המלצות על קלאסיקות פסטיבל ערבה: השיבה, ניצוד, המשפחה שלי ועוד

4 חודשים, 3 שבועות ויומיים

הבמאי כריסטיאן מונג'יו ביים לכאורה סרט קטן ודל תקציב המתאר סיטואציה אישית יום יומית בתקופה שבה הקומוניזם שלט ברומניה. על אף שהסרט מושפע מהזרם הריאליסטי על שלל מאפייניו, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר במותחן מבריק. העלילה של הסרט זוכה פסטיבל קאן מתארת את קורותיה של דמות הנקלעת לסיטואציה שעלולה לסכן את חייה והיא צריכה לבצע מעשה לא חוקי של הפלה ולהיזהר שלא להיתפס.

מונג'יו יודע לספר סיפור ולעשות זאת על הצד הטוב ביותר דרך גיבורה שבעזרתה הוא מעביר מסר על שחרור האישה אז והיום. זהו סרט על נשים והמאבק שלהן על השליטה בגופן. הופעתה של אנה-מריה מארינקה בתפקיד הראשי היא לא פחות מגאונית ומשדרת בו בזמן שבריריות וחוסר אונים טוטאלי. (מבקר: יאיר הוכנר)

בגרות

ד"ר רומיאו אלדיאה, אב שמוכן לעשות הכול כדי שבתו הצעירה תלמד באוניברסיטה מחוץ לרומניה, עומד במרכז "בגרות" סרטו של כריסטיאן מונג'יו, שממשיך לטוות עלילות מוסר בסגנונו הראליסטי והלא מתפשר. נדמה שהפתגם "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות" מהווה מוטיב מרכזי ביצירותיו של מונג'יו העוסקות באנשים המנסים לעשות את הדבר הנכון בחברה המושתתת על בירוקרטיה מסואבת ושחיתות מערכתית.

הדמויות של מונג'יו מקבלות החלטות שמונעות מרצון טוב, אך העולם בו הן חיות מאלץ אותן להתפשר ואף להפנות גב לעקרונותיהן. מונג'יו לא מזלזל בקהל שלו ומצליח לגעת בו מבלי לנגן על מיתרי הרגש בסנטימנטליות, אך כן דורש ממנו התמסרות - זה לא תמיד יפה, אך זה מרגש ומעורר מחשבה. (דין קליין)

[*]

שם תואר משטרה

"שם תואר, משטרה" הוא סרט מינימליסטי מבחינה ויזואלית, אפילו הדיאלוגים עצמם מצומצמים למינימום. מדובר בדרמה סאטירית מבריקה שחוקרת את משמעות המילה "מצפון". יצירה קולנועית מבריקה שנעה בין קולנוע ריאליסטי למחזה אבסורד, התנגשות בין המציאות האפרורית ברומניה לחוסר היגיון שהחוק והמשטרה פועלים במסגרתו.

כריסטי, שוטר צעיר, מסרב לעצור נער בן 16 המעשן חשיש. הוא אינו רוצה על מצפונו את חייו של הנער אשר עלול להסתבך כהוגן אם ייעצר. חילוקי דעות בין כריסטי למפקח שלו בכל הנוגע למשמעות המילה "מצפון", מביאים את גיבורנו לצומת דרכים אידיאולוגית. השוטר והדילמה המוסרית שאיתה הוא נאבק מייצגים את התמודדות של מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר הנקרעות בין הערכים של העבר לקדמה שמציע המערב. בסופו ישנה סצנת סיום בלתי נשכחת, מהטובות בעשור האחרון. (יאיר הוכנר)

