הגל החדש הוא הדבר הכי נמוך שקרה לקולנוע הצרפתי: ראיון עם קלוד ללוש

קלוד ללוש, הבמאי הצרפתי המוערך והוותיק (60 שנות קריירה מאחוריו), הגיע לפסטיבל הקולנוע ה-35 בחיפה כדי להציג את סרטו החדש "שנות חיינו היפות ביותר", סרט המשך ליצירת המופת שלו מלפני 50 שנה "גבר ואישה", וכדי לקבל פרס מפעל חיים מטעם הפסטיבל. בין הקרנת סרטו החדש וראיון לערוץ טלוויזיה בינלאומי, תפסתי אותו לשיחה קצרה בגן הפסטיבל על הסרט החדש שלו, הקריירה, ועל קולנוע בכלל.

53 שנה אחרי "גבר ואישה", הופתעתי לגלות שכמעט כל הקאסט מהסרט המקורי מופיעים גם בסרט הזה. זה גרם לי לתהות על הדינמיקה על הסט. האם העבודה הייתה כמו עבודה רגילה עם שחקנים, או כמו עם חברים, או משפחה?

"העבודה עם השחקנים לא הייתה כמו בסרט רגיל, כי זה לא היה סרט רגיל. זה היה נס, ואי אפשר להסביר ניסים. העובדה שאחרי 50 שנה כל הקאסט עוד היה בחיים; ז'אן לואי [טרנטיניאן], אנוק [איימה], הילדים, וגם אני בעצם. הגעתי למסקנה שאנחנו חייבים להכין סרט, סרט על החיים, אז זה מה שעשינו".

עוד דבר שעולה במהלך הצפייה זה שהסרט החדש שלך מקיים דיאלוג עם קודמו מלפני 50 שנה, "גבר ואישה", הן במוזיקה והשחקנים ואף בכך ששילבת סצנות מהסרט המקורי בסרט החדש. רציתי לשאול איך כשמכינים סרט-דיאלוג שכזה מאזנים בין ההומאז' והשאיבה מהעבר והרצון לעשות משהו חדש ומקורי.

"זה היה מאוד פשוט, הכנתי את הסרט מהזיכרון שלי. היו לי פלאשבקים מהסרט מלפני 50 שנה, וזה בעיקר מה שהכנסתי לסרט החדש. אז אפשר להגיד שהפעולה של האיזון הייתה אינטואיטיבית".

אתה עוסק בסיפורים של ז'אן לואי ואן במשך יותר מ-50 שנה, כולל בסרט ההמשך הקודם משנת 1986. תהיתי אם העיסוק הממושך בחיי הדמויות זה משהו שנשאר איתך אחרי כל סרט או שזה משהו שקרה לך רק ב"גבר ואישה".

"זה קרה רק כאן. למדתי שניסיון החיים הוא התסריטאי הטוב ביותר, ועם הזקנה, למדתי שבאים הרבה דברים, חלקם רעים אבל רובם טובים, והרגשתי צורך להראות את זה, לכן ביימתי את הסרט".

אז לא תכננת מלכתחילה ליצור סרטי המשך ל-"גבר ואישה"?

"לא, ממש לא. זה היה יכול להיות מאוד יהיר מצדי. אין לי שום תכניות, אבל החיים חזקים יותר מהכל, ומיד כשאני מסיים סרט אחד מגיע הסרט הבא. לעולם לא הייתי מתכנן סדרת סרטים מראש, בטח לא סידרה שנפרסת לאורך יותר מ-50 שנה".

לאורך הקריירה הארוכה שלו שהחלה בשנת 1960 ביים הבמאי והתסריטאי היהודי בן ה-81 מעל ל-40 סרטים, היה מועמד לשני פרסי אוסקר מהם זכה באחד ואף זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן על סרטו "גבר ואישה". חלק מההגעה שלך לפסטיבל היא לרגל הענקת פרס מפעל חיים מטעם הפסטיבל. לכן אני רוצה לעבור מהעיסוק בסרט הזה לעיסוק כללי בקריירה שלך. ראשית, מה הן ההשפעות המרכזיות עלייך כיוצר?

"יש כל-כך הרבה סרטים שהשאירו את חותמם עליי. הגדול שבהם הוא כנראה הסרט "העגורים עפים" של מיכאיל קלאטוזוב [1957]. חוץ מזה, מהניסיון שלי אני יכול לומר לך שכל שנה יוצאים 2,000 סרטים, וכנראה 10 מהם שווים משהו. לכן בהיסטוריה יש 1,000 סרטים ששווים צפייה, וכולם השפיעו עליי".

[*]

(הבמאי קלוד ללוש בפסטיבל חיפה. צילום: זיו עמר)

ב-"שנות חיינו היפות ביותר" יש סצנות שלמות שמוקדשות לעיסוק בגל הצרפתי החדש, תנועה ש-"גבר ואישה" היה אחד משיאיה. מעניין אותי מה דעתך על ההשפעה האדירה של התנועה הזאת על הקולנוע כשאתה מסתכל עליה עכשיו במרחק של 60 שנה.

יש לי סיפור לא פשוט עם "הגל הצרפתי החדש", הוא הראה לי בדיוק מה קולנוע צריך לא לעשות. "הגל הצרפתי החדש" זה הדבר הכי נמוך שקרה לקולנוע הצרפתי. אפשר להגיד שבשבילי "הגל החדש" הם הניאו ראליסטיים האיטלקיים רוסליני, דה-סיקה, אלה הם הגדולים באמת".

מבחינתך "גבר ואישה" לא משתייך ל"גל הצרפתי החדש"?

"ממש לא. נדמה לי שאת הקולנוע שלי אי אפשר לשייך בקלות לקבוצה מסוימת. אני אוהב לחשוב שהקולנוע שלי הוא משהו שונה שעומד לגמרי בפני עצמו. הקולנוע שלי הוא קולנוע של חובבן, קולנוע של החיים".

אחד מהדברים שמייחדים אותך כאוטר זה העיסוק הממושך שלך בז'אנר הרומנטי. כמעט כל הסרטים שלך נופלים באופן כזה או אחר לתוך הז'אנר הזה, ולדעתי אתה הבמאי הרומנטי הגדול בהיסטוריה. מאיפה נובע העיסוק הכמעט בלעדי שלך באהבה?

"אני לא יכול להסביר את זה. לדעתי, האהבה היא העיסוק הכי גדול והכי חשוב בחיים. לכן, לעשות חיים שלמים מהכנת סרטים על אהבה זו זכות גדולה, וכל השאר זה פרסים משניים. על כל פנים, בגלל שצרפת היא המדינה שהמציאה ומימשה את הקולנוע, כמעט כל שבוע יש עוד "גל צרפתי חדש".

האם אתה מזהה שהשיטה שלך כבמאי השתנתה במהלך 50 השנים שעבדת על הסרטים הללו?

"יש לי יותר ויותר חשק לעשות סרטים. עכשיו אני רוצה לעשות את ה-סרט שלי".

אחרי 60 שנות קריירה, כלומר, האם התשוקה לקולנוע אי פעם נגמרת?

"היא לא נגמרת, רק הולכת וגדלה".

הקרנה נוספת לסרט "שנות חיינו היפות": יום ראשון 20.10 בשעה 20:00 באולם קריגר בחיפה. לכרטיסים: לחצו כאן