חולמת על החולמים

בימים אלו מוקרן ברחבי הארץ סרטו החדש והאירוטי של ברנרדו ברטולוצ'י "החולמים". איריס לקנר, שחשבה שתחזה בסרט פורנוגרפי, שמחה לגלות מדובר בסרט ארוטי יפהפה עם מסר.ברטולוצ'י.... ברנרדו ברטולוצ'י.... מה אומר לכם השם הזה ? אילו אסוציאציות הוא מעלה במחשבה ראשונה ? האם את סצינות המין השערורייתיות מתוך "הטנגו האחרון בפריז" או שמא גילויה של ליב טיילר ב"לגעת ביופי" ?

תהיה תשובתכם אשר תהיה, עבורי מייצג ברטולוצ'י יופי וקולנוע ואת השילוב ביניהם. ראשית, אתייחס לעובדה הגנטית שאני מרשה לעצמי להכליל הפעם שהוא מגיע מאותו מקום בעולם בו הניח הבורא ריכוז עצום ומרהיב של כישרון אומנותי : איטליה ! אם תחשבו לעומק, אין היבט אומנותי אחד בו הם לא בולטים... הארכיטקטורה, הציור, הפיסול, האופנה, המוסיקה שמצליחה להעביר זרמים בכל הגוף ולעורר כל נים רדום, השפה הנשמעת כמו "בדרך לגמירה מושלמת..." והיוצרים. יוצרים מוכשרים כמו ברטולוצ'י אשר סוגדים לאבות הקולנוע, מספרים את סיפורם וחוויותיהם באמצעים ויזואליים משמימים, מתעסקים ביצרים בצורה חושנית ולא פעם ארוטית ומשקיעים בסרטיהם את המיטב.

שאלו אותי לא פעם בראיונות וגם בשיחות לא מעטות בין אוהבי קולנוע או סתם אנשים רומנטיים איזו סצינה של ארוטיקה / סקס אהבתי במיוחד בקולנוע והסצינה הראשונה שתמיד עולה בראשי היא זו מתוך סרטו עטור האוסקרים של ברטולוצ'י "הקיסר האחרון" בה אנו עדים להתניית אהבים מופלאה בין הקיסר לאישתו החדשה כאשר כל ה"אקשן" מתרחש מתחת לשמיכות, כמעט ולא רואים איברים חשופים ועדיין התחושה היא ארוטית ונפלאה למראה עד לשלב שאתה, בתור צופה, לא יכול להישאר רגוע בכיסא...

ולהבדיל, בסרטו החדש "החולמים" ברטולוצ'י לא משאיר בכלל מקום לדמיון משום שאנו עדים לעירום מלא של הדמויות בחלקים נרחבים מהסרט, תקריבים על איברי המין ופתיחות מינית מעוררת השתהות הן בשיחה והן במעשים ביניהם. בתחילה, עלול הדבר לעורר פליאה או הרמת גבה ( ואפילו שתיים ) אך עד מהרה מתברר שמשהו בכל החשיפה הזו נראה נכון בתוך הסרט.

אז מה הוא עושה כאן ?
ברנרדו ברטולוצ'י חוזר לעיר האורות בפעם הראשונה מאז סרטו השערורייתי,"הטנגו האחרון בפריז", בסיפור אינטימי על שלושה "סינפילים" (= חובבי קולנוע ) צעירים ומדבר בשבחה של תקופה מהפכנית עמוסה בדינמיקה מינית צעירה. הבמאי האיטלקי עושה מחווה לסטודנטים של שנת 1968, לצעירים שהרומנטיקה שטפה אותם ושעברו תקופה בה היו להם תקוות גדולות והעתיד היה נראה להם חיובי, לסרטים ההוליוודיים הגדולים של שנות ה- 30 וה – 40 ולבמאיי "הגל החדש" של הקולנוע הצרפתי.

ומה הסיפור ?
השנה היא 1968. המקום הוא פאריז והזמן הוא אביב... כשהכל פורח מסביב, החום מתחיל להיות מורגש והיצרים מוצאים את דרכם החוצה ... בתקופה זו יוצאים אלפי סטודנטים לרחובות ובאוויר יש אנרגיות של מהפיכה. שלושה צעירים : תיאו ואיזבל שהם אחים תאומים וילדיו של סופר צרפתי ומתיו שהוא סטודנט אמריקאי הלומד בעיר האורות נפגשים לתקופה קצרה ועמוסה בחוויות מסעירות שיחרטו בזיכרונם לעד. מאוחדים תחת אהבתם האובססיבית לקולנוע ולרוח החופש, הם מבלים יחדיו ימים ולילות בסינמטק המקומי, חוקרים ונוברים בנפלאות 'הגל החדש' של הקולנוע. לאחר שהוריהם של תיאו ואיזבל יוצאים לחופשה, מזמינים השניים את מתיו לבלות איתם את התקופה בדירתם. הם מעבירים את זמנם בשחזור סצנות מסרטים אהובים, חוקרים את גבולות תודעתם ומגלים את נפלאות מיניותם המתפרצת.

יש בסרט התעסקות עם לא מעט סוגיות ונושאים כמו אהבה ללא גבולות, תלות חסרת הגיון, מערכת יחסים מינית מעוותת בין אחים, רעיונות המהפכה ומהותה נכון לאביב 68', המרד בסמכות ההורית ועוד.... העלילה אומנם מתרחשת בפריז אך לא תצליחו לראות הרבה ממנה מלבד בריגדות ואת מה שקורה בתוככי הדירה של זוג התאומים הביזארי והמפתה. כך שאם תואילו בטובכם להשאיר עם הכניסה לאולם הקולנוע את כל צרות האופקים או הדעות הקדומות ותקבלו את כל מראות הסרט על יופיים המושלם – ההנאה וההשתוקקות מובטחות והחיוכים לכל אורך הסרט לבטח יעלו ..... ( כמו גם עוד מס' אלמנטים ).

ברטולוצ'י, המשתמש בצילום הקולנועי כמכחול על בד, מביא מבט מתוק-מריר על שנות ה – 60 מלווה בחושניות פרובוקטיבית, קיטש אינטלקטואלי וצוות שחקנים רענן ומפתה !