לילך: החיים שאחרי: ביקורת סרט

בקיץ 2010, ביום הולדתה ה-37, בעלה לשעבר של לילך שם טוב, רצח את שלושת ילדיהם. סרטו הדוקומנטרי החדש של עמנואל רוזן, מתאר את חייה של לילך מיד לאחר שנגזר דינו של הבעל בבית המשפט. הסרט מלווה את לילך במסע בו היא מנסה להבין עם עצמה האם היא בוחרת לחיות או ללכת בעקבות ילדיה. הוא צולם על פני תקופה של חמש שנים בהן השקיעה את חייה לעזור לנשים שחוו אלימות, ולנסות להביא שוב חיים לעולם, והפעם לבדה.

סרטו של עמנואל רוזן, שחוזר לקדמת הבמה לאחר פרשת ההטרדות המיניות בהן היה מואשם, מציג למעשה כתבת מגזין ארוכה מאוד. סיפורה של לילך מצמרר ומנציח מסע קשה מאוד, אבל דמותה, מעניינת ככל שתהיה, לא מצליחה לגעת. היא נעה בין משימות למשימות, פוגשת את משפחתה, משוחחת עם הרופאים בבנק הזרע, ומרגישה כיצד היא מצליחה לעתים לגשר על החיים-לא חיים שהיא מנהלת. אנחנו כצופים, מקבלים זווית מאוד מסוימת על לילך ומשייטים לאורכו של הסרט, ולא ממש מצליחים לגעת בכאב שלה.

[*]

בסצנות מסוימות בסרט חולשות על פני המרקע תמונותיהם של ילדיה יחד עמה בתקופות מאושרות. אבל הסרט לא מדבר עליהם מספיק, מה הם אהבו לעשות? מה היו החלומות שלהם? מי הן אותן נשמות שנגדעו בטרם עת? הם בסרט כדמויות תפאורה בלבד, והיה ניתן לצפות שהם יהיו הנרות המלווים את לילך בדרכה.

ברגעים בודדים, אנחנו מרגישים את החלחלה כאשר לילך מתארת את הרצח המזעזע, וכן נוגע ללב רצונה לאחוז בתמונת ילדיה בעת ההפריה. קשה מאוד לגלות שהפחד הכי גדול שלה, הוא שהילד שתלד יהיה דומה לאחד מהם. אבל מעבר לעובדות שאנו חווים, הרגש לא מועבר בסרט, כאשר לילך עצמה מתקשה להרגיש בעקבות הטראומה.

סופו של הסרט הוא גם למעשה התחלה של סיפור חדש. פרק חדש בחייה של לילך, בו היא יולדת בת וחיה בזוגיות חדשה. גם סיפור המפגש, ונוכחותו של הבן זוג החדש מתפספסת בסרט. מדובר בגבר חדש שלילך בוחרת להכניס לחייה, והאופן בו הכירו מהווה מטאפורה ברורה מאוד על הרצון לבטוח שוב ולאהוב. שוב מוטיבים שאינם באים לידי ביטוי, לא בצילום או ראיון של השניים, ולא בשום צורה אחרת. מדובר באוסף של עובדות פשטניות, וסוג של כתבה ארוכה המלווה לעתים בקריינות של לילך עצמה. סיפור מעניין המוצג בסרט בינוני מאוד.

הסרט "לילך: החיים שאחרי" יוקרן בהקרנת בכורה היום (10.5) בשעה 21:00 בערוץ yes דוקו וב-yesVOD