Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ערוץ 2 החדש - ביקורת טלויזיה

שבוע שעבר עלה בקול תרועה רמה, לוח השידורים החדש של ערוץ 2. אחרי שטלעד התנקזו מהמסך במסיבת פרידה די מיותרת, ואחרי שחלק מהתכניות של טלעד מצאו בית אחר אצל הזכיינים האחרים או בערוץ 10, נשארנו עם שני זכיינים בלבד, רשת וקשת. שידורי רשת, שקיבלו את ימים א'-ג', זכו לפתוח את שידוריהם ראשונים, אתמול ולי יצא לבדוק את יום השידורים עבורכם

הכל זז עם דודו טופז, ימים א'-ג' בשעה 19:00

רבות דובר וסופר, על שליחתו של דודו טופז לגלות, בגלל דרישות המכרז לשידורי ערוץ 2. לא ארחיב יותר מדי בנושא, רק אומר שבשידורי רשת האמינו שסיכויי הזכיה במכרז גבוהים יותר בלי דודו טופז. לאחר הזכייה במכרז, מיהרו בשידורי רשת להחזיר את דודו טופז למרקע ולתת לו לא פחות מאשר שידור יומי, שלוש פעמים בשבוע. חזרתו, כמו גם כל לוח השידורים החדש, לוותה בהמון יחסי ציבור. אתמול הייתה התכנית הראשונה.

אין ספק שהתכניות של דודו טופז, פנו תמיד למכנה המשותף הנמוך ביותר ויצרו סוג של קרקס על המרקע. בבסיס, אינני מתנגד לתכניות כאלו ואני חושב שאם זה מה שהעם רוצה, זה מה שצריך לתת לו. הרייטינג של דודו טופז הלך וירד עם השנים, אבל היה תמיד גבוה מאוד יחסית לרוב התכניות.

לאחר צפיה בתכנית הראשונה מתברר שאין חדש תחת השמש ושאין שום בשורה חדשה בתכנית שלו. נכון שיכולים לבא ולאמר שאם זה הצליח למה לשנות, אבל ירידת הרייטינג שלו והעובדה שבחרו להעלימו לתקופה של שנה וחצי רק מעידות שהיה ברור שיש צורך לחדש ולרענן. ואם זה מה שהיה צריך לעשות, לא ברור לי למה זה לא נעשה. מאוד מעציב לראות שהשם של התכנית "הכל זז" לא מרמז על שום תזוזה בתכנים של התכנית. הקונספט של התכנית לא ברור בכלל וגם ההגדרה שלו באתר רשת, לא מקטלגת אותו כיותר מאשר תכנית ארוח. כדי שתבינו במה מדובר, אתן שתי דוגמאות מהתכנית של אתמול. אגם רוטברג הוזמנה לאולפן והראיון איתה נערך במשך כדקה או שתיים בלבד ועסק בעיקר בקידום קלטת ילדים חדשה שלה. לאחר מכן נערך חידון (שעבורו הביאו במיוחד לאולפן את חיים אתגר מהתכנית של גיא פינס) בו דודו ואגם נשאלו כל אחד שלוש שאלות הקשורות לדור של השני, אגם נשאלה על שנות ה-60 ודודו על מושגים עכשוויים. תחרות של שלוש שאלות, חסרת תכלית או עניין. בהמשך התכנית הסביר דודו שהוא, "יועץ הנשים המדופלם" החליט להילחם בבעיית הגירושין. הוא הולך לנסות לפשר בין שני בני זוג שכבר החלו בתהליכי גרושין ולשם כך הם יגיעו לאולפן במשך כמה תכניות. אם זה לא עצוב, אז מה זה?

לסיכום, למרות שיש מקום לדעתי, לעשות תכנית ארוח עממית, היה מצופה שיהיה לתכנית כיוון וקונספט חדשני כלשהו. להוציא את דודו טופז מהנפטלין, בשביל להחזירו בדיוק לאותו מקום ולאותם תכנים ישנים, זה פשוט זלזול בצופים, בעיקר לאור "תרגיל ההיעלמות" שעשו לו במיוחד בשביל לזכות במכרז. הוא לא היה מספיק טוב כדי לעזור להם לזכות במכרז, אבל הוא מספיק טוב כדי לדחוף לנו אותו שלוש פעמים בשבוע עם אותם תכנים ישנים? אני חושב שהתשובה ברורה, תצביעו בשלט ותעברו לערוץ אחר בשעה 19:00 בימים א'-ג'.

