Seret מהעבר: 30 שנה ל-היפה והחיה

טקס פרסי האקדמיה ה-64 ראה דבר מה חדש בהיסטוריה רבת השנים שלו - סרט אנימציה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, הראשון מסוגו שזכה למעמד זה. באופן לא מפתיע, אולפני דיסני היו חתומים על ההישג. הסרט היה "היפה והחיה" ששבר שיאים, אך בניגוד ללהיטים אחרים שזוהרם התעמעם עם השנים - נותר שובר הקופות משנת 1991 לאחת מגולות הכותרת של דיסני והסרט שהציב את הרף בכל הנוגע לאגדות קלאסיות מצוירות.

"סיפור עתיק יומין" אומר השיר מתוך "היפה והחיה", ואכן ההיסטוריה רוויה במעשיות על אישה יפה המתאהבת ביצור שנראה מפלצתי אך בעל לב זהב. אולם זהו סיפור האגדה הצרפתי מהמאה ה-18 אותו ניסה וולט דיסני להפיק עוד בשנות השלושים ושוב בשנות החמישים. ההצלחה של "שלגיה ושבעת הגמדים" עוררה בדיסני תיאבון לסיפורים שיתורגמו למסך הגדול, אך היפה והחיה התברר כמאתגר מדי לעיבוד. הבמאי הצרפתי ז'אן קוקטו יצר גרסה קולנועית משלו לסיפור בשנת 1946 וזכה לשבחים בינלאומיים, דבר שייתכן כי הניא את דיסני מיצירת סרט משלו. כדי להגשים את החלום נדרשה הצלחה של נסיכה מצוירת נוספת. "בת הים הקטנה" הביאה לרנסנס של האולפן ואיתו קם לתחייה הפרויקט הישן כשמאחוריו עשרות שנים של ניסיון וקידמה טכנולוגית.

בהחלטת מנכ"ל דיסני דאז, מייקל אייסנר, הובאה התסריטאית לינדה וולוורטון כדי לנסות לפתור את סבך הסיפור. וולוורטון, יחד עם הבמאים גארי טרוסדייל וקירק וייס היו בין חברי הצוות הבכירים והכי פחות מנוסים בפרויקט. הם שאלו מספר רעיונות מסרטו של קוקטו כמו החפצים בטירה הקמים לתחייה והמחזר הנוסף הרוצה בנערה. על הפן המוזיקלי הופקדו אלן מנקין והאוורד אשמן שזכו להצלחה עם פס הקול של "בת הים הקטנה" וקיבלו על עצמם את הפיכת סיפור האגדה למחזמר בסגנון דומה. יחד עם צוות מסור של אנימטורים ואמנים מתחומים שונים קרם הסרט עור וגידים בתוך שנתיים בלבד.

[*]

לאחר סצנת פתיחה מרהיבה, המוצגת כמעט כולה בזכוכית צבעונית, אנו פוגשים את בל, נערה יפה אבל קצת משונה (כך לפחות כולם שרים לה) שלא ממש משתלבת בחיי העיירה הקטנה. היא צדה את עינו של גסטון, גיבור הכפר הנאה והשחצן שרוצה לשאת אותה לאישה, אך היא מעדיפה את ספריה על פניו. כשאביה נכלא בטירה מסתורית, היא יוצאת להצלה ומקריבה את חירותה למענו מבלי לדעת כי ביתה החדש מכושף. אדון הטירה לא עושה רושם חיובי, אולם ככל שחולף הזמן מתחילה בל לראות בו יותר מחיה מפלצתית והוא מצידו מגלה את האושר באהבת אדם אחר.

בל היא השנייה במסורת של נסיכות דיסני שעושות יותר מלהיות יפות ולהתאהב. למעשה היא תולעת ספרים שחולמת על הרפתקאות, גם כשהיא מתאהבת זה ממש לא במבט ראשון. לחיה יש בעיות שליטה עצמית, אבל הוא בעל לב טוב ואדיב וזה מקור המשיכה. על אף התחלה רעועה, השניים מפתחים כימיה והחיה, שנראה כה מפחיד בהתחלה, מתגלה כבחור ביישן ומגושם. החיה ויושבי טירתו היוו אתגר לא פשוט עבור האנימטורים. עוד מימי "שלגיה ושבעת הגמדים" התגאה אולפן האנימציה של דיסני ביכולתו לחקות תנועה מציאותית של בני אדם ובעלי חיים, אבל מה עושים כשלדמויות בסרט אין מקבילה טבעית לחיקוי? במקרה של החפצים החיים בטירה, דוגמת לומייר, שעוני וגברת תיון, אין מנוס משימוש בדמיון טהור - בכל זאת, אין יצור בטבע שזז כמו פמוט. החיה לעומת זאת הוא שילוב של מספר בעלי חיים: רעמה של אריה, ראש וזקן של באפלו, מצח של גורילה, ניבים של חזיר בר, גוף של דוב, רגליים וזנב של זאב וכמובן עיניים אנושיות.

