ניאו נגד הביקורות: הקרב האחרון

להלן דעתו האישית של סער ורדי, מחברי צוות אתר סרט על טרילוגיית סרטי המטריקס, שהחלק השלישי והאחרון שבהם עולה על מסכנו היום.

לאחים אנדי ולארי ושובסקי, שני אחים אמריקאיים המגרדים את שנות הארבעים של חייהם, שיצרו, הגו, כתבו וביימו את טרילוגיית 'מטריקס', היה חזון: לברוא יש מאין עולם שלם של דמויות, תמות רעיוניות ומראות פוערי-עיניים שייצרו סביבן מיתולוגיה נוסח 'מלחמת הכוכבים' הקלאסי, ויציגו רף חדש של עשייה קולנועית בעבור צופה הסרטים התאוותן הממוצע של שנות האלפיים. טרילוגיית מטריקס (לכל הפחות על שני הסרטים הראשונים בסדרה, בהם כבר צפיתי כמה וכמה פעמים), הצליחה לקלוע לשתי מטרות אלו, ואף יותר מכך. מדובר בסרטים שאדם יכול לראות בגיל 9 או 10, להנות מהפעלולים החזותיים המרהיבים, מהקצב המהיר של ההתרחשויות ומהדמויות הרבות והמגוונות; ולשוב אליהם פעם נוספת בחלוף עשרים שנה, ולהנות ממורכבות מחשבתית עמוקה, פילוסופיות חיים מורכבות ומסות מחשבתיות פורצות-דרך, המוגשות לצופה בצורה מהנה ונוחה לעיכול. בכך גדולתם של סרטים אלו.

טרילוגיית מטריקס מוכרת, הלכה למעשה, מסות להמונים. היא לא מתביישת לערער על יסודותיהם של רעיונות נעלים עליהם כולנו גדלנו וחונכנו, להציג אמיתות אלטרנטיביות למשמעות החיים והקיום, ובדרך לשחוט כמה וכמה פרות קדושות. ואת התעוזה הזו, הקוראת לכל אדם באשר הוא אדם, לשאול שאלות באשר לחייו, לתהות על קנקנם ולא להסתפק לעולם במובן מאליו, הנחילו האחים ושובסקי למיליוני אנשים בעולם - עובדה, הסרט הראשון בסדרה היה ונותר סרט הדי.וי.די הנמכר ביותר בכל הזמנים, והסרט השני, שיצא אך לפני חצי שנה לאקרנים בעולם, מיצב עצמו כסרט ה-13 המצליח בכל הזמנים ברחבי הגלובוס הקטן שלנו (!), ורשם רווחים נאים למדי של 736 מיליון דולר (כ-3.3 מיליארד שקלים לבערך, יותר ממספיק כדי להוציא את כולנו מהמיתון היישר לפנסיה בתנאים הטובים ביותר).אלא שנראה שבעבור חלק מזערי אך משמעותי מבין בעלי הטון בסצנת הקולנוע, העולמית כמו גם המקומית, העובדות הנ"ל לא משחקות משחק כלל וכלל. אותם לא תצליחו לבלבל בנתונים כמו אהדת הקהל ורווח כלכלי. הם - מבקרי קולנוע, לרוב מהסקלה הישנה, זו שחונכה להאמין שהצלחה כלכלית מתבטאת על פי רוב ברדידות מחשבתית, שאפקטים וחידושים טכנולוגיים בהכרח מעידים על העדר חוש תסריטאי בסיסי; וכי כל מה שמנסה לשלב בין מסר ועומק רעיוני שהם כל כך אוהבים לבין הפקה הוליוודית גרנדיוזית ומעוצבת לעילא ולעילא דינו יהא תמיד כדין עץ בודד שנופל ביער. כלומר, זה אמנם יעשה המון רעש, אולם ללא סיבה ממשית.

