הילד מהקומה הרביעית- ביקורת טלוויזיה

מאת: רון פוגל

לרגל יום הילד הבינלאומי שמצוין ב - 20 בנובמבר פוצח הלווין בשבוע שידורים מיוחד המורכב כולו מסרטים הנוגעים לעולמם של ילדים. ב - "yes1" יוקרנו בעיקר סרטים אופטימיים וב - "yes3" יעסקו בהיבטים הפחות נעימים של הילדות - ניצול ילדים, הפרת זכויותיהם, התמודדות עם תא משפחתי מתפורר ועוד.

במהלך השבוע יוקרנו למעלה משלושים סרטים העוסקים בילדים. בינהם ניתן למצוא את "קיקוז'רו", סרטו ההומני והמרגש של הגאון היפני טקשי קיטנו, את שני סרטי "שלושה גברים ותינוקת" המשעשעים, ולא לשכוח את "אמא יקרה" על אהבה החונקת של ג'ואן קרופורד, אחת השחקניות הקשוחות בתולדות הקולנוע.

[*]

ביום שישי, ה- 17 בנובמבר יוקרן ב"yes3" בשעה 22:00 סרטו של הבמאי הספרדי הוותיק אנטוניו מרסרו - "הילד מהקומה הרביעית" (במקור "הקומה הרביעית") שהוקרן כאן במסגרת פסטיבל הקולנוע הבינלאומי הראשון לסרטי ילדים שנערך בסינמטק תל אביב.

אנחל, מיגל, איסאן ודני הם מתבגרים צעירים ומלאי מרץ. הם משחקים כדורסל,משתזפים ביחד, מדברים גסויות ומנסים להתחיל עם בנות. אה כן, הבנים הם גם חולי סרטן קטועי גפיים המחלימים בקומה הרביעית של בית חולים גדול במדריד ומנסים לשרוד את היום. בבית החולים קוראים להם ה"קירחים", בשל העובדה שבעקבות הכימותרפיה נשר כל שער ראשם.

[*]

סרטו של מרסרו, שמאחוריו עשייה מרובת שנים ופרסים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הספרדית, מציג לנו את סיפור ההתבגרות המופלאה הזו בסביבה הזויה ובלתי אפשרית כמעט. קל מאד, כשעושים סרט על חולים במחלה סופנית, ליפול לבורות של קיטש וסנטימנטליות יתר (בערוץ הולמרק מומחים בכך) אבל מרסרו מצליח ביד אמן לנווט את סרטו בין דרמה לקומדיה ולהנפיק יצירה מרגשת שאפילו תשאיר את הצופה אופטימי בסופה.

דרך סיפורו של חורחה, הנער החדש בקומה, אנו מתוודעים ל"ותיקי" הקומה, ה"קירחים", אלו נערים שכדי לשרוד את הכימותרפיה ואתהשיקום הפכו את בית החולים לממלכה שלהם. איסאן ,שותפו לחדר של חורחה, מעביר אותו הליך חניכה לכל דבר ומסביר לו את כללי המשחק בקומה הרביעית.

[*]

חורחה יהפוך במהלך הסרט ל"אחד משלנו" ודרכו מראה לנו הבמאי איך ניתן להמשיך ולנסות לחיות באופן נורמלי, גם כשאתה מאובחן כחולה סרטן ומתויג מיידית כקורבן וכאומלל ("זה לא הוגן" ממלמל סבו של חוריה כשהילד עובר ביופסיה).

הסרט מוכיח כי ניתן לקחת גם את הנושא השחוק ביותר - "סרט בית חולים" ולהציגו בצורה רעננה ומפתיעה. כאן לא תראו איזו ג'וליה רוברטס מטפלת בחתיך מיוסר הסובל מהמחלה אלא תצפו בדני המתחיל עם חולת אנורקסיה מהקומה השישית ומציע לה עסקת חליפין מרגשת: הוא יחזור לטיפולי כימותרפיה, אם היא תסכים לחזור ולאכול. מומלץ גם לשים לב לסצנת המרוץ בכיסאות הגלגלים המזכירה יותר מרוץ של אופניים או סקייטבורד מאשר התמודדות בין שני חולי סרטן חלשים.

[*]

את הסרט מחזיק על כתפיו הצרות השחקן הצעיר חואן חוזה בלסטה (שהיה אז בן 17), המגלם את מיגל אנחל. איזו יכולת משחק מדהימה של בחור צעיר! על פני השטח מיגל אנחל הוא המורד האולטימטיבי (ובמקרה של ה"קירחים" מנהיגם הבלתי מעורער). פיו פולט גסויות בקצב וכאילו דבר לא מזיז לו. אבל בפנים הוא בסך הכל ילד מפוחד, שאף אחד לא בא לבקר אותו (וזוהי אחת הסצנות החזקות בסרט).

בלסטה, כמו יתר השחקנים הצעירים מצליח להעביר לנו הצופים את תחושות הבלבול והחרדה של מתבגר רגיל, בתוספת העובדה שהוא לא רק מתמודד עם הצלחה בלימודים ובחברה, אלא גם מתמודד כל יום עם כך שאין לו רגל, שחברים טובים שלו מהקומה מתים ושאין לו ודאות שהוא בכלל יקום מהמיטה מחר בבוקר.

[*]

הסרט כולו מוצג מנקודת המבט של הילדים המאושפזים בבית החולים. באופן טבעי, ברוב סרטי המתבגרים, ההורים הם נוכחים נפקדים (או סתם משעשעים, כמו האבא של גיבורת "קלולס"). בסרט שלפנינו את ההורים מחליפים הרופאים והאחיות שמטפלים בילדים ועומדים, ממש כמו הורים לרוב המתבגרים, חסרי אונים מול פרצי האנרגיה והתעלולים של חבורת ה"קירחים".

לקראת סוף הסרט, ישנה תחושה שהבמאי לא הלך "עד הסוף" עם רעיונותיו והסרט מסתיים באווירה דביקה ומאד אופטימית. אבל מי אמר שקצת אופטימיות בחיים הזיקה למישהו?

[*]

הסרט "הקומה הרביעית" הוא במקור מחזה בשם ה"קירחים" שנכתב על סמך סיפורו האישי של אלברט אספינוזה ששימש כתסריטאי הסרט ודמותו של איסאן היא בעצם דמותו שלו כילד.

אספינוזה טוען כי ניסה להעביר במחזה ואחר כך בתסריט את התחושות שליוו אתו במהלך השנים הרבות שטופל בסרטן והוא מקווה שהסרט יראה לקהל כי חולי הסרטן אינם קורבנות אומללים, אלא אנשים רגילים הנאלצים להתמודד בנוסף ל"צרות" היום יום גם עם מחלה מעיקה ואף קטלנית.

אני מצדיע לאספינוזה על שאיפשר לנו הצצה ולו חטופה אל עולמם של ה"קירחים" המופלאים.

"הילד בקומה הרביעית" -מומלץ בחום!