה אדה ולא בעילוי הקוראני בונג ג׳ון הו, שהביא הרבה כבוד לארצו כשזכה בפסטיבל קאן האחרון עם סרטו ״פרזיטים״.

סרט הפתיחה הוא הסרט האפי מקזחסטן ״גנבי הסוסים״, סרט שמעלה על נס את המרחבים הפתוחים ואת רוכבי הסוסים בקזחסטן. כמו בפסטיבלים רבים אחרים גם סרט הפתיחה היה בסופו של דבר מאכזב. בסרט מככבים שחקנים יפנים וגם סמל יסלימובה הזכורה לטובה מהסרט "איקה" (שעליו זכתה לפני שנה בפסטיבל קאן בפרס השחקנית). אחרי הסרט מתקיימת קבלת הפנים המסורתית. אני פוגש חברים ותיקים ולבסוף מחליט שזה הזמן לסגור את היום הראשון בבוסאן.

[*]

ביום השני הסתערתי על אולמות הקולנוע המשובחים של רשת סיג׳יוי, הממוקמים באחד משני קניוני הענק שסמוכים למרכז הפסטיבל. התחלתי בסרט הראשון אי פעם שראיתי מסודאן - ״תמות בגיל עשרים״. סרט מהורהר ויפה עד כאב המספר את סיפורו של ילד שקולל בלידתו שלא יחיה עד לגיל עשרים והפך למנודה. אביו בורח מהבית ואימו מיואשת וכל הסרט לטעמי הוא בכלל אלגוריה למלחמת האזרחים בסודאן. סרט מעט איטי אך בסופו של דבר הוא ראוי ואף מצליח לרגש כשנדמה שהמשחק אותנטי לחלוטין. בסיום ההקרנה אני פוגש במאי עיראקי שמספר לי על סרטו החדש ״רחוב חיפה״ שיוקרן בפסטיבל ואנחנו פוצחים בשיחה על יהודי עיראק. חצי שעה להתרעננות והגעתי לחלק הקוריאני של היום. סרט מביך בשם ״האזינו לאהבה״ על זוג צעיר שנפרד ואז חוזר ואז שוב נפרד. תסריט לא הגיוני ובעיקר משחק מזעזע של הכוכבים הראשיים שנדמים יותר כדוגמנים מאשר שחקנים. אפילו המוזיקה השמאלצית שמלווה את הסרט לא מצילה אותו.

לשמחתי הסרט השלישי שלי להיום ״כלבים לא לובשים מכנסיים״ הפיני היה כל מה שסרט פסטיבל צריך להיות ואף למלעלה מכך. נועז, מעורר חלחלה, עצוב וגם שמח. סרט שהוא הרבה מעבר לסצינת הסאדו-מאזו שהוא מתאר. בקרוב יפורסם באתר ראיון שלי עם במאי הסרט שיוקרן במהלך פסטיבל הקולנוע בחיפה. לקינוח היום אני מגיע לטקס חלוקת פרסי אסיה של המגזין מרי קלייר שנחשב לאחד האירועים היוקרתיים בפסטיבל.