רוקדים עם כוכבים, יום ג' בשעה 20:45

הפעם רשת הלכו על בטוח והרימו הפקה נוצצת של פורמט שכבר הצליח במדינות אחרות ונקרא במקור Dancing With Stars. את התכנית נבחרו להנחות אבי קושניר והילה נחשון. הקונספט של התכנית הוא ששמונה סלבס, שלא למדו ריקוד מעולם, מתחרים ביניהם בתחרות ריקודים סלוניים. כל אחד מהם קיבל רקדן או רקדנית מקצועית שילמד אותו את הריקודים ויתחרה איתו בריקוד זוגי נגד הזוגות האחרים. לפני התכנית הראשונה, הם הספיקו להתאמן שישה שבועות עם המורים, בני הזוג שלהם לריקוד. בכל תכנית הם ירקדו בסגנון שונה, בין השאר ואלס, צ'ה צ'ה צ'ה, סלסה ועוד. בכל שבוע לאחר צרוף הצבעת השופטים באולפן בזמן התכנית והצבעת הצופים בבית (עד ההתכנית הבאה), יודח זוג אחד, זה עם הניקוד הנמוך ביותר, מהמשך התחרות.

שמונת הסלבס שאזרו אומץ ללמוד לרקוד ולעשות זאת מול המצלמות: שירז טל, בקי גריפין, אליענה בקייר, ניצה שאול, סמי הורי, אבי גרייניק, איתן אורבך ועומר ברנע. עוד לפני שיגיעו התוצאות וחלקם יתחילו להיות מודחים, מגיע מגיע להם כל הכבוד על ההיענות לאתגר הזה. זה בהחלט לא קל.

אחרי התכנית הראשונה ברור שלמרות שהפורמט הוא אוורירי למדי, בשורה התחתונה הוא עובד. השילוב של להקה חיה וזמרים ששרים את המוזיקה לריקוד הוא נפלא, האולפן נראה מצויין וההשקעה בכל פינה הייתה ניכרת, ההנחיה הייתה טובה למדי, אם כי אבי קושניר מנסה להצחיק יותר מדי בכוח לפעמים וגם צוות השופטים שנבחר הוא מגוון וכולל סגנונות שונים של אישיות ושל שיפוט. כבר אתמול ניתן היה לזהות שיש את השופט הקפדן ויש שופטים יותר יצריים, בדיוק כמו באמריקן איידול למשל. התכנית לא הייתה חפה מחבלי לידה שונים, בעיקר בתחום הצילום. הצילום לא תמיד הצליח לעקוב במהירות הדרושה או במעבר למצלמה הנכונה ולתת לנו לראות את הרקדנים מזווית שתראה לנו את צעדיהם בצורה טובה. הניסיון להראות את הזמרים ששרים, כלל מעבר אליהם לשניה במקרה הטוב, כנראה על מנת לא להפסיד חלק בריקוד. לדעתי כדאי שיוותרו על זה, או שיעברו ליותר זמן. ההקפדה שכל זוג יתנשק לפני שהוא עולה לרקוד היה מאולץ ובכלל חלקים מסויימים נראו מבויימים מדי, לדעתי כדאי להשאיר מקום ליותר ספונטניות. מספר פעמים עברו למצלמה של הילה נחשון כשהזוגות עדיין לא היו מוכנים או שאבי קושניר נאלץ למשוך זמן. גם בעיית התזמון בטח תיפתר בהמשך. אבל כל זה כאמור רק חבלי לידה קטנים שלא פגמו בהנאה מהתכנית.

לסיכום ניתן לומר שהצליחו לגייר את הפורמט טוב לעברית, בחרו מנחים טובים ומשתתפים מצויינים. מגיעה מילה טובה גם לרקדנים שלימדו את הסלבס ורקדו איתם. הם נראים מצויין, הם הרכיבו בעצמם כוריאוגרפיה מעניינת ובעיקר הצליחו להביא את הסלבס לרמה מרשימה. אי אפשר להתעלם מכך שבחרו רקדנים שנראים מצויין ואין ספק שאנה, בת זוגו של סמי הורי, תספק התלהבות לצופים הגבריים בעוד אורון, בן זוגה של אליענה, יספק את אותה ההתלהבות לנשים. וגם לאחרים לא חסר. ניתן להוסיף ולומר שהתכנית היא מאוד מציצנית, גם בגלל הלבוש הזוהר והמינימליסטי וגם בגלל אותה אפשרות שכל רגע מישהו עלול ליפול. ישנה גם תחושת הזדה

