פסטיבל הקולנוע הגאה: המלצות וסקירות סרטים

מדבר פרטי

מבקר: אלעד שלו

נציגה של ברזיל לטקס האוסקר הקרוב נדמה כתגובת נגד לנשיאה ההומופובי בולסונרו כשהוא בוחן את הגבריות הרעילה הברזילאית ואת האפשרות לחולל בה שינוי תוך יצירת קשר אישי עם מי שנדמה כמנוגד לך במבט ראשוני. עלילת הסרט עוקבת אחר דניאל (אנטוניו סבויה), גבר בודד וקשוח המטפל באביו הדמנטי ומושעה מעבודתו במשטרה בשל תקרית אלימה בה היה מעורב. לאחר חצי שעה של פרולוג, יוצא דניאל למסע לצדה השני של ברזיל בעקבות אישה עמה התכתב והפסיקה לענות להודעותיו באופן פתאומי. הוא מחפש אחריה באופן נואש כמי שאולי תוכל לגאול אותו ולהעניק לחייו משמעות ואהבה שכה חסרה לו. אך מתברר כי אותה אישה מסתירה ממנו סוד גדול.

סרטו של הבמאי עלי מוריטיבה מיטיב לתאר את הקשר שנרקם בין גיבוריו המחפשים את דרכם בחיים ואת התמודדותם במדינה שמרנית שמתקשה לקבל את השונה ממנה. הוא נעזר בתצוגות משחק מוצלחות, בתיאור אמין של העולם בו חיות הדמויות ושל ההתמודדות הנפשית של כל אחת מהן ומהווה דרמה אנושית ומרשימה שמותירה מקום לתקווה לעתיד טוב יותר עבור גיבוריה.

הקרנות: יום רביעי 17.11 בשעה 21:30 בסינמטק ת"א, יום שבת 20.11 בשעה 21:00 בסינמטק ת"א.

המפחיד של שישים ואחת

מבקר: דין קליין

סרט הבכורה של דאשה נקרסובה (שהתפרסמה בזכות הפודקאסט הביקורתי שלה Red Scare) הוא הפתעה מטרידה וחתרנית. על אף העובדה שהוא ממש לא חף מטעויות או החלטות מעט צורמות, הוא מהווה משב רוח מרענן מאוד באינדי העכשווי. עוד מכותרות הפתיחה ניתן להבחין בארומה של טרילוגיית הדירות של רומן פולנסקי ("רתיעה", "תינוקה של רוזמרי" ו"הדייר") - הטון, הצילום והעיצוב מאוד מרפררים לאימה הפולנסקית הביתית המתרחשת בתוך המקום הלכאורה הבטוח ביותר.

עלילת הסרט מספרת על שתי חברות צעירות שעוברות לדירה חדשה שמתברר להן מאוד מהר שהייתה שייכת בעבר למיליונר הידוע לשמצה ג'פרי אפשטיין, שארגן בה אורגיות עם קטינות ועוד פעילויות לא חוקיות ומזעזעות. העירוב של המציאות והמעשים המזוויעים של אפשטיין עם דימויי האימה הקולנועיים מייצר סרט לא אחיד ברמתו אך בעל גוון ייחודי - גם אם הוא לא פשוט לצפייה. הדירה הרדופה מערערת את הגיבורות ומרחיקה ביניהן והגעתה הלא צפויה של בחורה אנונימית החוקרת על דעת עצמה את הפשעים של אפשטיין (המגולמת ע"י נקרסובה עצמה) רק מעצימה את התחושות המבלבלות והקשות. כפי שניתן לצפות, ישנה אסקלציה מסחררת של רגעים על טבעיים ומערערים שעדיף לחוות גם מפאת ספוילרים, אך גם כי על הנייר הם יכולים להרגיש מגוחכים. הרגעים הפחות טובים בסרט ראויים להערכה דווקא בגלל האומץ של הנרטיב, הצורה והעמדה הפוליטית שהסרט מייצג - נקרסובה מכוונת גבוה ומפספסת לפעמים, אך התוצאה לא מעידה על נפיחות וחשיבות עצמית אלא על יוצרת טרייה שמחפשת את הדרך השלמה ביותר לבטא את קולה.

הקרנות: יום שישי 12.11 בשעה חצות בסינמטק ת"א, יום ראשון 14.11 בשעה 19:00 מרכז אניס יפו, יום רביעי 17.11 בשעה 13:00 סינמטק ת"א.

לברוח

מבקרת: מיכל ליבר רונן

"מהו בית? מקום בטוח, לא מקום שהוא זמני", אומרת דמותו של אמין בתחילת הסרט וזהו המוטיב העיקרי של הסרט הדני "לברוח". בריחה אל עבר מקום אחר, בית בטוח ומוגן. הבמאי יונאס פוהר רסמוסן לוקח את סיפור חייו ומסעו הקשה של אמין נוואבי ומתעד אותו ברגישות באמצעות אנימציה מרהיבה וקטעים תיעודיים.