אהבה חסרה

סרטו החמישי של הבמאי הרוסי המחונן אנדריי זבייגינצב משתמש בנישואים כושלים כדי לשרטט מראה מאוד לא מחמיאה של רוסיה כאומה מנוכרת, מנוונת ומתפוררת. בוריס וז'ניה נמצאים בעיצומו של הליך גירושין מכוער, כשבתווך נמצא בנם בן ה-12 שנעלם. לנוכח אוזלת היד של הרשויות מתארגן מבצע חיפוש שהופך את הסרט לחוויה חזותית של רוסיה המתמוטטת. הריקבון המוסרי של בני הזוג שאיבדו את עצמם לדעת הוא סממן של ריקבון עמוק הרבה יותר של החברה הרוסית. "אהבה חסרה" מציג לנו מראה מבעיתה וקודרת של רוסיה הפוסט מהפכנית. זהו סרט כואב ומכאיב וזבייגינצב מוכיח שוב כי הוא אחד הבמאים המעניינים בימינו. (רון פוגל)

השיבה

"השיבה", סרטו הראשון של של אנדריי זויאגיצ'ב, הוא מסוג הסרטים שמסרבים לעזוב אותך לתקופה ארוכה. יש לו כוח רגשי נדיר שכמעט ולא קיים בעולם הקולנוע בימינו. הכוח לגרום לנו לא לשכוח פריימים בודדים, תמונות הנחקקות ובזיכרון ולא מרפות. זה סרט שלא מתחנף אל הקהל שלו, אבל מי שנכנע לקצב של הסרט יזכה לחוויה קולנועית.

כדאי מאוד להיכנס לתוך עולמו של היוצר המפתיע ולהימשך אל תוך העלילה עמוסת המסתורין. שני אחים מופתעים לגלות שאביהם, שנעדר שנים רבות מהבית, חזר. השניים לא מכירים ממש את אביהם ונלהבים לצאת איתו לטיול שאמור לחשוף לפניהם מי הבן אדם מאחורי המיתוס שנבנה מאחורי אביהם. בן האנוש שנגלה להם אלים וחסר רגישות. את התשובות הם ימצאו על אי בודד, כאשר הם מנותקים מן העולם. גיבוריו הצעירים ילמדו שהמציאות חזקה הרבה יותר מהדמיון המפותח שלהם. כמה טראגי. (יאיר הוכנר)

חופשת קיץ

סרטו של דוד וולך הוא אחת היצירות הקולנועיות הישראליות האמיצות, המפתיעות, המאתגרות והמרגשות ביותר שנראו בישראל. סרט המתכתב עם המקורות, עם הקולנוע הבינלאומי ואפילו מעז לעלות שאלות פילוסופיות יהודיות על קיומו של אלוהים.

העלילה מעניקה לצופה הצצה לתוך עולמם של משפחת חרדית ליטאית. המשפחה מתכוננת לנסיעה לים המלח, שם אמונתם של האב והאם תעמוד במבחן. מבחן מהסוג האכזרי ביותר שהורה יכול להתמודד איתו. "חופשת קיץ" סוחף את הקהל עם קצבו האיטי והמדוד אל תוך הסיוט שהמשפחה נקלעת אליה, אך אף פעם לא נותן לרגשות העזים להשתלט על הסרט. מסוג הסרטים שיישארו אתכם בלב במשך שנים. (יאיר הוכנר)

לב רחב

לב רחב", בבימויו של דאגור קארי, מהווה דוגמה טובה לאיך סיפור אהבה צריך להיראות כאשר מורידים ממנו את השמאלץ, הקלישאות ולא מצפים אותו בקרמל כדי לרצות את הקהל. פוסי הוא גבר גדול מימדים, שעדיין גר עם אימו. הוא רווק ולמעשה מעולם לא הייתה לו חברה. אבל ככל שהסרט הולך ומתקדם, כך כולם נחשפים לאופיו האמיתי וליבו הרחב.

