האינסטינקט הבסיסי של שרון סטון

שרון סטון שחגגה השבוע בישראל את יום הולדתה ה48, מפיגה את חששות האוהדים לגבי "אינסטינקט בסיסי 2 – מכורה לסיכונים"- היא אכן מתפשטת בו. זה בערך כל מה שהיה לגברת סטון לומר בענייני קולנוע בזמן מסיבת העיתונאים בו היא השתתפה ביחד עם שמעון פרס ורון פונדק ביום רביעי האחרון בבוקר.

סטון מבקרת בארץ כאורחת של מרכז פרס לשלום, על מנת לערוך הכרות מקרוב עם פעולות המרכז. במהלכו, היא תבקר במרכז רפואי ישראלי/פלשתינאי, באירועי ספורט בו משחקים יחדיו באותה הקבוצה נערים פלשתינאים וישראלים וכמו כן במרכזי תרבות ואומנות.

לפי שמעון פרס, משימתה היא לעזור לילדים ולשפוך קרן אור על המצב. פרס אומר משהו שאולי פוליטיקאי לא אמור להגיד, אבל לדעתו אומן מייצג את הרצון האמיתי לשלום יותר מאשר פוליטיקאי. הוא יכול רק לדבר ללא סוף הוא מוסיף, אבל היא כאומנית, יכולה לתרום משהו לשינוי.

למרות גילה המתקדם (יחסית, בסופו של דבר היא ישבה ליד שמעון פרס) סטון נראית מאד יפה וזוהרת והיא ממש התרגשה מההזמנה. היא לא רוצה להשתפך, אבל זה כבוד אדיר לשבת ליד שמעון פרס. דבר החשוב ביותר לדעתה הוא לעזור לילדים, וזאת ניתן לעשות רק על ידי דוגמא. היא מייחסת חשיבות לכל השיח הפמיניסטי, והגדרת הנשיות מחדש, אף היא חושבת שיש ליצוק תוכן לכל המאבקים הללו, ולא מספיק רק לבקש חופש, אלא צריך לחשוב מה עושים איתו.

היא מעידה על עצמה שהיא לא פמיניסטית אלא הומניסטית, זה לא שהיא רוצה להיות גבר, אלא לפי דעתה שיוון זה כמו שני קווים דומים אך נפרדים. כשיש שותפות ללא שליטה, אז יש לשני המינים הזדמנות להעניק אחד לשני.

הנשים יכולות ללמד את הגברים את השפה המיוחדת להם: "אני לא בטוחה לגבי זה", "אני לא מרגישה בטוחה" , "אני לא בטוחה שזה חיובי", "בוא נשב ונדון". על פי השקפתה, נשים לא ביקשו חופש כדי להיות כמו הגברים, אלא להיות שותפים בעולם ולתרום את התכונות הנשיות שעוזרות להן להיות אימהיות, אותה יכולת שמאפשרת לנשים לעשות 6 דברים בו זמנית ולמצוא את החרדל.

העתיד של ילדנו חושבת סטון, תלוי רבות במעשינו היום, ולא ניתן לקבל החלטה עבור ילדינו ובאותה נשימה לבצע הרג בשבילם.

למרות שהיא מפורסמת, סטון לא חושבת שיש לה יותר כוח לשנות מאשר האדם הפשוט. היא פשוט משמשת כמראה עבורנו, היא יכולה לעזור לנו לשאול את עצמנו האם אנחנו באמת רוצים שלום? היא חושבת שכולם רוצים שלום, ומכוח האמונה שלה היא נמצאת פה בימים אלו.

בשישי האחרון סטון חגגה את יום הולדתה, ובתור מתנה היא רוצה לעמוד לשירות השלום, אך בצורה לא פוליטית אך ביקורתית לילדים. לאחר האזנה לדבריה,שלפעמים נשמעו כאילו יצאו מפיו של פוליטיקאי וותיק, ולפעמים מפיה של אישה שדואגת למצב הילדים באזור, נותרה השאלה: האם התרומה של סטון לתהליך השלום ולמצב של ילדי האזור יהיה כמו תרומתה לקולנוע העולמי?