אני רואה את החיובי במצבים הקשים ביותר: ראיון עם במאי הסרט פחד

בסרט "פחד" צפיתי לראשונה במסגרת פסטיבל הקולנוע של טאלין לפני שנה. הסרט המר-מתוק הזה בשחור-לבן זכה בפרס הגדול של הפסטיבל, ובצדק. זוהי סאטירה שנונה ואכזרית על בולגריה של ימינו המלאה בשנאת זרים ובפחד מהאחר והשונה. בתוך כל הרוע האנושי הזה ,שני אנשים שונים לחלוטין ינסו לשרוד ביחד - מורה שאך זה פוטרה מעבודתה ומהגר אפריקאי שמקווה להתחלה חדשה. צפיתי שוב בסרט בפסטיבל חיפה האחרון (בו היה לאחד הסרטים המצליחים בפסטיבל) ולקראת צאתו לאקרנים ראיינתי בזום את במאי הסרט – השחקן-תסריטאי איוואילו חריסטוב, מגדולי שחקני בולגריה שהופיע במעל לחמישים סרטים לפני שהתחיל לביים.

נושא ההגירה, מחפשי עבודה והפליטים הוא אחד הנושאים הפופולריים בקולנוע האירופאי במאה ה-21. מדוע בחרת בנושא זה לסרטך החדש "פחד"?

"נושא ההגירה מעסיק רבות גם את בולגריה ובשנים האחרונות זרם הפליטים ומהגרים רק מתגבר, במיוחד ממדינות אפריקה. הוקמו מחנות כדי לאכלס את הפליטים, דבר שעורר אי נחת אצל האוכלוסייה הבולגרית שגרה ליד המחנות האלו. יש עלייה גדולה באלימות כלפי מהגרים. העיסוק הגובר של הבולגרים בנושא הפליטים היה הסיבה המרכזית לכך שבחרתי לספר סיפור על מורה בכפר קטן שפוגשת מהגר ממאלי שבאפריקה ועוזרת לו".

אילו סיבות נוספות היו לבחירת נושא הסרט?

"אני חושב שהעולם שלנו מחולק לפי מגדר, צבע דת ועוד נושאים שמפלגים אותנו. בסרט רציתי לחקור ולשאול האם בעולם כה מפולג האהבה יכולה לגבור על כל המכשולים. בעיניי אם האדם אמיץ מספיק ומוכן להיאבק, אז האהבה יכולה לחבר גם בין האנשים השונים ביותר. צריך הרבה תעוזה כדי שזה יקרה וגם נכונות לשלם מחיר".

[*]

אנחנו נתקלים ביותר ויותר יוצרים בני זמננו שמצלמים את סרטיהם בשחור-לבן. מדוע בחרת בבחירה אמנותית זו?

"מכמה סיבות: ראשית האזור שבו צילמנו במערב בולגריה הוא מקום בו החורף מאוד קצר והאזור הופך לירוק די מהר. הגעתי למסקנה ששחור-לבן יעצים את תחושות הריאליזם והקושי שבו נמצא הגיבור, דבר שלדעתי היה הולך לאיבוד בצבע. סיבה נוספת היא שלטעמי הצילום בשחור-לבן עוזר לצופה להתרכז בדמויות והוא לא מוסח מנופים כאלה ואחרים. הסרט שלי הוא בראש ובראשונה על שני אנשים שמתמודדים עם הקשיים של החיים. הטבע הוא משני עבורי. אני גם באופן אישי מאוד אוהב צילום בשחור-לבן".

האם הניגודיות שאתה מדבר עליה בין בני האדם גם הובילה לבחירה בגיבור כהה עור? הוא הרי היה יכול להיות גם מהגר בעל גוון עור לבן.

"בהחלט. בתוך סרט שחור-לבן, שני הגיבורים הראשיים הם גבר כהה עור ואישה לבנה. זה מדגיש את הניגודיות ביניהם, את האבסורדיות של הסיטואציה בה הם מתחילים לגור ביחד, אולי את חוסר הסיכוי שלהם להצליח ביחד בחברה שמרנית בולגרית כפי שאני מציג בסרט". תוכל להגיד כמה מילים על השחקנית הראשית בסרט-סווטלנה ינצ'בה שפשוט נפלאה בתפקיד הראשי. האם חשבת עליה כשכתבת את התסריט לסרט? ומה לגבי השחקן שמשחק את במבה המהגר- מייקל פלמינג?

"סווטלנה היא שחקנית נפלאה. שיחקתי את בעלה בכמה סרטים. חשבתי עליה לתפקיד הגיבורה ברגע שהתחלתי לכתוב את התסריט ונהניתי מאד לעבוד איתה גם כבמאי. היא ממש חלק בלתי נפרד מהעשייה הקולנועית שלי לאורך השנים בבולגריה. את מייקל הציע לי לתפקיד במבה המהגר אחד מעוזרי ההפקה שלי. נפגשתי איתו והייתה לי תחושה שהתסריט שלי הוא בדיוק עליו".

התחושה שלי היא שהסרט "פחד", למרות שעוסק בנושאים כבדי משקל, נוטה להגיע לא מעט למחוזות הומוריסטיים וציניים. יש סצנות שממש קשה שלא לצחוק בהן. האם זו הייתה כוונתך?

"בהחלט. אני בעצמי אדם שרואה גם במצבים הקשים ביותר את ההומור ואת החיובי. לא תמיד אני מכוון להומור בסרטיי אבל צופים רבים וגם מבקרים אומרים לי שתמיד הם חשים שאיזשהו פן של הומר שמסתתר אצלי. אז ככל הנראה יש משהו בתחושות שלך לגבי הסרט".

בסרט שלך יש דמות נשית חזקה ודומיננטית. בסרט הבולגרי שהוקרן בקאן השנה "נשים בוכות" כל גיבורות הסרט הן נשים חזקות. האם זו תופעה בקולנוע הבולגרי?

"בהחלט. יש כאן ללא ספק מעין תיקון של הקולנוע הבולגרי שמציב את מאבקה של האישה הבולגרית לשוויון מול עיני הצופה. אני מתבטא בעדינות אם אומר שמעמד האישה בבולגריה אינו מושלם ויש עוד הרבה מה לשפר ולתקן. אני רק יכול לקוות שסרטים כמו 'פחד' ו'נשים בוכות' יעזרו למאבק לשוויון מגדרי בבולגריה".

[*]

("העולם מחולק לפי נושאים שמפלגים אותנו". הבמאי איוואילו חריסטוב)