Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: גאון ושמו גידיגיאן - ראיון בלעדי

אתה מרבה לצלם עירום מלא ועושה זאת באופן טבעי. מדוע אתה חושף כך את גופו של השחקן ולא מסתפק בעירום חלקי?

"מסיבות כמעט פוליטיות. אני מאמין בתמימות של הגוף ולכן אני מראה את הגוף באופן השונה מסרטים אחרים. כצופה, מכעיסה אותי הצורה בה מציגים את הגוף, בעיקר בקולנוע האמריקאי: מתייחסים אליו בצורה אגרסיבית, מתעללים בו ומחללים את תומתו. בסרטים שלי מלטפים את הגוף". גידיגיאן מביע את מחאתו דרך העירום הרך והחמים שהוא מצלם. הוא משתמש בו גם כדי להעביר שוויון ופיוס. "אני מאפשר שוויון בין אישה לגבר וגם שוויון בין גבר לגבר. ברגע שאנשים עירומים זה כמעט דורש שיהיה רגע של התפייסות".

גידיגיאן מחייך ואומר בפשטות: "אם כולנו היינו ערומים, היו פחות מלחמות".

מה העירום מוציא מהשחקן?

"אני יודע שקשה לשחקנים להצטלם בעירום. העירום הוא הבאה של האקסביזיוניזם לקיצונות – לא רק להראות את הנשמה שלך, אלא גם להראות את הגוף שלך", מסביר גידיגיאן.

במה שונה משחקו של שחקן עירום ממשחקו של שחקן לבוש?

"יש רעד". עונה גידיגיאן. מי שיצפה בסרטיו יבין את אותו הרעד שמוציא מהשחקן מנעד רגשות שכל במאי עשוי לקנא בו.

האם אתה נוהג להכניס ליצירתך פרטים אוטוביוגרפיים אינטימיים שלך ושל אישתך?

"אני מסוג האנשים שמערבבים הכל", עונה גידיגיאן. "סרטיי מתחילים מהרגשות האישיים שלי, מהלך הרוח שלי. אני מכניס אלמנטים מחיי לסרטים. לדוגמא, מקומות בהם ביקרתי". גידיגיאן מביט לכיוון המרפסת הצופה אל גינת הסינמטק. יום שמש נעים, הדשא מעולם לא נראה ירוק כל כך ונמל חיפה מביט מאחורי כתפינו. גידיגיאן נותן כדוגמא את המרפסת: אם היה חוזר לצלם פה, כנראה שהיה מגיע למרפסת הזו שעמד בה ומצלם ממנה סצנה. "יחד עם זאת, זה לא יומן אישי. הפרטים הביוגרפיים ממוסכים והסיפור עצמו בדוי".

איך זה לעבוד על הסט עם אישתך?

"זה עובד הרבה יותר מהר איתה. מספיק שאעשה סימן או שניים עם הפנים או עם הידיים והיא ישר מבינה מה אני רוצה. כשהיא אומרת הרבה מדי או פחות מדי, איך שאני עושה חצי פרצוף, היא מיד אומרת: 'בסדר בסדר, הבנתי'."

אתה עובד עם צוות שחקנים קבוע ומשום כך הרגשתי שיש קשר בין הסרטים. מה הרעיון העומד מאחורי זה?

"אני לא מכוון ליצירת קשר בין הסיפורים, אך אני מודע לכך שזה קורה ועליי לקחת זאת בחשבון כיום. צילמתי עכשיו סרט בארמניה ובו אריאן (אריאן אסקאריד, אישתו) פוגשת את ז'ראר (ז'ראר מיילאן, שחקן קבוע). שני השחקנים שיחקו כל כך הרבה ביחד, שהיחסים ביניהם כבר קיימים. משום שזה סיפור חדש, היה חשוב שהיחסים האלה יבנו לאורך הסרט מחדש."

איך מוחקים היסטוריה של שחקן?

"זו עבודה קשה. צריך לדבר קצת אחרת, להסתכל קצת אחרת".

מדוע לא לקחת שחקנים אחרים?

"חלק מהאוטוביוגרפיה שלי עוברת דרכם. התחלנו לעשות סרטים בערך באותו גיל ואנחנו חיים אותה היסטוריה. הם כבר מכירים את הבעיות שמטרידות אותי".

סרטך החדש "מיטראן האחרון", הוא ביוגרפיה של הנשיא לשעבר פרנסואה מיטראן. הוא אינו מצולם במרסיי והשימוש בשחקנים הקבועים מוגבל. האם אתה בדרך לשינוי?

"לא. זו היתה סקרנות. נראה לי נורמלי שאמן שמפסל באבן כל השנים פתאום ירצה לנסות לעבוד בעץ. התחשק לי לרגע לנסות לעבוד בצפון צרפת, עם צוות שחקנים אחר, על סיפור קצת אחר". למרות זאת, גידיגיאן מרגיש ששמר על שתיים מהנאמנויות שלו: התפיסה הסוציאליסטית והעיסוק במוות שחוזר ברבים מסרטיו.

אנשי מרסיי הזכירו לי את הישראלים. הם ישירים, חמי מזג ופתוחים. האם אתה חש זאת בביקורך?

גידיגיאן מפשיר, מוריד לראשונה את משקפי השמש והמפגש עם עיניו חושף איש בעל חוכמת חיים, בלתי מתפשר אך הוגן וסקרן. אנחנו צוחקים. הוא מסכים עמי ומספר שזה ביקורו השני בארץ. בביקורו הקודם היה בירושלים והוא חש בשוני הקיים בין הבירה לעיר חיפה.

והרי גם חיפה עיר נמל, כמו מרסיי וגם כאן מתקיימות תרבויות שונות זו לצד זו. האם חיפה מזכירה לך את הבית?

"כן, כן. אני אוהב את כל ערי הנמל בעולם. איזור הנמל התעשייתי קרוב יותר ללבי ומחר אולי אוכל לבקר בו".

הראיון שלנו מסתיים במרפסת, עם הגב לנמל חיפה. גידיגיאן, איטלקטואל חריף ושנון מחייך למצלמה ואני נרגשת מהמעמד, חשה אותו דגדוג מוזר בלב ובעיניים שתוקף אותי כאשר אני מגלה עולם חדש ונפלא. רובר גידיגיאן.

אם גם אתם חושבים שמגיע לכם איזה גידיגיאן אחד, קחו את עצמכם לפסטיבל:

"מיטראן האחרון", היום, יום ב', 14:00 באודיטוריום.

"אבי הוא מהנדס", היום, יום ב', 17:00 בקריגר.

"מריוס וג'נט", היום, יום ב', 19:30 בקריגר (מומלץ במיוחד!).