סקירת סרט: ונזכור את כולם?

מי מאתנו היה מאמין שנשמע חדשות ממלחמת העולם השנייה? זהו סיפורם של אצ"י, הארגון הצבאי היהודי אליו גויסו לוחמי תנועת בית"ר. הארגון הונהג ע"י פאבל פרנקל, המנהיג הצבאי שמעולם לא ראו את פניו, אך השאיר שני דגלי ניצחון מתנוססים על גטו ורשה.

1943, ליל פסח. קולות מלחמה נשמעים בגטו ורשה, יריות, רימוני יד ואפילו פגזים מכוונים על ידי הלוחמים היהודים לעבר הנאצים. אלו הם 4 ימים בהם הנאצים נסוגים בזמן שמתנופפים דגל ישראל ודגל פולין על הגטו כאות כיבוש. אווירת ניצחון וחירות שררו בגטו. אירוע מכונן שנתן תקווה בלבו של כל יהודי באותה תקופה, עד למפלה הידועה מראש.

אך למי מגיע הקרדיט, האנדרטאות, הכבוד וההערכה שאנו רוכשים מדי שנה? בארכיון ההיסטורי של מדינת ישראל תחת האירוע מרד גטו ורשה, מוזכר שם אחד בלבד ומוכר לכולנו מרדכי אנילביץ' - מפקד הארגון היהודי הלוחם, אשר לימים היה ידידו הוותיק של פרנקל, אך עם תחילת המרד הפך לאויבו המושבע. אין ילד או ילדה שלא משננים את שמו של אנילביץ, אין כיתה שלא נדונה בה הדילמה הישנה ההיא, האם לצאת למרד ולמות, או לא למרוד ולנסות לשרוד. לעומת זאת, חלקה של המחתרת הרוויזיוניסטית אצ"י בארגון המרד לא לוקח חלק משמעותי בזיכרון הקולקטיבי.

[*]

בזמן שבן גוריון בחר את האירועים ההיסטוריים עליהם ילמד הדור הצעיר, הוא בחר לדלג על לוחמי אצ"י. גיבורת הסרט ז'וטה הארטמן, לוחמת לשעבר באצ"י, מביאה לנו עדות חדשה ומצמררת על מרד גטו ורשה בעודה יושבת על כיסא גלגלים ומספרת איך הצליחה להבריח נשק אל תוך הגטו ועל הימים בהם ישבה על הגג בכוננות צליפה על הנאצים. אם תהיתם, היא פגעה. ז'וטה, לוחמת תחת פיקודו של פרנקל, היא ניצולת השואה שנותרה להילחם גם אחרי שהמלחמה נגמרה, ולא, לא בגרמנים, להפך. כמוה היו עוד הרבה לוחמי בית"ר שלא זכו לכבוד והתהילה לאחר תום המרד והמלחמה. סיפורם של אצ"י הושמט מהארכיון ההיסטורי של מדינת ישראל. עדויות חיות מפיו של מדכא המרד יורגאן שטרופ מתארות סיפור מרתק שאינו קיים בספרי ההיסטוריה.

מרדכי אנילביץ' זכה להיות לשם רחוב בכל עיר בישראל, ארגון אי"ל קיבל שבחים ועיטורי כבוד מהמדינה, אך סיפורם הבלתי יאומן של אצ"י לא הוזכר ויותר מזה, נקבר. בדיוק כמו בסרט "הוא הלך בשדות", ההתמקדות בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי והצורך בלהראות את ההתלכדות והאחווה היהודית בזמן הקמת המדינה, לפעמים מטשטשת את האמת, אבל זו תצא לאור, ויהי מה.

ז'וטה לוחמת ברוחה, עד יומה האחרון אינה תוותר על תואר הכבוד וההוקרה שמגיעים לה ולתנועת בית"ר, שלחמו לא פחות מאנילביץ' וארגון אי"ל. הסרט חוזר אחורה בזמן ודורש לדעת מה היה שם באמת, למה בן גוריון סרב להזכיר את אצ"י ומדוע בארכיון של לוחמי הגטאות כתבו שז'וטה אינה בחיים עוד?

"ונזכור את כולם" הוא לא עוד סרט דוקומנטרי נוסף על זכר השואה, אלא סרט יוצא דופן עם תחקיר מעמיק. העדות הנדירה מקבלת חיים באילוסטרציה מרשימה, צד אחר של השואה מוצג באופן מותח ומרתק, לראשונה מורגשת תחושת גאווה ולא חולשה והרכנת ראש כמו בסרט שואה סטנדרטי. זהו סרט מותח ומסקרן, אך ללא ספק מעלה שאלות רבות על האמת התקשורתית שלא פעם מתבררת כמלאת סתירות, סודות ועובדות לא נכונות.

הסרט ישודר בערוץ 2 היום (ראשון) בערב יום השואה בשעה 23:30 וביום השואה עצמו בשידור נוסף בצהריים