קאן, היום החמישי: הסרט החדש עם אדם סנדלר ובן סטילר

את יומי השלישי בקאן התחלתי בהקרנת סרטו החדש של נואה באומבך ״סיפורי מאירוביץ״, סרט שמספר על משפחה ניו-יורקית כשהאב (דסטין הופמן) הוא מרצה לאומנות ואמן שכבר פרש ויש לו ילדים מכמה נשים. אדם סנדלר ובן סטילר בהופעה מדהימה הם בניו המתוסכלים ואמה תומפסון היא האם המטורללת. הבמאי מגיש סיפורים משפחתיים מרים-מתוקים שבעיקר גרמו לי להתגעגע למאסטר וודי אלן. סרט שברובו משעמם ורק לקראת סופו הופך לנוגע ללב. לחובבי ניו יורק בלבד.

משם מיהרתי לגג של מלון "ג׳יי דבליו מריטו" שם פגשתי לסדרה של ראיונות את הבמאית היהודייה קרין טרדיו, שסרטה ״רק להיות בטוח״ מוצג במסגרת ה״שבועיים של הבמאים״, מסגרת משנית בקאן. טרדיו סיפרה על הסרט שנע בין קומדיה למלנכוליה.

עוד ראיינתי את השחקנים הראשיים בסרט: ססיל דה פראנס המדהימה שמככבת בסדרת הטלוויזיה ״האפיפיור הצעיר״ ואת פרנסואה דמיאן הזכור לטוב כאב ב"משפחת בלייה, שחימם לבבות בישראל לפני זמן לא רב. את הראיונות המורחבים תוכלו לקרוא לקראת יציאת הסרט לאקרנים בארץ בעתיד הקרוב.

[*]

(רון פוגל עם השחקנית ססיל דה פרנס)

למעשה אלו הראיונות הראשונים שלי בקאן לא עם אנשי תעשייה ישראלים ולמזלי שניים מתןך השלושה נעשו באחד על אחד. בדרך כלל כל הראיונות הללו (המכונים ג׳נקט בשפת התעשייה) נערכים כשכמה מראיינים יושבים בשולחן עגול וכל אחד במקרה הטוב משחיל איזו שאלה או שתיים. הקורא בבית חושב מן הסתם שמדובר בראיון עומק של הכתב.

הראיונות הסתיימו והגעתי לתור לכיתת האמן של קלינט איסטווד. תפסתי מקום ממש בסמןך לכניסה (שעתיים לפני מועד פתיחת הסדנה) ואז גיליתי שהסוללה בנייד שלי הולכת להיגמר ושכחתי במלון את המטען הנייד שלי. בצעד מטופש לגמרי יצאתי מהתור והלכתי להטעין את הסוללה בחדר העיתונאים, אבל מעשה שטן כשחזרתי המקום היה מפוצץ ולא יכולתי לחזור לתור. איך אומר חברי אורון שמיר מ״עכבר העיר״? כל אחד עושה כל שנה לפחות טעות אחת של מתחילים" - ואני אומר ״על טעויות בקאן משלמים במזומן״. עצבני עד עומקי נשמתי על כך שפספסתי את אחד מגדולי השחקנים והבמאים שחיים היום, ניסיתי להתנחם במסיבה של המשלחת הישראלית לקאן בחוף גולנד (שכולם קוראים לו חוף גולן). למסיבה מגיעים כל הישראלים שנמצאים בפסטיבל וזו הזדמנות טובה להחליף חוויות וגם לנשנש משהו על הדרך.

הערב יורד על קאן וסוף סוף גם אני הולך לפרמיירה חגיגית ולא רק להקרנות עיתונאים. חצות וחצי ב"גרנד לומייר", הקולנוע המרכזי בפסטיבל. הקרנת הסרט הקוריאני המצופה ״הנבלים״ שמבטיח ומקיים אקשן נון-סטופ בגרסת המאה ה-21 ל"ניקיטה" של לוק בסון והכל בתיבול אסייתי מפולפל.

[*]

(צוות הסרט הקוריאני "הנבלים")

לבוש בטוקסידו ובפפיון צעדתי על השטיח האדום לצד כל כוכבי הסרט ומוזמנים מפונפנים. הסרט היה פשוט הזרקת סצנות פעולה למוח ומה יותר טוב מזה בשעת לילה בריביירה הצרפתית? שלוש בלילה בקאן ואני צועד בחזר למלון שלי שנמצא כרבע שעה ממרכז הפסטיבל. החום התחלף בקרירות נעימה. מחר עוד יום עמוס וגדוש בהקרנות ראיונות ומסיבות. עד כאן מקאן.

לכל הדיווחים מהפסטיבל ולכל עמודי הסרטים המתחרים בתחרות הרשמית היכנסו למתחם הפסטיבל