מסביב לעולם עם חמישה בימאים (ועוד סטודנטים)

ביום שבת ה- 3 ביוני ייפתח הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים באוניברסיטת תל אביב וסינמטק תל אביב. לקראת הפסטיבל, כסטודנט בחוג לקולנוע וכאחד מצוות הנהלת הפסטיבל, יצא לי לדבר עם כמה בימאים צעירים שמגיעים לארץ עם סרטיהם. מדהים לגלות כמה שאנחנו דומים (אבל גם שונים).

זהו ראיון ראשון מחמישה עם בימאים ובימאיות ממקומות שונים בעולם.

בוגר סמינר למורים מכפר קטן בהרי שוויצריה הולך ועושה סרט מינימליסטי ורגיש – נשמע כמו עלילה של סרט גרמני משנות השישים, אבל זוהי הדרך שעשה פסקל ברגמין במאי הסרט "כוכב נופל" שיופיע בפסטיבל,

כאמור, פסקל גדל בהרי שוויצריה, דבר שנשמע מאד פסטורלי, אך גם מנותק מעולם הקולנוע. למרות הניתוק הוא החל ליצור סרטים קצרים, הרבה בזכות חברים והטכנולוגיה הזמינה כיום. הוא מעיד על עצמו שהוא "ילד Imovies" שיצר ללא הדרכה בראשית דרכו, דבר שהוביל אותו לעבוד על ידי ניסוי וטעייה, שיטה אותה הוא אימץ גם להמשך דרכו בבית ספר לקולנוע בציריך.

[*]

בתחלופת המיילים בינינו נדהמתי לגלות שגם לשוויצרים יש צבא, ואפילו יש שירות חובה. אז נכון שהוא כל כולו מסתכם בכ- 4 חודשי טירונות, אבל זה משנה בעיני רוחי את הדימוי של שוויצריה השקטה והשלווה. אך מן השלווה והרוגע הזה נוצר אחד הסרטים המרגשים ביותר שאני ראיתי בזמן האחרון, הייתי אף אומר שעיני דמעו מרוב התרגשות, אך כידוע בנים אינם בוכים, אז לא אוכל לומר זאת. זהו סרט שאומר המון על עשיית קולנוע, שכן עלילת הסרט היא הכי בסיסית שיש: Boy meets girl וכיו"ב. אולי הסיפור הכי שחוק, אבל זה כל היופי בקולנוע, זה לא הסיפור שאתה מספר, זה איך אתה מספר אותו, ובמקרה הזה, בעוד הוא נשען על הגישה וסגנון הסיפורת של פרנסואה אוזון ופול תומאס אנדרסון אותם הוא מעריץ, התוצאה היא מדהימה. הסרט אף זכה בכמה פרסים בשוויץ ואף היה מועמד ל"אוסקר השוויצרי" לסרט הקצר הטוב ביותר. כמו כן הוא זכה לציון לשבח בפסטיבל לוקרנו היוקרתי, ואף זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל ב-איקס–אן-פרובנס.

המוטו של הסרט על פי פסקל הוא "לשמור על פשטות", שכן מניסיונו (וטעויותיו) יודע פסקל שכשעושים סרט קצר יש כל כך הרבה שרוצים להעביר, שמאד קשה במגבלות התקציב והמרחב העלילתי להכניס את כל הדמויות או הלוקיישנים. כשפסקל מתאר את הדרך בה הוא כתב את התסריט, תהיתי לרגע האם גם הוא היה בשנה א' אצל גולדפינגר: הוא שם לעצמו כמה מגבלות יצירתיות לסרט. כתוצאה מכך הסרט מתרחש בשני מישורי זמן שונים ושני לוקיישנים, מספר שלושה סיפורי אהבה שונים במשך שלוש דורות וזאת באמצעות שתי דמיות מרכזיות בלבד ולא יותר מ-20 דקות.

[*]

אלו המגבלות היצירתיות שהוא שם לעצמו, בנוסף לשימוש ב -2 שפות. הוא הצליח לעמוד בכולם חוץ ממגבלת הזמן שאותה הוא חרג ב-20 שניות, וגם זה, רק בגלל הקרדיטים. הוא מאמין שמגבלות וחוקים כמו עשרת חוקי ה"דוגמה" או המכשלות שהניח לארס פון טרייר ליורגן לית' ב-"חמש המכשלות" יכולים לאלץ את הבמאי לחשוב בצורה אחרת. "חוקים הם מועילים" הוא אומר, "ולשבור אותם מועיל גם כן". אבל בסופו של דבר אין הוא ממליץ על שיטת העבודה הזו לכל אחד, ולפעמים עדיף להסתמך על היצירתיות של הבמאי עצמו, והוא בעצמו לא משתמש בה לתסריטים עליהם הוא עובד כעת.

שיטת העבודה של פסקל על הסרט נראית בעיני שילוב מעניין בין היצ'קוק למייק לי: מאחר והוא חסר ניסיון כמעט בתור במאי, וכך גם שתי השחקנים הראשיים שלו, הם נאלצו לערוך חזרות רבות ואינטנסיביות. פסקל העביר שבוע שלם רק עם השחקנים ועוזרת הבמאי השנייה מלאני הובר. לאחר מכן החלו לצלם כמה קטעים עם מצלמת DV.

אחת הסיבות לאופן העבודה הזה הוא הבדלי השפה: הוא כתב בגרמנית ויחד עם השחקנים תרגם את הטקסטים לרומאנש - שהיא השפה הרביעית בשוויצריה. במהלך החזרות הוא כמעט ולא שינה כלום בטקסט, ולכן עיקר העבודה הייתה עם השחקנים מאשר לפתח איתם את העלילה. בצניעותו האירופאית פסקל לא לוקח קרדיט על השיטה, הוא פשט לא רצה להשאיר שום חוסר וודאות לפני הצילומים, הן לעצמו והן לשחקנים. הוא אומר שזוהי שיטה הנהוגה בתיאטרון אך די זרה לקולנוע. הוא מאמין שהוא ינקוט בשיטה זאת גם בעתיד, אולי במידת אינטנסיביות פחותה יותר, תלוי עד כמה השחקנים מנוסים.

[*]

התוצאה של שיטת עבודה זו היא שכשהם הגיעו למסעדה לצילומים עצמם, היה להם זמן לעשות שינויים קלים בתפאורה ובתאורה וכמו כן הוא יכול היה לשנות את השוטינג סקריפט קלות, למרות שהכול היה מתוכנן לקפידה. לו"ז הצילומים הלחוץ הוביל לכך שעל הסט הוא לא עשה עבודת בימוי כמו בספר, אלא רק הזכיר לשחקנים את מה שהם עבדו עליו. לסצנת המסעדה שהיא מרכז הסרט היו ארבעה ימי צילומים, אך המקום הצר שהיה גדוש בניצבים, שאב ממנו הרבה כוחות וזמן. למזלו הוא אומר, הצוות היה מוכן בצורה מצוינת כך שהכול זרם ועבד טוב. לסצנת הלוויה היה רק יום אחד והיא לא הייתה מסובכת כל כך, כי היא בעיקרה דיאלוג בין השניים.

פסקל יבוא לפסטיבל, ולו זו תהיה הפעם הראשונה כאן. הוא מעוניין לבקר בים המלח ובירושלים וכמו כן לפגוש אנשים שנפגעו מהסכסוך הישראלי-פלסטינאי ולשמוע מהם קצת יותר על הסכסוך. הוא מתוודה שהוא לא ראה סרט ישראלי עד היום, אבל הוא יעשה שיעורי בית לפני שהוא מגיע לכאן.

בינתיים הוא מתכנן לצלם בקיץ סרט קצר נוסף עם הצוות שעבד איתו על "כוכב נופל" שיופק על ידי חברת הפקות צעירה cineworx . בו בזמן הוא כותב מוקומנטרי ושמו: רציחות, אגדות ורוחות שבתקווה יצולם בנובמבר. הסרט היא מן קומדיה על יוצרי קולנוע צעירים, והיא מספרת על האגדה שהתפתחה סביב ניסיונו של קולנוען צעיר ונלהב לצלם סרט על אגדות ומיתוסים בהרי שוויצריה. בנוסף לכל אלו, פסקל עובד כרגע גם על הטריטמנט שלו לפיצ'ר הבכורה שלו. מי יודע אולי בלוקרנו עוד שנתיים נזכה לראותו ואז נשמע על יוצר הקולנוע השוויצרי הראשון אי פעם – אני אישית לא מכיר ואני ספק אם אפילו נחמן יוכל לציין אחד. אני אישית מחכה מאד לראות מה הוא יוציא תחת ידו, ולכם רק נותר לי להמליץ לראות את כוכב נופל המופיע בתוכנית "שדים מן העבר" בפסטיבל.