חדשות קולנוע וסרטים

"נייר ודבק": ביקורת סרט דוקומנטרי

שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
אחד מסרטי הדוקו הזכורים של השנים האחרונות היה "אנשים ומקומות" בו הקולנוענית אנייס ורדה ואמן הרחוב JR יצאו למסע ברחבי צרפת כדי להכיר אנשים ייחודים ולתת להם את הבמה עם דיוקני נייר ענקים בדמותם. 5 שנים מאוחר יותר וכ-3 שנים לאחר מותה של ורדה, JR חוזר למקורות האקטיביסטיים שלו ולמסעותיו הבינלאומיים עם הדוקומנטרי החדש "נייר ודבק". מה שנראה בהתחלה כשיר הלל עצמי מיותר הופך ליצירה חשובה ומרגשת על תפקידו של המתעד מול המתועד
"חברתי אנייס ורדה האמינה שבתוך כל אדם יש נוף. אני הייתי אומר שבתוך כל הנופים, מאחורי כל הקירות, יש אנשים" – אלו מילותיו של אמן הרחוב הצרפתי JR מסרט הדוקו החדש שיצר (ושהפיק יחד עם הבמאי רון הווארד), "נייר ודבק" ("Paper and Glue"), ושמנחות אותו – אך גם מעלות בו שאלות – לאורך מרביתו של הסרט. JR, שם העט של האמן, הוא צלם ואמן גרפיטי שהחל את הקריירה שלו לפני כ-20 שנה כנער מתבגר ובן למהגרים בשכונות העוני של פריז.

מה שהחל כאשר מצא מצלמה נטושה בתחנת המטרו המקומית והמשיך דרך פעולות מחתרת יחד עם ידידו הקולנוען לאדג' לי (שמופיע עם JR בסרט, וזכה בפרס השופטים בפסטיבל קאן לפני כ-3 שנים על סרטו "עלובי החיים"), הפך לאמנות חובקת עולם, והוביל את JR להציג בכל מקום משגנחאי ועד עזה, להיבחר לאחד מאנשי השנה של מגזין "טיים" ב-2018 ולהיקרא "ה-אנרי קרטייה-ברסון (פעיל זכויות אדם וצלם אייקוני) של המאה ה-21". אבל מה בעצם JR עושה? במטרה להפוך את רחובות הערים ל"גלריית האמנות הגדולה בעולם", האמן מטייל במדינות רבות, ובייחוד באיזורי חיכוך, ומצלם את האוכלוסיה המקומית. את תמונותיו בשחור-לבן הוא מדפיס בגדלי ענק ומדביק – יחד עם אנשי המקום – על גבי בתיהם, מבניהם וכו'.

[*]

לפני כ-5 שנים הגיע JR לתהילתו הבינלאומית, במסגרת סרטו הדוקומנטרי יחד עם אגדת הקולנוע הצרפתי אנייס ורדה ("קליאו מ-5 עד 7"), "אנשים ומקומות" (Faces Places), בו תרו את צרפת הכפרית והעירונית, שמעו וצילמו את סיפוריהם המעניינים של העוברים והשבים ובעיקר הקניטו זה את זו – JR על גילה המופלג של ורדה, ו-ורדה על סירובו להוריד את משקפי השמש המזוהות עמו (מה שמזכיר לה, ולבסוף גם מוביל אותה, אל ידידה משכבר הימים ז'אן לוק גודאר). "אנשים ומקומות" הוביל את JR לפסטיבל TIFF, פרסי "סזאר" וטקס האוסקר באותה השנה – וכעת, כשלוש שנים לאחר מותה של שותפתו למסע, עורך JR מסע דוקו מהולל שני ב"נייר ודבק". אבל מה שעל פניו נראה כתוספת לא נחוצה לסרט חינני כמו "אנשים ומקומות", הופך לרטרוספקטיבה מעניינת – ואף חשובה – על אמן שמנסה לג'נגל בין חיי האקטיביזם לבין האמונה באמנות. "נייר ודבק" מוצא את JR נזכר ונע בין ארבעה מקומות מרכזיים: מתקן כליאה שמור ביותר בטצ'האפי שבקליפורניה, בו הוא מחליט לעטר את רחבת חצר הכלא בתמונותיהם של האסירים שמרצים מאסר עולם; הצבת תמונת ענק של תינוק מקסיקני על גבול מקסיקו-ארה"ב; ביקור בשכונה הענייה ביותר בפריז, מונפרמיי, שם התחיל את הקריירה שלו יחד עם לי, ואיתו פתח בית ספר לאמנות באזור; והפרויקט השאפתני שלו בלב פאבלה מסוכנת בריו דה-ז'נירו, שם הקים פרויקט חינוך לאמנות כנגד כל הסיכויים.



