הימים הקפואים של דני לרנר- ראיון אישי

את דני לרנר אני מכירה כבר מס' שנים מתוקף היותנו קולגות למקצוע הנוהגים להיפגש באופן קבוע בהקרנות עיתונאים הנערכות למבקרים. במהלך היכרותנו יצא לנו להתיידד ולשוחח לא מעט על התחום ותמיד תכונה אחת שוררת באוויר השיחות והיא : האהבה המשותפת לאומנות הקולנוע. לפני כשבועיים לרנר הציג את סרטו הארוך הראשון כבמאי "ימים קפואים" בפסטיבל חיפה ולהפתעת כולם (ולשמחתי הגדולה) לקח את פרס הסרט העלילתי הטוב של השנה. סרט שנעשה בוידיאו, מצולם בשחור לבן ובתקציב של 25,000 דולרים בלבד (סרט ישראלי ממוצע עולה היום מיליון דולר). תפשתי את דני לראיון, סליחה, שיחה אישית וחביבה.

מה הייתה השראתך לסרט ?

המון דברים הרכיבו את ההשראה : סרטים שאני אוהב בסגנון הפילם נואר והסרטים הפסיכולוגיים , עבודה שעשיתי באוניברסיטה על אקספרזיוניזם גרמני, היצ'קוק והוליווד, סרטים של רומן פולנסקי... תראי, לדרמה הפסיכולוגית היום אין מאפיינים כי היא ניזונה מהרבה ז'אנרים גם יחד. בד"כ, בסרטים האלו יש תמיד נקודת מבט גברית, אז אני החלטתי ללכת על נקודת מבט נשית. פגשתי מישהי שסיפרה לי דברים דומים אז היא היוותה את מקור ההשראה הבסיסי. אני הייתי נוכח באירוע חבלני... וגם זה הוסיף את המימד שלו. יום אחד, ראיתי תמונה של שחקנית מוכרת , הדבקתי את התמונה על המחשב שלי וכך התחלתי לכתוב כאשר היא מייצגת את הדמות הראשית...

מה הרקע הקולנועי שלך, הלימודי ?

אני חי ונושם קולנוע. יש לי תואר ראשון בקולנוע מאוניברסיטת ת"א וכרגע עושה שם את התואר השני שלי.

כיצד מצאת את השחקנית ?

אז כפי שציינתי קודם לכן, ידעתי בדיוק מה אני מחפש. מצאתי אותה דרך רותי דייכס – אצלה למדתי משחק מול מצלמה באוניברסיטה. האמת היא שאת רוב השחקנים בסרט מצאתי דרכה. היא נתנה לי כ – 50 שעות מסך של שחקנים, עברתי על כולם, בחרתי, קיימתי אודישנים אבל איך שראיתי את ענת מציצה מחלון הדלת, ידעתי שזאת היא. מימד הפרצוץ שלה בדלת נתן לרגע הזוי אחד תחושה של פריים שהיא התאימה לו בדיוק. היה לה את הלוק ובאודישנים שעשיתי לה היא ממש זרמה עם הטקסטים כאילו הם חלק ממנה.

ועתה, נעבור לחיבורים עם האנשים החשובים שלצידו בחיים ולצידו בהפקת הסרט . ראשית, האח – אלון לרנר.

במה עוסק אלון ומה חלקו ביצירה שלך ?

אלון עושה תואר שני במחשבים ורוצה לעשות גרפיקה ממוחשבת וקומיקס. כשהיינו קטנים היו לוקחים אותנו ביום שישי לקולנוע ומשאירים אותנו שם לכמה שעות. כשגדלנו היינו הולכים בעצמנו ומבלים שעות בבתי הקולנוע, נכנסים לסרט אחד, יוצאים ואז לבא אחריו... אנחנו עשינו יחד 25 (!) סרטים קצרים. הוא מצייר את ה"סטורי בורד". אני אומר לו מה אני רוצה והוא מצייר... כך זה היה גם ב"ימים קפואים". אני אמרתי לו איך אני רוצה שיראה כל שוט והוא צייר וכך נולד לו ה'סטורי בורד' של הסרט שעל פיו עבדנו.

