Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: האיש שבפנים

סרטיו הראשונים של ספייק לי "עשה את הדבר הנכון" ו"לא יכולה בלי זה" בסוף שנות השמונים, חשפו יוצר מרתק שמסוגל בו זמנית ליצור בידור עשוי היטב ועם זאת תמיד לעורר מחשבה ולעיתים אפילו מועקה. סרטיו עמוסים מסרים חברתיים על אפליה, גזענות, שנאה עצמית ותרבות אפרו-אמריקאית מעוותת שפותחה על ידי אנשי עסקים לבנים ואומצה בחום על ידי אפרו-אמריקאים לא משכילים.

ספייק לי הוא אחד היוצרים האפרו-אמריקאים היחידים שיצא נגד השימוש בקללה הגזענית, "ניגר" בסרטים ואף תקף את קוונטין טרנטינו בנושא. בסרטיו ובתוכניות אקטואליה הוא תוקף את הראפרים למיניהם שיוצרים תחושה כאילו זה מגניב להיות פושע. הוא גם שונא את הסיטקומים האפרו-אמריקאים הנעזרים בסטריאוטיפים גזעניים כדי לשעשע ומוציאים את גיבוריהם די סתומים.

[*]

הוא ביים, כתב, הפיק ושיחק במעל לשלושים סרטים אבל זו הפעם הראשונה שהוא מביים מוצר צריכה הוליוודי מההתחלה ועד הסוף. במאים רבים שניתן לכנות אותם כאוטרים הולכים לאיבוד בתוך המכונה ההוליוודית המשומנת. הנושאים שמעסיקים אותם בדרך כלל נבלעים בבליל של קיטש דביק, השפה הויזואלית הייחודית שלהם הופכת לקלסיציסטית ומשעממת.

פתאום מרוב כסף וכוכבים הם שוכחים את הבסיס שממנו הם צמחו. עושה רושם שספייק לי לא שכח מאיפה הוא הגיע. השפה הויזואלית עדיין גרעינית ומאוד מרשימה, הנושאים החברתיים עדיין נמצאים בראש מעייניו וגם אם מדובר בסרט פשע מפתיע לטובה עם שלושה כוכבים מהרשימה הראשונה של הוליווד כיום, זה עדיין סרט של ספייק לי.

[*]

הבמאי שהתפרסם בעיקר בזכות סרטיו העצמאיים דלי התקציב עומד בגבורה מול אולפני יוניברסל שהפיקו והפיצו את הסרט והצליח ליצור סרט פשע אינטימי ומתוחכם בעל רבדים חברתיים, פוליטיים והיסטוריים שאקטואליים היום יותר מתמיד. בואו נגדיר זאת ככה - מי שחי במדינת ישראל, קורא עיתונות ומתעניין באקטואליה ובנקאות עולמית ימצא עניין רב בסרט.

כדי לא להרוס לקוראים ולהימנע מספוילרים, רק אדווח שהסרט תוקף באופן ישיר גורמי כוח מאוד גדולים וחשובים בעולם. לצד אותה תקיפה חזיתית הוא גם נוגע ברבדים חברתיים פשוטים יותר דוגמת השנאה כלפי ערבים וזרים בעקבות ה-11 בספטמבר גם אם מדובר בקורבנות. הוא אפילו מוצא זמן בסצנה משעשעת במיוחד לתקוף את תרבות הגנגסטה.

[*]

הטריילר של הסרט לא נראה מבטיח במיוחד. הוא מעורר עניין בערך כמו קליפת השום. וממה שהוא מצליח לחשוף גם העלילה נראית פשוטה ומשומשת. תאכלס, אם ספייק לי לא היה מביים את הסרט וג'ודי פוסטר, קלייב אוון ודנזל וושינגטון לא היו מופיעים בסרט כנראה שלא הייתי טורח ללכת לראות אותו, גם ככה זו עונה צפופה במיוחד ויש מספיק סרטים לכתוב עליהם. אבל אז הגיעה ההפתעה, מדובר בסרט אינטימי, כתוב היטב, עם הופעות מעולות של כול צוות השחקנים, (ושלושתם לא הפגינו הופעות מרשימות בסרטיהם האחרונים), וכמובן שיש טוויסט. ספייק לי כנראה פגש את דיוויד מאמט על כוס קפה וניהל איתו שיחה מעמיקה על שני סרטיו הטובים ביותר - "שם המשחק" ו"העוקץ הספרדי".

קלייב אוון מגלם ראש כנופיית שודדים מבריק במיוחד שבעזרת שלושה שותפים נוספים מבצע את השוד המתוחכם ביותר שאדם יכול לעלות על דעתו. דנזל וושינגטון וציווטל אג'ייפור ("דברים יפים מלוכלכים"), הם בלשים ניו-יורקים אפרוריים שזו ההזדמנות הגדולה הראשונה שלהם. וויליאם דפו הוא ראש המחלקה לאירועי חרום שמנסה לעזור להם. ג'ודי פוסטר היא עורכת דין שקשרי העבודה שלה עם העשירון העליון ופוליטיקאים בכירים מובילים אותה אל זירת הפשע. יש גם את יו"ר הבנק הקשיש שדואג מאוד למתרחש בתוך הבנק. שום דבר לא מובן מאליו בסרט הזה וזה גם מה שכול כך טוב בו. מדובר במוצר בידורי שהוא גם אינטליגנטי ואינטלקטואלי.

[*]

זו שנה מאוד פוליטית וחברתית בהוליווד. בבתי הקולנוע בישראל מציגים כרגע מספר סרטים שאינם קלים לצפייה. יצירות חריפות וביקורתיות כמו "סוריאנה", "לילה טוב ובהצלחה", "שר המלחמה", "הר ברוקבק" ו"טרומן קפוטה". כולם פונים לכאורה לקהל הרחב אבל לא באמת זוכים להצלחה מסחרית אמיתית והקהל הולך אליהם בעיקר בשל הביקורות הטובות ויוצא מאוכזב כי הסרטים נראים איטיים, קשים ומורכבים. לעומתם "האיש שבפנים" הוא סרט ז'אנר במיטבו. הוא מותחן פשע משטרתי אבל הוא גם סרט שמאחוריו ישנה אג'נדה חברתית, פוליטית ומאוד אקטואלית. לא כמו בסרטיו האחרים של לי, הפעם העלילה היא הדומיננטית והרעיונות מעוררי המחשבה זורמים בעדינות אל תוך מוחו של הצופה בלי שירגיש. כך נוצר מוצר הוליוודי אינטליגנטי ואלגנטי שבהחלט שווה צפייה.