JR מנסה להציג את הסיבות למשיכתו הכה גדולה לאזורים מעורערים, ואת אמונתו הגדולה שבאמנותו הוא יוצר אפקט של תודעה בקרב אנשי העולם (בייחוד בתקופת הרשתות החברתיות) לבעיות שקצת פחות מטרידות את הבועה הקטנה שלנו ביום-יום. למרות הצ'ארם הטבעי של JR והאנגלית השוטפת שלו, החמימות והחינניות שהביאה איתה ורדה לסרטם הקודם בהחלט מורגשות בחסרונן כאן ופוגמות בתוצר הסופי. ועדיין, כשאסיר עם צלב קרס גדול על פניו יושב ומקשיב בסקרנות לסיפורו של JR על הפרויקט למען המהגרים הלא-חוקיים בגבול מקסיקו, או כשעיניה של מובילת הקהילה בפבלה הברזילאית האלימה מתחילות לדמוע כשהיא רואה את פרצופה תלוי בענק על גבי הגלריה המקומית, קשה להמשיך לדבוק במחשבה שמדובר במסע לפרסום עצמי ולא להבין את המקום ממנו מגיעה אמונתו של JR.

נושא שמטריד לא מעט דוקומנטריסטים וחוקרי התחום היא השאלה מה קורה עם מתועדי הסרטים ברגע שהמצלמה עוזבת את המקום – האם חייהם מעתה והלאה ישתנו לטובה בעקבות הסרט או שמא הכל יחזור לקדמותו? JR אמנם אינו עוסק בנושא בצורה המקיפה שיכל, אך הוא מקדיש לכך זמן לא מבוטל ונותן במה לתוצאות פחות מוצלחות מהפרויקטים שלו – כמו סירוב המדינה לשיחרורם של כמה מהאסירים איתם עבד וכבר הביעו חרטה מלאה, או נפילתם של מרבית הילדים שלימד בפאבלה בברזיל לקרטל הסמים.

הוא גם נותן מקום לפחדיו שלו: החשש הטבעי מההגעה למקומות מסוכנים והפגישה עם אנשים קצת פחות חביבים; הרעיון שעבודתו לא תתקבל בשמחה – הן מהמקומיים והן מהציבור הכללי; והתהייה מדוע בכלל הוא טורח לעשות זאת, כשהתוצאות לא תמיד נראות בשטח. במילים אחרות, JR לא מסמן את עצמו כ"אמא תרזה", וכך מעביר את המסר שלו בצורה פחות מטיפנית. "דבק ונייר" הוא אמנם פחות "Crowd-Pleaser" מהסרט אותו הוא רוצה להשלים, אבל אפרוריותו לעיתים לא אומרת שהוא לא נחוץ – לו רק בשביל ההבנה שיש סיבה ממשית מדוע אמנות קיימת בעולם.

הסרט "נייר ודבק" יוקרן במסגרת קולנוע דוקאביב בתאריכים: שבת, 26.2 | 19:00, שבת, 19.2 | 20:30, בסינמטק תל אביב וזמין לצפייה אונליין מה- 1.2 עד ה- 28.2. לצפייה - לחצו כאן
דניאל עמיר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

   
חיפוש בארכיון 2022
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
2020
2021
2022
2023
2024
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Driving Madeleine1הנהג של מדלןציון גולשים10 / 8.9ציון מבקרים5 / 3.1
Victory2המנצחיםציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 3.3
Anyone But You3רק לא אתהציון גולשים10 / 8.4ציון מבקרים5 / 2.1
Aquaman and the Lost Kingdom4אקוומן 2 הממלכה האבודהציון גולשים10 / 8.0ציון מבקרים5 / 2.0
Sam and Kate5אהבה זה כל הענייןציון גולשים10 / 8.0ציון מבקרים5 / 3.0
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט