מי מאיתנו לא קילל את אלוהים? או האשים אותו בתחלואי העולם?, מי מאיתנו לא היה רוצה להתחלף איתו לשבוע ולהוכיח לו שאפשר ליצור עולם טוב יותר? הרעיון הפשוט והגאוני הזה הוא הבסיס לאחת הקומדיות הטובות שנראו השנה על מסכי הקולנוע בארץ. ג'ים קארי הוא ברוס, כתב חדשות מתוסכל בבאפלו, ניו יורק. אסון רודף אסון ביום הגרוע ביותר בחייו. ברוס, כועס ועצבני, מאשים את אלוהים במזלו הרע וזה טורח לענות לו, נפגש איתו ומציע לו הצעה מפתה – את תפקידו... עם כל כוחותיו.למרות שהרעיון קצת מפוספס בתסריט, הקומדיה המצחיקה הזו היא מקורית, מפתיעה ולעיתים נוגעת ללב. ג'ים קארי מצוין, הוא מתעוות, עושה פרצופים וזורק משפטים עוקצניים באוויר אולם הפעם, בניגוד לרוב סרטיו הוולגרים של קארי, זה עובד. קארי הלוזר מצליח לגעת בלב הקהל ולגרום להזדהות מלאה איתו וכאשר הוא מגלה כי תפקיד השדרן נלקח ממנו, ועוד בשידור חי, אנחנו מרחמים עליו וכאשר אירוע זה הוא רק תחילתו של יום איום ונורא כולנו רוצים בטובתו. חייבים לציין לטובה את ג'ניפר אניסטון, שמנסה בכל סרט חדש בו היא מופיעה להתרחק כמה שיותר מדמותה של רייצ'ל מ"חברים", כאן היא מצליחה. למרות שמדובר בקומדיה ולמרות שמדובר בדמות הדומה לדמותה הטלוויזיונית, מתגלה אניסטון כשחקנית רגישה, אמינה ואמיתית. קל מאוד לאהוב אותה. מורגן פרימן חביב כתמיד ונראה כי מאוד נהנה מגילומו של הכל יכול.
ישנם כמה וכמה קטעים נהדרים בסרט. הקטע בו ברוס, בעל הכוחות נוקם ביריבו, השדרן שלקח לו את העבודה מתחת לאף הוא אחד הקטעים המצחיקים ביותר של השנים האחרונות והבמאי, בחוכמתו, מצליח למשוך אותו הרבה מעבר למה שבמאי אמריקאי אחר היה מסכים, הסצינה נמשכת כחש עד שש דקות וכל שהיא ממשיכה כך היא הופכת למצחיקה יותר. סצינות חביבות אחרות כוללות את הכלב של ברוס וחברתו, חבורה של פושטקים שמנסים להתעלל בברוס ומפגשו של ברוס עם אלוהים. הבמאי טום שאדייק, שחוזר לשתף פעולה עם ג'ים קארי בפעם השלישי (הוא ביים את 'אייס ונטורה' ואת 'שקרן שקרן') הוא במאי שיודע לעשות קומדיות, התזמון שלו מבחינת עריכה, קצב של סרט, התקדמות עלילתית ודיאלוגים הוא כמעט מושלם כאן. מומלץ מאוד.