שלח לחבר הוסף תגובה
מבקר האתר רון פוגל חוזר לפסטיבל הקולנוע ״הלילות השחורים״ בטאלין ומסקר את הסרטים השונים שם, בהם סרטו של ערן ריקליס "לקרוא את לוליטה בטהרן" המבוסס על רב המכר. ״שאלו אותי איך בזמן שאיראן תוקפת את ישראל, במאי ישראלי מציג סרט על איראן. אני מספר סיפור של אנשים ולא של אומות", הוא מספר
פסטיבל הקולנוע ״הלילות השחורים״ בטאלין, בירת אסטוניה, נחשב לאחד מעשרת פסטיבלי הקולנוע החשובים בעולם ונקרא כך לאור העובדה שבסוף נובמבר אין כמעט שעות אור במדינה. הוזמנתי אליו בפעם השישית, ולאחר שבשנה שעברה שפטתי בתחרות סרטי הביכורים, החלטתי להתמקד השנה בתחרות הראשית שבה גם משתתפים שני סרטים ישראליים. אני סקרן לראות אם כאן בטאלין האווירה שהייתה בעבר מאוד אוהדת כלפי ישראל תשתנה לאור מאורעות השנה האחרונה.
פתחתי את הפסטיבל בצפייה בסרט הצ׳כי ״נערה אמריקאית״ על אימת השלטון הסובייטי בצ'כוסלובקיה. סרט ארט-האוס יומרני עם מוזיקה באיטלקית (הבמאי הסביר אחרי הסרט כי בארצו היו בעיקר מקבלים תקליטים מאיטליה בזמן השלטון הקומוניסטי ולכן בחר בפסקול זה). ההקרנה נפתחה במופע שבו שחקני הסרט רצו בין הקהל, שרו ורקדו. מפתיע ומעניין.
(ההופעה לפני הסרט הצ'כי. צילום: רון פוגל)
ביומי השני בטאלין הצטרפתי לסיור לוקיישנים בטאלין וראיתי היכן צולמו חלקים מהסרט ״טנט״ של כריסטופר נולאן ו״סטאלקר״ של טרקובסקי. מי שזוכר את סצנת בית האופרה ב״טנט״, ובכן הכל צולם בבית האופרה הישן של טאלין שהוא כיום עזוב ומט ליפול. בערב השתתפתי במסיבה החשמלית האגדית של הפסטיבל שבה עולים על חשמלית ופשוט נוסעים סחור סחור שעתיים, שותים וודקה ואוכלים מלפפונים חמוצים. תוך כדי המסיבה אפילו התראיינתי לטלוויזיה האסטונית.
ביומי השלישי חזרתי למסורת של שחייה בים הבלטי הקפוא. זו חוויה שרק בשבילה שווה להגיע לפסטיבל. טמפרטורת המים היא בערך מעלה אחת אבל אחרי דקה אתה מרגיש מלא אנרגיה ומתרגלים לקור. יוצאים מהים לסאונה סמוכה ואז בחזרה למים. חוויה מדהימה. אני ממהר לצפייה בסרט הצרפתי ״לאבד שליטה״ המשתתף בתחרות הראשית. סרט עם עומאר סי ("לופן", "מחוברים לחיים") וונסה פאראדי על בגידות בחיי נישואים. הסרט לא משהו אבל סי תמיד נהדר. לאחר מכן אני צופה בסרט האנימציה ללא המילים ״עם הזרם״ שפספסתי בפסטיבל קאן השנה. הסרט מועמד מטעם לטביה לאוסקר השנה והוא עוסק בחתול הנמלט ממבול אימתני ומוצא עצמו במעין תיבת נח עם חיות נוספות. הסרט אמנם מאויר באנימציה לא הכי מתוחכמת אך הוא אנושי ואני נכבשתי בקסמו.
בערב הגיע הזמן להקרנה של הסרט ״לקרוא את לוליטה בטהרן״, עיבוד לספר המפורסם של הסופרת האיראנית אזאר נפיסי, של הבמאי ערן ריקליס, המשתתף בתחרות הראשית בפסטיבל. הקאסט המרשים כולל בין היתר את השחקנית זאר אמיר אברהימי (״טאטאמי״, ״עכביש קדוש״ ) ואת השחקנית הנהדרת גולשיפטנה פארהני (״טיילר רייק: חילוץ״). הבמאי ריקליס נכח בהקרנה, האווירה הייתה נינוחה ואף אחד לא פרץ לאולם כדי להפריע. מחיאות הכפיים בסיום ההקרנה היו ממושכות.
ריקליס סיפר כי קרא את הספר לפני כ-15 שנה. כמה שנים לאחר מכן הוא שוב מצא עצמו חוזר לספר ואז הוא פנה לסופרת שגרה בוושינגטון וביקש לקנות את הזכויות לסרט. הוא נסע לפגוש אותה והגיע למסקנה כי הוא חייב לעבד את הסרט לקולנוע. הבמאי סיפר כי הוקסם מהסיפור העוצמתי העוסק במועדון קריאה של ספרי מופת שהסופרת הקימה בטהרן ובו נשים התאספו, עד שהמועדון נסגר בעקבות התערבות השלטון. לפי ריקליס, מה שמשך אותו בספר הוא המסר על השאיפה העולמתי לחופש ולכן לדבריו, ״זהו לא רק סרט על איראן, אלא סרט על כל מי שחופש הביטוי וחופש המחשבה יקרים לו״.
מפיקת הסרט האיטלקיה מריקה סטוצ׳י סיפרה כי היא מאוד אהבה את הספר ואז פגשה את ריקליס שחיפש מימון לסרט. לשמחתה לא מעט גופים באיטליה הסכימו לתמוך בסרט. מדובר בהפקה משותפת ישראלית-איטלקית (ואין הרבה כאלו בשנים האחרונות). "הרגשתי שזה סרט שאני חייבת להצליח להביא לכלל מימוש כי ממש התחברתי לסיפור שעוסק בהעצמה נשית ובמאבק נשי. הסרט צולם ברומא שמשמשת כטהרן והשחקנים הרגישו בה ממש כמו בבית", היא סיפרה.
לפי ריקליס, הוא החליט עוד בתחילת ההפקה שכל הקאסט יהיה מורכב משחקנים איראנים ולקח לו כמעט שעתיים להשלים את הליהוק כשהוא חיפש שחקנים בכל העולם. הוא צילם את הסרט מתוך מחשבה שזהו סרט אינטימי שמתמקד בפרטים הקטנים וגורם לצופה להיות מעורב. ״לפני שלושה שבועות הייתה הקרנה פרטית לסופרת שהגיעה במיוחד מוושינגטון לרומא. ישבתי איתה בהקרנה ומאד חששתי מתגובתה. לשמחתי היא הייתה מאד מרוצה והייתה גאה מאד בתוצאה״, שיתף. ״שאלו אותי איך בזמן שאיראן תוקפת את ישראל, במאי ישראלי מציג סרט על איראן. בעיניי בסופו של דבר אנשים הם אותו דבר בכל מקום ואני מספר סיפור של אנשים ולא של אומות״.
רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות