מתחפשים, קופצים, יורים והכול בלי שריטה אחת (כמעט)

דממה שאותה מפריע רק קולו של פיליפ סימור הופמן. הכול מסביב חשוך, לאט לאט אנו רואים גוף שמדבר, הכול מטושטש, רועד וקופצני. אקדח מכוון לראשה של אישה, טום קרוז קשור ומנסה להשתחרר. פיליפ סימור הופמן מאיים שאם הוא לא אומר לו איפה "רגל הארנב", הוא הורג את הבחורה, קרוז בפאניקה. כך נפתח "משימה בלתי אפשרית 3 " בבימוי של יוצר "אבודים" ג'י. ג'י. אברמס. פתיחה כזאת חזקה מבטיחה המון – והמשך הסרט מקיים.

מסצנת הפתיחה האינטנסיבית הזו אנו עוברים אל אות הפתיחה המפורסם ומשם אנו מתוודעים לכך שאית'ן האנט (טום קרוז) פרש מפעילות מבצעית וכעת הוא רק מאמן סוכני MIF ואף, ישמור השם, מתכנן להתחתן עם אישה שאין לה מושג שבעלה הוא סוכן שלא קיים בסוכנות שלא קיימת – היא רק רוצה להתחתן עם פקיד רישוי שיודע לקרוא שפתיים.

[*]

אך חתונות ואירוסין אינן מרתיעים את הרעים הגדולים, והאנט נשלח להציל את תלמידתו הראשונה שנחטפה בברלין על ידי אוון דאבייאן (פיליפ סימור האפמן) הארכי רשע התורן שעוסק בסחר בנשק מהסוג שהיה שולח את חה"א שלנו להפציץ כמה מבנים חשודים. מכאן העלילה מסתבכת וכוללת צוות בלתי אפשרי שכולל את זן (מגי קיו) אשת הפיתוי והחבלה, את לותר (וינג רהיימס) שחוזר בפעם השלישית כיד ימינו של האנט ואת דקלן (ג'ונתן ריס מאיירס) כטייס של החבורה. האנט וצוותו עוברים בין ברלין, לוותיקן ועד שנחאי כדי להציל את אשתו של האנט (מישל מונהן, "קיס קיס בנג בנג"). בין לבין הם מתחפשים, קופצים, נתלים, יורים והכול בלי שריטה אחת (כמעט).

האמת שאחז בי פחד כשבאתי לראות את הסרט. פחדתי שהתוצאה תהיה שילוב של החלק הראשון שעד היום אני מתקשה להבין מי היה הרע בו (אולי האנט עצמו?) ובין החלק הקודם שביים ג'ון וו שהיה מאד ברור פרט ליונים שהגיעו מאמצע שום מקום וכל זה מטובל בעונה השנייה של "אבודים" שזה אומר שכלום לא קורה, וגם לזה אין שום הסבר הגיוני.

[*]

למזלי התבדיתי, והתוצאה היא כמעט מושלמת, אחד הדברים הכי קרובים להיצ'קוק שנראו זה זמן רב. כמעט מושלם משום שישנם כמה חורים קטנים, כמה דברים שהם שם כדי להיות שם, אבל עדיין אין זה מונע מהסרט להיות אקשן מותח כמו שאקשן צריך, בלי ברברת מיותרת ובלי התחכמויות יתר על המידה. נושא ההתחכמויות, שהיה אולי בעוכרו של החלק הראשון, הפעם הוא כמעט שקוף לנו, וזו הייתה כוונתי בכך שהסרט מזכיר את היצ'קוק: לא ממש משנה מה הסיבה למרדף או למתח, העיקר שיש תחושה של מתח.

צוות השחקנים המרשים לא נופל לקלישאתיות הז'אנרית ואפילו טום קרוז מצליח לא רע לא להיות יותר מדי טום קרוז. הצפייה לראות את פיליפ סימור הופמן כ"ווילן" השתלמה, פרט לעובדה שזמן המסך שלו היה מועט ביותר.

[*]

אין ספק, הקיץ החל רשמית, עם פתיחה כזאת וכשבקנה מחכים לנו "צופן דה וינצ'י", "אקס מן 3", "שודדי הקאריביים 2" ו"סופרמן חוזר" ועוד כמה הפתעות קטנות, לא נותר לנו אלא לחכות לחום ואיתו האדרנלין והמתח הבלתי פוסקים.