סיפור מסעו של נוואבי מתגלה לרסמוסן 20 שנים לאחר הגעתו לדנמרק, כשהוא עומד לקנות בית יחד עם בן זוגו, קספר .נוואבי הוא פליט מאפגניסטן שבגיל צעיר מצליח יחד עם משפחתו לברוח משם לאחר עליית הטליבאן לשלטון. מסעו מתחיל באפגניסטן, עובר דרך רוסיה ובסופו של דבר מגיע עד דנמרק, כשהוא שומר על סודיות בנוגע למשפחתו. בנוסף לסוד אודות משפחתו הוא גם מסתיר את העדפותיו המיניות ולוקח לו זמן עד שהוא מקבל זאת. זוהי סוגיה לא פשוטה במיוחד בשל מוצאו האפגני, אך עם השנים הוא משלים עמה.

הסרט מכיל תיעוד מאויר של מסעו של נוואבי על מנת להגן על זהותו ועל זהות משפחתו ומזכיר קצת את סרטו של ארי פולמן "ואלס עם באשיר" שאף הוא מתאר אירועים קשים באמצעות אנימציה מרהיבה. "לברוח" בנוי בצורה קולחת, קצבית ומהירה. למרות הנושאים הכבדים שהוא מעלה, הסרט מבוים בצורה דינאמית כאשר הפסקול הקצבי תורם לקצב המהיר של הסרט. אחת הסצנות המרהיבות שנחרטות בתודעה היא סצנת נשירת פתיתי השלג המאוירת שנראית כאילו צולמה. בנוסף לאנימציה המרהיבה משולבים קטעי ארכיון היסטוריים מאירועים שהתרחשו ותורמים לאותנטיות. זהו סרט על הישרדות, על חיים ללא בטחון ועל הצלחה למרות הכול. הדבר היחיד שחסר בסרט זו הצצה לחייו של נוואבי בבגרותו בדנמרק ועד היום.

הקרנה: יום שבת 20.11 בשעה 15:00, סינמטק ת"א.

חופש מוחלט

מבקר : אלעד שלו

רבות עסקו בעבר ברדיפתם של הנאצים אחר הומוסקסואלים במלחמת העולם השנייה, דוגמת המחזה והסרט המוצלחים "עקומים". אולם מה קרה לאותם אנשים לאחר המלחמה? בעוד אנו רגילים לחשוב על גרמניה המזרחית כמקום שמרני בו האזרחים נתונים למשטר נוקשה ואכזר, גרמניה המערבית שלאחר המלחמה נתפסת כמקום מערבי ופתוח יותר. אולם הסרט המוצלח "חופש מוחלט", נציגה של אוסטריה לטקס האוסקר, מציג כיצד גורלם של גייז בה היה עגום לא פחות והם נרדפו ונשלחו לבתי הכלא בשל נטייתם. באחד המקרים בסרט אף מציע האסיר לחברו לברוח לגרמניה המזרחית.

העלילה עוקבת אחר שלוש תקופות מאסר שונות בין 1945 עד אמצע שנות ה-70 של אסיר גאה בשם האנס (פרנץ רוגובסקי, "טרנזיט"). האנס היה אסיר במחנה ריכוז ונשלח ישירות ממנו לבית הכלא בשל נטייתו. הסרט מזגזג בין התקופות השונות, קדימה ואחורה, עוקב אחר מערכות היחסים שמפתח האנס בבתי הכלא עם אסירים שונים ובמיוחד אחר הקשר המורכב שלו עם אסיר הומופוב בשם ויקטור (גאורג פרידריך) שנותר בכלא לאורך כל אותה תקופה ומפתח עם האנס קשר שמתחיל בשנאה ומתקדם למקום שונה לחלוטין.

סרטו השני של הבמאי והתסריטאי האוסטרי סבסטיאן מייזה אינו קל לצפייה, אך יש בו גם לא מעט רוך והומניות בתיאורו את קשריו של האנס, שכל רצונו הוא להיות הוא עצמו ואינו מתקפל בפני המערכת השמרנית והאכזרית. רוגובסקי מהפנט בתפקיד הראשי, מלאכת התסריט המורכב שנע בין התקופות מרשימה ביותר וסצנת הסיום שמציגה את החופש המיוחל לו כמה האנס (והקבלתו הוויזואלית למתרחש בין כתלי הכלא) אל מול הרצון באהבה תישאר אתכם לאורך זמן. זהו אחד הסרטים המוצלחים ביותר שמציגים בפסטיבל הגאה ושווה לצפות בו.

הקרנות: יום חמישי 18.11 בשעה 22:00 סינמטק ת"א, יום שבת 20.11 בשעה 18:30 סינמטק ת"א.

לכל הסרטים ולרכישת כרטיסים ניתן להיכנס לאתר הפסטיבל. לכל הכתבות והסקירות על פסטיבל הקולנוע הגאה - לחצו כאן