Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: קוני וקרלה

וידוי אישי: "החתונה היוונית שלי", לא רק שלא הצחיק אותי, סבלתי לכל אורכו. כן, שוב פעם הטעם שלי לא מסתדר עם מיליוני האנשים שהלכו לסרט ההוא והפכו אותו ללהיט קיץ. במהרה הסתבר שהקהל ברחבי העולם כל כך אהב את הסרט שהוא הפך לקומדיה הרומנטית הרווחית בכל הזמנים.כאשר קראתי את התקציר העלילתי של "קוני וקרלה" הוא מצא חן בעיני מיד. אהבתי את העלילה שעורכת מחווה לקלאסיקה ההוליוודית, "חמים וטעים", ומשלבת את הגיבורות בעולם צבעוני של דראג-קווינס. מה שעורר בי חששות רבים היא העובדה שהתסריטאית והכוכבת של הסרט הקודם, ניאה ורדאלוס, מככבת בסרט הזה, וגם הפעם היא כתבה את התסריט.

החששות התפוגגו במהרה. ההפתעה המרכזית היא שהסרט פשוט מהנה. שלא תטעו, אין כאן רגע אחד של מקוריות, הקיטש זורם בלי הפסקה, העלילה צפויה ונדושה, אבל השחקניות כובשות את המסך ועושות את זה בגדול. "קוני וקרלה" הוא חגיגה של מיטב שירי מחזות הזמר עם נגיעה פארודית, רגעים קומיים פשוטים ומתוקים ובעיקר שתי כוכבות נפלאות כאשר הטובה מביניהן היא טוני קולט, המצליחה ליצור דמות אמינה מסטריאוטיפ שכתוב ברישול. קולט כהרגלה גונבת את ההצגה בזכות הכשרון הנדיר שלה ליצוק אנושיות לתוך דמויות משנה קרטוניות.

הסרט מספר על צמד חברות בשם "קוני וקרלה" העובדות כמלצריות מזמרות במסעדת תאטרון בנמל תעופה בשיקגו. הן עדות לרצח הבוס שלהן על ידי אנשי מאפיה אכזריים ומחליטות להימלט ללוס אנג'לס. הן מוצאות עבודה כדראג-קווינס במועדון גייז. מחופשות לגברים המחופשים לנשים הן הופכות למופע הלוהט ביותר בעיר. אפילו כוכבת העבר, דבי ריינולדס (שיר אשיר בגשם) מגיעה ומבקשת להצטרף למופע. כמובן שההצלחה גוררת את הבנות לשלל הרפתקאות רומנטיות ויש גם עימות עם המאפיונרים שמופיעים באמצע המופע.

"קוני וקרלה" הוא מוצר הוליוודי מבדר עם טעם של פעם אבל הגישה שלו אל החיים העכשוויים הרבה יותר פתוחה ורעננה. "חמים וטעים", אביו הרוחני של הסרט שבו אנחנו עוסקים, הפתיע עם סוף חתרני. כאן מושא אהבה מחליט ליפול ברשת רק אחרי שנחשפת הזהות האמיתית של הגיבורה ומסתבר שהיא לא גבר. יש משהו קצת עצוב שתסריט של בילי וויילדר לפני חצי מאה בערך, עדיין נועז ושנון יותר מהתסריט העכשווי שכתבה כוכבת הסרט. אם כבר להתעסק בדראג קווינס, יש לה הרבה מה ללמוד מאלמודובר שוויילדר הוא אחד האבות הרוחניים שלו.

עוד בעיה היא הנוכחות של השחקן הראשי, דיוויד דוכובני. השחקן שהיה סמל סקס בשנות התשעים, בעיקר בזכות סדרת הלהיט "תיקים באפלה", נראה יותר כמו צנון שהתייבש מחוץ למקרר. קצת טראגי לראות שחקן שהיה כל כך פופולארי לפני שנים מספר וחותמת פג תוקפו תקועה לו על המצח.

שנינות וחתרנות לא תמצאו בסרט הזה שעלילת המשנה שלו מזכירה יותר את "דוסון קריק" אבל כן תמצאו את הבמאי מייקל למבק, שיש לו ניסיון רב על במת התאטרון המוסיקלי. הוא הצליח להתמודד עם חלק מהבעיות התסריטאיות ולהוציא תחת ידיו מוצר קליל ובעל תנופה שלא משאיר את הקהל משועמם לרגע אחד.

ההישג המרכזי של "קוני וקרלה" הוא, שלמרות כל הבעיות, ולא חסרות כאלה, הוא עדיין משאיר אותך עם חיוך על שפתיים לכל אורכו ואם אני לא טועה, זה מה שהקהל מחפש בסרטי קיץ.