כבר בתכנית הראשונה אפשר היה להתרשם מחלק מהריקודים בצורה מיוחדת, מהריקוד האובר דרמטי וסקסי של סמי הורי ובת זוגתו, משילוב ההומור הנפלא בריקוד של אבי גרייניק, מהריקוד המרשים מכל הבחינות של אליענה ובן זוגה, שגם כבש באופיו ומהקליק שנוצר בין שירז טל ובן זוגה בוריס. גם ההתמודדות של עומר ברנע ואיתן אורבך עם הסיטואציה הרחוקה כל כך מאופיים הייתה מעניינת וניצה שאול כבשה כמו תמיד בעזרת קסמה. בקיצור, יש בתכנית הנאות מגוונות עבור כולם. מומלץ בחום.

ככה לא מתנהגים, יום ג' בשעה 22:30

התכנית מוגדרת כתכנית דוקו קומית. בכל תכנית ייסקר נושא שונה בתחום ההתנהגות הנשית.מנחה התכנית גורי אלפי מציג זוויות שונות על הנושא בעזרת מערכונים, ראיונות, משאלי רחוב וסיפורים על חוויות אישיות.

התכנית הראשונה עסקה בתופעת המציצנות מכמה בחינות, לא רק זו המינית. בין השאר הוא הראה את היכולת הטכנולוגית לעקוב אחרי מיקומנו בעזרת הטלפון הסלולרי שלנו ועוד.

הניסיון להעביר נושא כלשהו בסגנון שהוא שילוב של כתבה דוקומנטרית ושל קומדיה, הוא מעניין ובעייתי גם יחד. מצד אחד, רבים נרתעים מסרטים או סדרות דוקומנטריות והשילוב של ההומור עושה את זה קל יותר לעיכול ויכול להביא יותר צופים לראות את הסדרה. מצד שני, קשה מאוד למצוא את האיזון הדק ולהצליח להעביר משהו עם תוכן של ממש כאשר מתמקדים בלהצחיק. צריך למצוא את אותו קו אמצע דמיוני, בו מצליחים להעביר את הנושא מספיק בהרחבה ושבו זה עדיין נעשה בצורה מספיק קלילה ומצחיקה.

בתכנית הראשונה הייתה תחושה שלא נאמר שום דבר מהותי ולא הצליחו לספק יותר מאשר הצצה מכמה זוויות על המציצנות. הצצה זו לא הצליחה ללמד כמעט כלום את הצופים וגם לא הייתה מספיק מצחיקה.הכל היה קצת שטחי מדי. לאחר הצפייה הרגשתי, שלא נמצא עדיין בהצלחה אותו איזון עליו דיברתי. מצד שני, התכנית הייתה מספיק מסקרנת בסגנונה הייחודי וגורי אלפי עושה עבודה מצויינת עם אישיותו המצחיקה והכובשת. אני חושב שצריך לתת לפורמט הזה הזדמנות ולראות עוד תוכנית או שתיים כדי להחליט האם היא תצליח להתרומם לכדי משהו קצת יותר מהותי ומשובח, או שהיא תישאר הבטחה בלתי ממומשת.

ניפ / טאק עונה שניה, יום ג' בשעה 23:10

הסדרה שמספקת הצצה צינית ובוטה מאוד על עולמם של המנתחים הפלסטיים, חוזרת בעונתה השניה. כבר מהפרק הראשון אפשר לראות שזו הולכת להיות עונה עוד יותר מטורפת מהעונה הראשונה. לטעמי זוהי אחת הסדרות המשובחות ביותר בטלוויזיה בשנים האחרונות, אבל רצוי להזכיר שהיא כוללת מראות קשים מאוד של הניתוחים. ההומור השחור של הסדרה הוא עוקצני מאוד ונפלא והרעיונות התסריטאיים מטורפים ומרתקים. בקיצור, סדרה חובה. אגב, מי שלא רוצה לחכות שבוע בין פרק לפרק, יכול להשיג את הסדרה להשכרה בספריות הDVD בתרגום לעברית.