הנה כי כן, לדוגמא, כותב מאיר שניצר במוסף 'היום' המכובד של עיתון "מעריב", כי מדובר ב"שעמומון נפוח עם בשורה מיסיונרית", וישר מאשים את תורת המטריקס כולה בראייה צלבנית חד-ממדית של העולם (בעוד כל מי שראה את הסרטים יודע שמדובר בתמהיל דתי שנרקח מכל הדתות ואינו נשען בהכרח על מקור בלעדי זה או אחר). הכותרת לביקורת, המופיעה בראש המוסף, לא מוסיפה הרבה כבוד לכותב, ומכתירה את הפרק החותם והכל-כך מיוחל של הטרילוגיה בצמד המילים הפיוטיות "חרא סרט!" (ולא לשכוח את סימן הקריאה בסוף). ובעוד שאני אהיה האחרון שאטען כי אין עוד מקום לביקורות שליליות בעולמנו הנאור, אני בהחלט יכול לצאת כנגד כותרות פומפזיוניות חסרות נימוק שמשפיעות במישרין על דעת הקהל שטרם צפה בסרט, כמו גם על ניתוח חלק מאוד מסוים משלם אחד גדול (האמירה על הנצרות מתייחסת לחלקו האחרון של הסרט), מבלי לקחת בחשבון של ממש את סך כל המרכיבים שהובילו את העלילה והצופים לקראת רגע שיא זה בשני חלקי הטרילוגיה הראשונים, וללא ראייה רחבה של הנעשה והמסופר בסרטים.

כמו שניצר, הפליגו עיתונאים רבים ואחרים ברחבי תבל להשתלח בתוצר החדש. והרי זה קל לקטול משהו שלא מבינים (ולא מתיימרים להבין), מה גם שהדבר לעולם יזכה את כתב התרבות המזדקן בעדר צעיר וטרי של קוראים, ויציב אותו ואת כלי התקשורת שבעבורו הוא כותב בלב הסערה הציבורית, אז למה לא?

בעיניי, לתת למבקר סרטים מדופלם לכתוב ביקורת אובייקטיבית על המטריקס, זה כמו לתת לאוסאמה בן-לאדן להכין מאמר מסגנר ומקיף על אורח החיים הבורגני של אזרחי ארצות-הברית. נקודת המוצא האקדמית והמושכלת שממנה יוצא עיתונאי שכזה, הנשענת על נוסחאות קולנועיות קבועות מראש להערכת טיבו של תוצר קולנועי זה או אחר (לצד אמביציות פרסומיות לא מעטות, כאמור), לא הולמת את עולם הבריאה הצעיר והדינמי שיצרו האחים ושובסקי, שמצליח ביומרתו לשדר אווירה הזויה ומהפכנית, כיאה וכיאות לכותרת שהעניקו לחלק הסוגר את הגולל על טרילוגיה מופלאה זו.

לסיכום אציין, שגם מבלי לראות את 'מטריקס רבולושנס', אני יכול לקבוע כי מדובר באחד הסרטים הכי טובים והכי חשובים שראיתי ואראה אי פעם. לא, לא מפני שאני מעריץ שרוף שיאהב כל פיסת מידע שתוגש לשולחנו תחת הכותרת 'מטריקס' - כלל וכלל לא!
גם אני, ככל צופה בוגר ובעל חוש ביקורת מינימלי, יודע לזהות מתי עובדים עליי ומתי הכסף שאני משלם לא עומד ברמת הסף של ציפיותיי מרקיעות השחקים מסרט זה או אחר. עם זאת, גם אני, ככל אדם אובייקטיבי שעיניו במקומן ושכלו הישר בראשו, יודע מתי ציבור שלם של עיתונאים ומבקרי קולנוע מלומדים מתגייס לטובת הכפשת אחת מטרילוגיות הסרטים היומרניות והמוצלחות ביותר בתולדות הקולנוע, ולו רק מפני הפחד הלא מובן שבאימוץ החדש והשונה והרצון לדבוק בסולם ערכים ותפיסות תיאטרליות שכבר מזמן אבד עליהן הכלח.