את אסף ראב, מפיק הסרט (לצד אלון), הכיר דרך ידידה משותפת. בתחילה, אסף לא רצה לעבוד ללא כסף אך דני הצליח לשכנע אותו להאמין בסרט והוא נכנס לעניינים.

ומה עם רם שווקי, הצלם ?

אסף הוא חבר טוב של הצלם (ואגב, גם של העורך ועורך פס הקול...). הם חיפשו בימאי ואני חיפשתי צוות טוב. למזלי, רם הוא לא רק צלם טוב אלא, בן אדם מקסים. הוא אמר לי בתחילת הצילומים "אני כלי עבורך. השתמש בי להעביר את מה שיש לך בראש". לא רק שהוא התלהב מה'סטורי בורד' ותמך ברעיון של לעבוד עם כזה, אלא, הצליח לשדרג כל שוט לרמה עוד יותר גבוהה. זו מתנה מבחינתי.

האם הכנת את הצוות בצורה כלשהי לצילומים ?

הבאתי לכולם, כולל לשחקנית הראשית, ערימה של סרטים שחייבתי אותם לראות. זה היה חשוב לי שיבינו איזו אווירה אני מנסה ליצור. בין הסרטים : "הסמוראי","בארני" ועוד ...

לצלם סרט בשחור לבן היא החלטה. איך הגעת אליה ?

בפעמים הראשונות כשחיברתי לטלויזיה בבית את מה שצילמתי , משום מה, הכבל נתן לי תמונה בשחור-לבן ואחרי שראיתי את זה כ – 20 פעם, הבנתי שזה זה. זה הלוק שהיה לי בראש מלכתחילה והכל התחבר לי וכך זה נשאר.

כמה זמן לקח לכם לצלם את הסרט ?

27 ימי צילום שהתפרסו על פני חמישה חודשים.

מהו, לדעתך, תפקידו המרכזי של מדיום הקולנוע בחיינו ?

סממן של תקופה. אני עשיתי סרט על הכאן ועכשיו, על הפחד של לצאת מהבית כי אתה לא יודע איך ואם תחזור. זה סרט שמדבר על אקטואליה, אספקטים ותופעות שאנשים יכולים להתחבר אליהם : קפה אינטרנט, מצוקות, פחדים וכו'. הסרטים שאני הכי אוהב הם אלו של שנות ה – 70. אם פיספסת את התקופה, קח את הסרטים מאז ותלמד ! מבחינתי, יש סרטים ויש קולנוע. ואסביר : סרטים זה מה שאנו רואים היום. גם אם הם גרועים, מספיק שיש סצינה אחת טובה וזה כבר טוב. קולנוע, לעומת זאת, מתייחס למקום ולתקופה , משהו שיש לו איזושהי אחיזה במציאות. אפילו הסרטים העתידניים מתייחסים למה שקורה פה.

מתי התחילה אצלך האהבה לסרטים ?

מאז שאני זוכר את עצמי, מאז שהיינו קטנים (אלון ואני). אבא שלי משוגע על קולנוע גם כן. הוא לא בתחום אבל אני זוכר עוד כשהייתי ילד בשנות ה – 70 , הוא היה מביא לנו 10 דקות מכל מיני סרטים אמריקאים ישנים שהקרין בבית. עוד מאז, אלון ואני מכירים קטעים שלמים של סרטים בע"פ.

איך היה תהליך הקבלה לפסטיבל חיפה ?