זהו סרט Feel Good שמתקדם לאט, כאשר הוא יוצר איזון דק בין אווירה קודרת לרגעים מצחיקים. הוא מתבשל על אש קטנה ולמרות ההתקדמות האיטית, אין בו אף רגע משעמם. זהו סרט מקסים על טוב לב, תמימות, ויתור עצמי מוחלט לטובת האחר, גם אם ברור שלא תהיה כל תמורה לכך. (נתן ליכטר)

המשפחה שלי

"המשפחה שלי" הוא סרט נוסף בו מציג הבמאי היפני הירוקזו קורה אדה משפחה אלטרנטיבית. המשפחה מורכבת מ"אב" ו"אם", בת גדולה, בן צעיר וסבתא קשישה שמשלימים הכנסה בגניבה משפחתית מחנויות. שגרת יומה של המשפחה מופרעת כאשר הם נתקלים בילדה קטנה שיושבת לבדה ברחוב הקפוא בטוקיו.הם לוקחים אותה לביתם ומחליטים "לאמץ" אותה שלא כחוק. כשסיפור ההיעלמות מגיע לטלוויזיה, נמנעים בני המשפחה מלדווח על כך.

קורה אדה מיטיב לחשוף את הצדדים האנושיים והפגיעים של בני המשפחה ואת האהבה האמיתית שהם רוחשים אחד לשני. הוא מלמד אותנו בראיית עולמו ההומניסטית לבחון את הקונספט של משפחה והורות ואת הדרך בה אנו שופטים אנשים מבלי להכירם לעומק. (אלעד שלו)

ניצוד

סרטו של תומאס וינטרברג הדני עוקב אחר לוקאס, אשר אשתו עזבה אותו ולקחה איתה את הבן האהוב. הנחמה המרכזית של לוקאס הם החברים הקרובים שלו, העבודה החדשה כגנן בן הילדים המקומי. אבל אז אחת הילדות, בתו של אחד מחבריו הקרובים, מתעצבנת על לוקאס שמסרב למתנה שהיא הכינה לו ומספרת לגננת סיפור. כך פורצת לה השמועה ומתפשטת כמו אש בשדה קוצים. התושבים מתאחדים כנגד לוקאס והוא נותר לבד במערכה כדי להילחם על שמו הטוב.

מאדס מיקלסן מעולה כלוקאס. הוא מצליח ליצור דמות מלאה ומרגשת, שחומת המגן שלה הולכת ונסדקת. העוצמה של "ניצוד" נובעת לא רק מהבימוי המאופק וההתפרצויות הבלתי נשלטות של גיבורי הסרט. העוצמה נובעת מכך שהסרט בוחן את האופי האנושי ומתאר בקור רוח כיצד כל כך בקלות חייו של אדם יכולים להשתנות מקצה לקצה ואיך קהילה שלמה יכולה להיסחף בלהט בעקבות רכילות לא מוכחת. (יאיר הוכנר)

אוונטי פופולו

אחד הסרטים המבריקים, מצחיקים ושנונים שנעשו בקולנוע המקומי, שלוקח את הקונפליקט הישראלי-ערבי והופך אותו לסאטירה על זמנית סוריאליסטית ומקורית, כולל מונולוג שיילוק מ"הסוחר מוונציה" שמובא מעיני הצד הערבי. ההברקה בסרט הביכורים של רפי בוקאי ז"ל הוא שבניגוד לסרטים ישראליים אחרים הוא מציב במרכזו את הגיבורים מהצד השני של המתרס – האויב המצרי – וגורם לנו להזדהות איתם ולראות את הסכסוך מנקודת מבטם בעלילה שעוקבת אחר שני חיילים מצרים האובדים במדבר סיני לאחר מלחמת ששת הימים ויוצרים קשר עם חיילים ישראליים המסיירים במקום. סרט מבריק שרלוונטי וחתרני גם היום. (אלעד שלו)

דונבאס

סרטו של סרגיי לוזנציה שם למטרה לזעזע את הצופה ולהעלות שוב את אוקראינה על סדר היום הציבורי בסרט שמתאר את העימות העקוב מדם שבין רוסיה לאוקראינה. הסרט הוא חתיכת אגרוף לפנים ולבטן. הוא נפתח ומסתיים בשחקנים שמגלמים עוברי אורח שעדים לקרבות. יש בו סצנות מבלבלות על גבול הגיחוך, חתונה בצל הקרבות, התעללות בשבוי מלחמה ועוד. חוויה קולנועית. (רון פוגל)