גסטון היה מאתגר לא פחות מסיבה אחרת - הוא נבל יחיד במינו בגלריית הנבלים של דיסני. הוא הגיבור שכל אנשי הכפר מעריצים, הבחור שכל הבנות חולמות עליו ובתחילת הסרט הוא האידיוט השחצן שבל מעיפה לדיר חזירים. בסיפורים אחרים הוא היה השרירן שהנבל הראשי מפתה לצידו שיעשה כדבריו, אבל לא במקרה הזה. גסטון מוכיח את עצמו כרשע אמיתי ומאיים ככל שרצונו לא נעשה. הוא הופך מהשחצן המושפל שכיף לצחוק עליו לחורש מזימות שמוכן לכלוא חפים מפשע ואף לרצוח על מנת לקבל את מבוקשו. הוא נועד להיות האנטיתזה לחיה ובמידה רבה הוא אחד הנבלים היותר מציאותיים שדיסני הציגה. מכאן גם הקושי באנימציה, הוא אמור להיות גם קומי וגם מאיים אך עדיין נאה. אי אפשר להגזים ולגרום לו להראות מטופש כמו עוזרו לפו או מרושע בצורה מובהקת, מה שהופך את כל הופעתו לתרגיל באיפוק באנימציה.

"היפה והחיה" יצא לאקרנים לקול תשואות רמות והפרסים לא איחרו. פרס סרט האנימציה הטוב ביותר לא היה קיים באותה התקופה ולכן, באופן היסטורי, קיבל הסרט מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, אותו הפסיד ל"שתיקת הכבשים". מתוך ארבעה פרסי אוסקר אליהם היה מועמד, זכה בשניים עבור פס הקול והשיר 'היפה והחיה'. העבודה של מנקין ואשמן אכן ראויה לשבחים. השירים שכתבו והלחינו לא רק יפים אלא גם נותנים לסרט מבנה ברור - מהצגת הדמות הראשית והנבל וכיצד הם נתפסים בעיני אחרים לחגיגה של 'התכבדי' ועד לסצנת השיא בה אנשי העיירה פולשים לטירה. ההצלחה של הסרט הובילה ליצירת מחזמר בברודווי שרץ משנת 1994 ועד 2007, השירים של מנקין ואשמן השתלבו בטבעיות על הבמה.

אנג'לה לנסברי לוהקה במקור בתפקיד גברת תיון והשיר 'היפה והחיה' נועד לה אך היא לא רצתה בו. השיר היה אמור להיות בלדת רוק ולנסברי חשה כי הקונספט לא מתאים לסגנונה האישי ולא לסרט וביקשה להעביר אותו לדמות אחרת. הבמאים שכנעו אותה להקליט גרסה אחת כפי שהיא חושבת לנכון וזו הגרסה השקטה והרומנטית שבסופו של דבר נכנסה לסרט וללבבותיהם של מיליוני צופים מסביב לעולם.

סצנת אולם הריקודים כולה הייתה הישג בפני עצמו, לא רק אמנותי אלא גם טכנולוגי. דיסני קנתה מפיקסאר, שהייתה אז בחיתוליה, מערכת שנקראת CAPS שאפשרה לצוות ליצור מגוון רחב של צבעים והצללות כמו גם אפקטים של עומק. אבל גולת הכותרת הייתה שילוב קל בהרבה של אנימציה ממוחשבת ודו-ממדית. משראו כמה התקדמה טכנולוגית התלת-מימד עם השנים השתכנעו אנשי דיסני לשלבה בסרט מה שהוביל לשוט היורד מהתקרה וחג סביב בל והחיה תוך כדי ריקוד שהיה מהפכני בתקופה זו. ההצלחה של הסרט ושל הטכנולוגיה החדשה בו גם עודדה את דיסני להשקיע באנימציה ממוחשבת. "צעצוע של סיפור" של השותפה פיקסאר יצא ארבע שנים לאחר מכן.

"היפה והחיה" הוא סיפור האגדה האולטימטיבי של דיסני. זהו סרט שעושה את הכל נכון, דמויות שקל לאהוב או לשנוא, עלילה ברורה וזורמת, שירים קליטים שמעשירים ומקדמים את הסיפור ואנימציה ברמה גבוהה. וולט דיסני נודע כמי שאמר "מה שלא תעשו, עשו זאת היטב", הוא עצמו לא הצליח להפיח חיים ב"יפה והחיה" במהלך חייו, אך ממשיכיו עשו זאת עשרות שנים לאחר מותו ובהתאם לתזה של מייסדם, עשו זאת הכי טוב שיכלו. בשנת 2017, במסגרת גל העיבודים המצולמים לסרטי דיסני, הוא גם זכה לעיבוד מחודש מצליח בכיכובם של אמה ווטסון ודן סטיבנס שרשם הכנסות של 690 מיליון דולר (מקום 17 בכל הזמנים), ועדיין לא הצליח להשתוות למקור הקלאסי.