זה לא היה קל. בהתחלה היייתה לי רק קלטת וידיאו להגיש. ניסיתי בפסטיבל ירושלים ובשל בירוקרטיה לא הצלחתי. כשהגעתי לאותו השלב בחיפה, הם אמרו לי שאינם יכולים לקבל סרט על פורמט וידאו אלא, רק פילם. טענו שהם יכולים להכניס אותי לדרמות טלויזיה וכאלה. אני התעקשתי והסברתי שאני לא דרמת טלויזיה או סידרה, אלא, יש לי פיצ'ר ביד גם אם הוא מצולם על וידאו. גרמתי להם להבין שכדאי להם לכופף את הכללים כי פיצ'ר זה פיצ'ר. לא ידעתי מה יהיה עד לרגע האחרון ואז הודיעו לי שהם מסכימים ובכך גם יצרו, למעשה, תקדים מדהים.

האם זו הפעם הראשונה שהגשת תסריט לקרן כזו או אחרת ?

לא, מה פתאום. את לא יודעת כמה תסכול יש על שאני כותב המון, מגיש, מקבל לפעמים אפילו קרן לפיתוח ובגלל עיכובים ושטויות בירוקרטיות לא קורה עם זה כלום. אפילו עכשיו יש סרט שלי שקיבלתי עליו 70 אלף דולר שיכולתי לנצלם עד דצמבר אך מאחר ויתר התשובות ההכרחיות לא הגיעו , זה כנראה יילך לאיבוד. חוסר היעילות הוא מרגיז מאוד.

כמה הושקע בעשיית הסרט ?

השקעתי בעשייה של הסרט 25,000$ שזה הסכום המינימלי שדרוש לעשיית סרט מבלי לשלם לאנשים. ( סכום שהולך לציוד השכרה, אוכל וחומרי גלם) סה"כ עשינו סרט מתקציב של פיתוח תסריט. קיבלנו 10,000$ מקרן הקולנוע הישראלית (סכום הניתן לפיתוח תסריט), 1,000$ מקרן רבינוביץ', 1,000$ מהאוניברסיטה ע'ח מענק שקיבלתי והשאר הייתה השקעה פרטית שלי.

מהו החלום האמיתי שלך... האוסקר הישראלי או ההוא ההוליוודי ?

לעשות סרטים זה כבר חלום. מאז הפסטיבל, אני לוקח כל פעם את מכלול הכתבות שהתפרסמו אודות הסרט ונדהם שזה אמיתי.

ממה אתה מתפרנס ?

מלעשות קולנוע אי אפשר להתפרנס בארץ. אני מרוויח מזה שאני מנהל התוכן של ערוץ הוט פריים בכבלים ומבקר הקולנוע של 'מעריב לנוער'.

רשימת הבימאים האהובים עליך?

אני אוהב בימאים שהם ויזואליים, שאצלם שוט זה שוט והדיאלוגים הם רק כדי להעביר מידע.

1. רומן פולנסקי

2. סם ריימי ("ספיידרמן 2"). הקטע המופלא הוא שבמסגרת העבודה שלי ב'מעריב לנוער' לפגוש אותו בפאריז כאשר קידם את "ספיידרמן 2" ובאקט של חוצפה ישראלית יצא לי לשוחח עימו ולספר לו על הסרט שלי ושאני "גונב" ממנו שוטים. עובדה זו החמיאה לו מאוד והוא החל לשוחח עימי, לספר לי שהוא "יהודי טוב מדטרויט שמאוד אוהב את ישראל והיה מעוניין להשקיע ולדעת יותר על העשייה הקולנועית כאן". קודם לא הרגשתי שהיה לי מה לשלוח לו ועכשיו אולי כן ...

3.בריאן דה פלמה

4.ז'אק טרנר – במאי צרפתי שעובד בארה"ב אשר האלמנטים של הצילום והתאורה מאוד בולטים אצלו. הוא, אגב, ביים את סרט הנואר האהוב עליי "Out of the Past".

מה לגביי תוכניות עתידיות, משהו שאתה כבר עובד עליו ?

יש 3 פיצ'רים בקנה. אחד מהם אני ממש מקווה שיקבל את המענק שלו ונתחיל בהפק