Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: רקוויאם לאגדה - מייקל ג'קסון

מאת: יאיר הוכנר

הגעתי ציניקן אל אולם הקולנוע, מוכן לצחוק בכול רגע נתון על התופעה בשם מייקל ג'קסון. התוצאה היתה הפוכה מכול מה שדמיינתי. הבמאי קני אורטגה שאחראי על סרטי הילדים של דיסני "היי סקול מיוזיקל", תיעד את החזרות למופע הקאמבק הגדול של ג'קסון שתוכנן בלונדון (אורטגה בתמונה מימין לצידו של מייקל ג'קסון). בעזרת עריכה חכמה שהתמקדה אך ורק בחזרות להופעה והימנעות מוחלטת מכול התעסקות צהובה בתופעה התרבותית והרכילותית, הסרט הופך לסוג של אנדרטה מכובדת, מרשימה ומרגשת לאדם שקודם כול היה גאון מוסיקלי וגם בשנת החמישים לחייו, ואחרי חיים סוערים עדיין לא איבד את כישרונו הייחודי.

[*]

מוזר לכתוב על סרט שהחשיבות שלו היא לא בעשייה הקולנועית. מדובר בסרט פשוט למהדרין, תיעוד עקבי ויסודי של ההכנות והחזרות לסדרת ההופעות שלא התקיימה בסופו של דבר בלונדון עקב מותו המצער של ג'קסון. כיצד נבחרו הרקדנים, החזרות על השירים, הסרטים המיוחדים שנוצרו עבור המופע, הפעלולים, וכמובן במרכז כול הבלגן יש גם את מייקל ג'קסון האגדי שמבצע את מיטב הלהיטים שלו מראשית הקריירה שלו בחמישיית ג'קסון האגדית, דרך "בילי ג'ין" ו"מותחן" וכמובן הלהיטים המתקתקים שלו משנות התשעים כמו "שחור ולבן".

כמובן שמייקל ג'קסון עצמו עבר שפע תהפוכות בחייו. אחרי התבוננות בפניו המתוחות נטולות הגיל, קשה למצוא כול קשר בין פני הילד מאותה חמישייה קלאסית לאותו אדם שמרקד ושר על הבמה המזכיר יותר יצור פנטסטי מסרט מדע בדיוני. ההשוואה המטרידה הזו לא מניחה לצופה אבל היא נשכחת כאשר הוא פורץ בשירה וריקוד.

[*]

ג'קסון מוצג כאדם שקט, צנוע, שפונה אל הבריות בגובה העיניים ולא מתנהג כמו סטאר מפונק. המטרה של אורטגה היא להציג את ג'קסון כאדם רגיל ככול אחד ולנטרל את הניכור שהוא הצליח ליצור סביבו בעשרים השנים האחרונות. למרות הקושי העצום במשימה, הוא מצליח לעשות זאת. ניתן להגיד שהמוסיקה היא הכוכבת האמיתית שמובילה את הסרט ולא הדמות האניגמטית והבלתי פתורה ששמה מייקל ג'קסון.

למי מיועד הסרט? ראשית למעריצים השרופים, כאלה שגדלו על השירים של ג'קסון. מי שאוהב סרטי הופעות, וגם לכאלה שהגיעו לראות אותו בפארק הירקון בשנת 1993 והתאכזבו קשות. הסרט הזה הוא בעיקר אנדרטה מכובדת לאדם גדול מהחיים, שהשירים שלו שינו את העולם, שהקליפים שהוא יצר לשיריו היו פורצי דרך, ולמוסיקאי שכבש את הבמות הגדולות בעולם, שליווה את תעשיית המוסיקה במשך 5 עשורים והצעיד במצעדים עשרות להיטים. הסרט הזה הוא שירת ברבור של מוסיקאי גדול, אדם שנוי במחלוקת, רקוויאם מרגש אפילו עד דמעות.